*, נַחְתֹּם, ש"ז, מ"ר נַחְתּוֹמִים, נחתֻמים, — מי שעִסְקוֹ הוא לאפות לחם ולמכרו לרבים, Bäcker; boulanger; baker:  הלוקח מן הנחתם ככר בפונדיין (תוספת' שביע' ו כא).  מפני מה אמרו בעל הבית אחד מעשרים וארבעה מפני שעינו יפה בעיסתו ונחתום אחד מארבעים ושמונה מפני שעינו צרה בעיסתו (ר' יהודה, שם חלה א ז).  בעל הבית עיסתו מעוטה ואין בה כדי מתנה לכהן נחתום עיסתו מרובה ויש בה כדי מתנה לכהן (שם).  הולך אדם אצל נחתום הרגיל אצלו ואומר לו תן לי ככר אחת או גלוסקא אחת (שם, יו"ט ג ז).  המוליך חיטים לטחון ולא לתתן ועשאן מורסן וסובין קמח לנחתום ועשאו פת ניפולין בשר לטבח והקדיחו חייב לשלם (שם ב"ק י ט).  בראשונה היו אומרים אין מסייעין את הנחתום העושה בטומאה ואין מוליכין עמו גריצות לתנור חזרו לומר מסייעין לנחתום העושה בטומאה וכו' (שם ע"ז ז-ח ב).  נחתום שעשה שאור לחלק וכו' נשים שנתנו לנחתום לעשות להם שאור (חלה א ז).  נחתום שהוא עושה למכור בשוק (שם ב ז).  המים שהנחתום מטביל בהן את הגלוסקין (ידים א ה).  מי תשמישו של נחתום ישפכו מפני שהן מחמיצין (פסח' ב ח).  (מצא) ככרות של נחתום מחרוזות של דגים וחתיכות של בשר (ב"מ ב א).  נחתום שהוא עושה בטומאה לא לשין ולא עורכין עמו (ע"ז ד ט).  שיעור חלה של בעל הבית אחד מכ"ד ושל נחתום אחד ממ"ח לפי שהאיש עינו יפה והאשה עינה רעה (ספרי במד' קי).  אפילו לא נכנסו אלא גורן אחת בעיר הנחתומין מותרין מפני שרצין אחר החדש (ר"ש, תוספת' דמאי ד יד).  ורשאין הנחתומין לעשות רגיעה ביניהם (שם ב"מ יא כה).  לא יפתח אדם חנות של נחתומין ושל צבעין תחת אוצרו של חבירו (ב"ב ב ג).  ארובות של נחתומים טמאות (כלים יה ב).  מוסף התנור של בעלי בתים טהור ושל נחתומין טמא (שם ה ה).  מצא בה (בעיר שישראל ונכרים דרים בה) פת הולכין אחר רוב הנחתומין (מכשיר' ב ח).  ממלא נחתום חבית של מים אע"פ שאינו צריך אלא לקיתון אחד אבל לאפות אינו אופה אלא מה שצריך לו (ביצ' יז.).  נחתום עושה טפוס אחד (ירוש' דמאי ה ד).  לאחד שגנב סאה חיטין והוליכה לנחתום והפריש חלתה והאכילה לבניו הרי זה מברך ואינו אלא מנאץ (ר"א בן יעקב, שם סנה' א א).  עלובה העיסה שנחתומה מעיד עליה שהיא רעה (ר' חייא רבה, מד"ר בראש' לד).  אין לוקחין פת מנחתום כותי במוצאי הפסח אלא לאחר שלשה תנורים (מס' כותים ב).  משל למדינה שנצטרכה ללחם צעקו הבריות אל השלטון עמדו שני נחתומין והיו טוחנין כל הלילה בקשו לעשות עיסתן כבה הנר ולא היו רואין מה עשו בללו את העיסה ואפו אותה והוציאוה ומלאו את השוק בא השלטון וראה הפת מעורבת קיבר אמר להם ראויין הייתם ליתן הקופיץ בצואריכם ולהחזיר אתכם בכל המדינה אבל מה אעשה לכם שמלאתם את המדינה בשעת הזעף (ילקוט דבר', רמז תתח). —  וגם מי שמבשל ומוכר תבשילים לרבים:  לא ימדוד אדם שעורים ויתן לפני בהמתו ביו"ט וכו' והנחתום1 מודד תבלין ונותן לתוך קדרתו כדי שלא יקדיח תבשילו (ביצ' כט.).