פעו"י, נָטְתָה, נָטִיתִי, נָטִיתָ, נָטוּ, נֹטֶה, נוֹטֶה, נָטוּי, נְטוּיָה, נְטוּיֹת, נְטוֹת, נְטֹת, נְטֹתִי, נְטוֹתוֹ, נְטֵה, תֵּט, יִטֶּה, יֵט, וַיֶּט-, תִּטֶּה, נִטֶּה, יִטּוּ, — א) פ"ע, נָטָה אֶל פלוני, עָזַב הדרך שהלך בו והלך הצדה אל מול פלוני, abbigen (v. Wege); détourner; to turn aside:  ויראה יהודה וכו' וַיֵּט אליה אל הדרך בראש' לח יה-יו. —  ונָטָה עַד פלוני, עד המקום שפלוני שם:  ויהי בעת ההוא וירד יהודה מאת אחיו וַיֵּט עד איש עדלמי שם א. —  ונָטָה במקום, סר מן הדרך והלך להמקום:  אעברה בארצך לא נִטֶּה בשדה ובכרם במד' כא כב. —  והַצֵּל וכדומ':  נקל לצל לִנְטוֹת עשר מעלות מ"ב כ י.  כצל כִּנְטוֹתוֹ נהלכתי תהל' קט כג. —  נָטָה הַיּוֹם, עבר יותר מחצי היום והתחיל להתקרב הערב:  ויאמר אבי הנערה סעד נא לבבך והתמהמהו עד נְטוֹת היום שפט' יט ח. —  נָטָה יָמִין וּשְׂמֹאל, סר מן הדרך והלך ימינה או שמאלה:  דרך המלך נלך לא נִטֶּה ימין ושמאול במד' כ יז.  ויעמד במקום צר אשר אין דרך לִנְטוֹת ימין ושמאול שם כב כו.  ויאמר לו אבנר נְטֵה לך על ימינך או על שמאלך ואחז לך אחד מהנערים ש"ב ב כא. —  ונָטָה מן הַדֶּרֶךְ:  ותרא האתון את מלאך יי' נצב בדרך וחרבו שלופה בידו וַתֵּט האתון מן הדרך ותלך בשדה במד' כב כג. —  ונָטָה לפניו ומִפָּנָיו, במשמ' זו:  ותראני האתון וַתֵּט לפני זה שלש רגלים אולי נָטְתָה מפני כי עתה גם אתכה הרגתי ואותה החייתי שם לג. —  ונָטָה מֵאֲחַרֵי פלוני, לא הלך אחריו כי אם נטה הצדה:  וירדף עשהאל אחרי אבנר ולא נָטָה ללכת על הימין ועל השמאול מאחרי אבנר ש"ב ב יט. —  ונָטָה לו סתם, נָטָה מן המקום ללכת להמקום הרצוי:  ויאמר יהונתן אל הנער נשא כליו לכה ונעברה אל מצב הערלים האלה וכו' ויאמר לו נשא כליו עשה כל אשר בלבבך נְטֵה לך הנני עמך כלבבך ש"א יד ו-ז. —  ובהשאלה, נָטָה אַחֲרֵי פלוני, רצה בפלוני, רצה שפלוני יהיה הראש, המלך וכדומה:  כי יואב נָטָה אחרי אדניה ואחרי אבשלום לא נָטָה מ"א ב כח. —  ולִבּוֹ נָטָה אחרי פלוני, במשמ' זו:  וידברו אחי אמו אליו באזני כל בעלי שכם את כל הדברים האלה וַיֵּט לבם אחרי אבימלך כי אמרו אחינו הוא שפט' ט ג. —  ונָטָה אחרי פלוני, במשמ' הסכים לדבריו, לדעתו, עשה כמו שרצה פלוני:  לא תהיה אחרי רבים לרעת ולא תענה על רב לִנְטֹת אחרי רבים שמות כג ב. —  ונָטָה אחרי בֶּצַע, רצה בבצע, רדף אחרי זה, בִּקֵּשׁ בצע:  ולא הלכו בניו בדרכיו וַיִּטּוּ אחרי הבצע ויקחו שחד ש"א ח ג. —  ונָטָה לבבו מֵעִם פלוני, לא רצה בו, עזב אותו, לא הלך בדרכיו:  ויתאנף יי' בשלמה כי נָטָה לבבו מעם יי' אלהי ישראל מ"א יא ט. —  ונָטָה מדברי פלוני במשמ' זו: קנה חכמה קנה בינה אל תשכח ואל תֵּט מאמרי פי משלי ד ה.  — ונָטָה ימין ושמאל, סר מדרך הטוב:  פלס מעגל רגלך וכל דרכיך יכנו אל תֵּט ימין ושמאול הסר רגלך מרע שם כו-כז.  — נָטָה אשֻרו מדרכו של פלוני, לא עשה מה שפלוני רוצה בו:  לא נסוג אחור לבנו וַתֵּט אשרינו מני ארחך תהל' מד יט.  אם תִּטֶּה אשרי מני הדרך ואחרי עיני הלך לבי איוב לא ז. —  נָטָה מתורתו, מעדותו של פלוני:  זדים הליצני עד מאד מתורתך לא נָטִיתִי תהל' קיט נא.  רבים רדפי וצרי מעדותיך לא נָטִיתִי שם קנז . —  ב)  פ"י, נָטָה דָבָר, עשה שיִטֶּה הַדָּבָר הנה או הנה, למעלה או למטה, neigen; incliner; to incline:  נטה אֹהל וכדומ', מתח היריעות וקבע אותו במקום, ausspannen; étendre; to stretch out:  ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל וַיֵּט אהלה בראש' יב ח.  וַיֶּט-שם אהלו שם כו כה.  ויקן את חלקת השדה אשר נָטָה שם אהלו שם לג יט.  ומשה יקח את האהל וְנָטָה לו מחוץ למחנה שמות לג ז.  וחבר הקני נפרד מקין וכו' וַיֵּט אהלו עד אלון בצענים שפט' ד יא.  בתוך האהל אשר נָטָה לו דוד ש"ב ו יז.  אין נֹטֶה עוד אהלי ומקים יריעותי ירמ' י כ.  וְנָטָה את שפרורו עליהם שם מג י.  —  והשמים:  עשה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו ובתבונתו נָטָה שמים ירמ' י יב.  הַנוֹטֶה כדק שמים וימתחם כאהל לשבת ישע' מ כב . בורא השמים וְנוֹטֵיהֶם רקע הארץ וצאצאיה שם מב ה.  אנכי יי' עשה כל נֹטֶה שמים לבדי שם מד כד.  אני ידי נָטוּ שמים שם מה יב.  נאם יי' נֹטֶה  שמים ויסד ארץ זכר' יב א.  עטה אור כשלמה נוֹטֶה שמים כיריעה תהל' קד ב.  נֹטֶה שמים לבדו ודורך על במתי ים איוב ט ח. נֹטֶה צפון על תהו תלה ארץ על בלימה שם כו ז. —  נָטָה שִׁכְמוֹ  לשאת דבר, נטה אותו שישימו עליו הדבר לשאת:  וַיֵּט שכמו לסבל בראש' מט יה. —  ונָטָה את ידו, בפרט על ארץ, על עם, לעשות לו רעה:  וידעו מצרים כי אני יי' בִּנְטֹתִי את ידי על מצרים שמות ז ה.  נְטֵה את ידך במטך על הנהרת על היארים ועל האגמים והעל את הצפרדעים על ארץ מצרים שם ח א. נְטֵה את מטך והך את עפר הארץ שם יב.  וַיֵּט משה את מטהו על השמים וכו' שם ט כג.  וַיֵּט משה את מטהו על ארץ מצרים שם י יג.  וַיֵּט משה את ידו על הים וישב הים לפנות בקר לאיתנו שם יד כז.  נָטִיתָ ימינך תבלעמו ארץ שם יה יב.  נְטֵה בכידון אשר בידך אל העי יהוש' ח יח.  וירוצו כִּנְטוֹת ידו שם יט.  ויהושע לא השיב ידו אשר נָטָה בכידון עד אשר החרים את כל ישבי העי שם כו.  על כן חרה אף יי' בעמו וַיֵּט ידו עליו ויכהו ישע' ה כה.  ידו נָטָה על הים הרגיז ממלכות שם כג יא.  וְנָטִיתִי את ידי עליך וגלגלתיך מן הסלעים ירמ' נא כה.  וְנָטִיתִי את ידי עליהם ונתתי את הארץ שממה יחזק' ו יד.  וְנָטִיתִי את ידי עליו והשמדתיו שם יד טו.  הנני נוֹטֶה ידי על פלשתים והכרתי את כרתים שם כה יו.  וְנָטִיתִי ידי על יהודה ועל כל יושבי ירושלם צפנ' א ד.  וַיֵּט ידו על צפון ויאבד את אשור שם ב יג.  כי נָטָה אל אל ידו איוב יה כה. —  ונָטָה ידו לסימן לבוא:  יען קראתי ותמאנו נָטִיתִי ידי ואין מקשיב משלי א כד. —  ואת החרב:  בתתי חרבי ביד מלך בבל וְנָטָה אותה אל ארץ מצרים יחזק' ל כה. —  ואת העמודים וכדומ':  וילפת שמשון את שני עמודי התוך וכו' וַיֵּט בכח ויפל הבית ש"ב יו כט-ל. —  ואת השמים, נָטָם לְמַטָּה:  וַיֵּט שמים וירד וערפל תחת רגליו ש"ב כב י. —  וקַו ומשקלת, נָטָה קו ומשקלת הבנין על הבית:  וְנָטִיתִי על ירושלם את קו שמרון ואת משקלת בית אחאב מ"ב כא יג.  וְנָטָה עליה קו תהו ואבני בהו ישע' לד יא.  חשב יי' להשחית חומת בת ציון נָטָה קו לא השיב ידו מבלע איכ' ב ח.  או מי נָטָה עליה קו איוב לח ה. —  ונָטָה קו על העץ:  חרש עצים נָטָה קו יתארהו בשרד ישע' מד יג. —  ובהשאלה, נָטָה אליו חסד:  ויהי יי' את יוסף וַיֵּט אליו חסד בראש' לט כא. —  ושלום:  הנני נוֹטֶה אליה כנהר שלום ישע' סו יב. —  נָטָה את לבו לעשות דבר:  נָטִיתִי לבי לעשות חקיך תהל' קיט קיב. —  ונָטָה רעה על פלוני:  כי נָטוּ עליך רעה חשבו מזמה בל יוכלו שם כא יב. —  ובתו"מ:  תאנה שהיא עומדת בחצר ונוטה לגנה מעשר' ג י.  אילן שהוא נוטה לשדה חברו ב"ב ב יג.  אילן שהוא עומד בתוך התחום ונופו נוטה חוץ לתחום או שהוא עומד חוץ לתחום ונופו נוטה לתוך התחום מכות ב ז.  תבואה שהיא נוטה תחת הגפן כלא' ז ז. —   וחלון נֹטֶה למקום:  היה דר בעלייה ובה חלון נוטה לרשות הרבים פסיק' רבתי ב. —   ובהשאלה, נָטָה לָמוּת:  מי שחלה ונטה למות אומרים לו התודה שבת לב.. —  לִבּוֹ נָטָה: ויאמר לו איכה אן נטה לבך רב, סנה' לח:. —  דעתו נֹטָה, נדמה לו כך:  כך דעת תלמידכם נוטה ר' ירמיה, ב"ב קסה:. —  הדין נֹטֶה לפלוני, נראה כי על פי הדין פלוני הוא הצדיק:  שנים שבאו לפניך לדין עד שלא תשמע דבריהן או משתשמע דבריהן ואי אתה יודע להיכן דין נוטה אתה רשאי לומר להן צאו ובצעו משתשמע דבריהן ואתה יודע להיכן הדין נוטה אי אתה רשאי לומר להן צאו ובצעו ר"ש בן מנסיא, סנה' ו:. —  דבריו נוֹטים לצד מינות וכדומ', נדמה כי יש בהם קצת מינות:  בקשו לגנוז ספר קהלת שמצאו בו דברים שהן  נוטים לצד מינות ר' בנימין בן לוי, מד"ר ויקר' כח. —  בית דין נֹטֶה, שאינו שָׁקוּל, שאינו יכול להחלק לשתי חבורות שוות:  התורה אמרה עשה לך בית דין נוטה1 ר"א  בן ר"י הגלילי, סנה' ג:. —  ופ"י, נָטָה בגד, מסך וכדומ', פרש אותו כמו אהל וכיוצא בזה:  היה כרוך עליה (על הטלית) חוט או משיחה מותר לנטותה לכתחילה שבת קלח..  וילון מותר לנטותו ומותר לפורקו בשבת כילת חתנים מותר לפורקה ולנטותה בשבת ר' חייא, ערוב' קב.. —  נָטָה הדין, דן לא בצדק בשביל שחד וכדומ':  שמא תאמר הריני נוטל ממון ואיני נוטה את הדין מכי' משפט' כ. —  ומצוי בסהמ"א. —  ובמהלך הכוכבים:  והחמה סובבת ברקיע כנגד גלגל המזלות והוא נוטה מגלגל המישור לפאת צפון ולפאת דרום כנגד כ"ד חלקים ראב"ח הנשיא, העבור א ב.  ואין אופן המפריש עובר על נקודת הקוטבים אבל נוטה מכל אחד מהם י"ו חלקים ויהיה קוטב הדרום מסתתר מהם לעולם וכן כל הכוכבים אשר בתחומו הנוטים ממנו עד י"ו חלקים נסתרים מהם שם ג.  הנקודה שממנה יתחיל הירח לנטות לצפון השמש היא הנקראת ראש והנקודה שממנה יתחיל הירח לנטות לדרום השמש היא הנקראת זנב רמב"ם, קדוה"ח יו ב.  ומראש מזל טלה יתחילו המזלות לנטות מעט מעט ולהתרחק מעל הקו השוה כנגד הצפון שם יט ד. —  ובהשאלה, טבעו נוטה, דעתו נוטה וכו':  שתי קצוות הרחוקות זו מזו שבכל דעה ודעה אינן דרך טובה ואין ראוי לו לאדם ללכת בהן ולא ללמדן לעצמו ואם מצא טבעו נוטה לאחת מהן או מוכן לאחת מהן וכו' יחזיר עצמו למוטב רמב"ם, דעות א ג. יש גאונים שחולקין על דבר זה וכו' ואין דעתי נוטה לדברים אלו הוא, מכיר' כב יז.  ולפי שהיו חוששין בבית שני שמא כהן גדול זה נוטה לצד מינות היו משביעין אותו ערב יום הכפורים וכו' במי ששכן את שמו בבית הזה שלא תשנה דבר שאמרנו לך הוא, עבודת יוהכ"פ א ז.  ומעת הילדות יהיו נראות באדם המדות שהוא נוטה אליהן כי הנוטה בילדותו אל תאות המאכלים ישאר כן כל ימיו רש"ט פלקיירא, אגר' החלום ב, JQR N.S. I, 482.  והנראה לכם מן הספר ההוא בפרקיו וחלקיו כי לקרב רחוקים נטה מהקו בעקבי פילוסופיא יצא  אגר' הרמב"ן לרבני צרפת על מו"נ.  מתוך שלבו נוטה לזכות לאוהבו ולחייב את שונאו אינו יכול להוציא הדין לאמתו טחו"מ, הלכ' דיינים ז. —  ובדקדוק והגיון, °שֵׁם נוֹטֶה, הבא בסמיכות ובכנוים, ההפך מן שֵׁם יָשָׁר:  ונקראת האות מלה והשם ממנו מה שנקראהו שם ישר וממנו מה שנקראהו שם נוטה וכו' כי כל שם שנקודו חולם הוא אשר יקראוהו אנשי מלאכת ההגיון השם הישר והשם שנקודו חירק או פתח הוא אשר יקראהו בעל מלאכת ההגיון השם הנוטה מלות הגיון יג.  והמדקדק יעיין בשם ראשונה במה שאפשר שיהיה ישר או נוטה ר"א בלמשי, מקנ"א, בחלוקת השמות.  השם הנוטה הוא המונח להורות על הענין שנשתנה שנוי נאות להורות הענין ההוא לא במה שהוא נמצא במוחלט אלא ביחס מטה אותו בצרוף האותיות והנקודות כי זה יהיה בסמיכות או בכנוי שם.

—  פָעו', נָטוּי, —  יד נְטוּיָה, זרוע נְטּויָה, עי' יָד, זְרוֹעַ. —  קיר נטוי: כקיר נָטוּי גדר הדחויה תהל' סב ד. —  צֵל נטוי:  ימי כצל נָטוּי ואני כעשב איבש שם קב יב. —  והשמים:  ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא נָטוּי על ראשיהם מלמעלה יחזק' א כב. —  נְטוּיוֹת גרון עי' גָּרוֹן. —  ובתו"מ:  ג' דברים מזכירין עונותיו של אדם אלו הן קיר נטוי ועיון תפלה ומוסר דין על חבירו ר' יצחק, ר"ה יו:.  שהיו נותנין עיניהן בבעלי ממון ומושיבין אותו אצל קיר נטוי ודוחין אותו עליו ובאים ונוטלים את ממונו רבא, סנה' קט.. —  ואֹהל:  אוהל שהוא נטוי על גבי ארבע שפודין של מתכת תוספת' אהל' ח ב. אהל שהוא נטוי בעלייה משנ' שם ז ב. —  ונָטוּי למות כמו נוטה:  ואפילו שיראה אותו (את החולה) נטוי למות אינו אומר לו צו לביתך שלא יחלש דעתו מד"ר קהל', כי ברוב.  מעשה בשתי נערות שירדו לשתות ולמלאות מים אמרה אחת לחברתה למה פניך חולניות אמרה לה כלו מזונותיה וכבר היא נטויה למות ר' לוי, שם בראש' מט.  

—  נִפע', יִנָּטֶה, יִנָּטוּ, —  נִטּוּ הצללים:  אוי לנו כי פנה היום כי יִנָּטוּ2  צללי ערב ירמ' ו ד. —  וקו על בנין וכדומ':  ביתי יבנה בה נאם יי' צבאות וקו יִנָּטֶה על ירושלם זכר' א יו. —  נִטָּיוּ, עי' נָטַי.

הִפע', הִטָּה, הִטָּהוּ, הִטַּתּוּ, הִטִּיתִי, הִטּוּ, הִטִּיתֶם, מַטֶּה, מַטִּים, מַטֵּי, לְהַטּוֹת, לְהַטֹּת, לְהַטֹּתָהּ, הַטֵּה, הַט, הַטִּי, הַטּוּ, אַטֶּה, אַט, אָט, וָאַט, תַּטֶּה, תַּט, יַטֶּה, וַיַּט, יַטֶּךָּ, יַטֶּנוּ, יַטֵּהוּ, תַּטֵּהוּ, יַטּוּ, —  א) פ"י, הִטָּה כלי, כַּד וכדומ' על צדו וכדומ', neigen; incliner; to incline:  הַטִּי נא כדך ואשתה בראש' כד יד. —  והִטָּה את האתון וכדומ' למקום הרצוי:  ויך בלעם את האתון לְהַטֹּתָהּ הדרך במד' כב כג. —  ואת פלוני:  וישב אבנר חברון וַיַּטֵּהוּ יואב אל תוך השער לדבר אתו בשלי ש"ב ג כג. —  ואת הדָבָר וכדומ', הביאהו למקום הרצוי:  ולא אבה דוד להסיר אליו את ארון יי' על עיר דוד וַיַּטֵּהוּ דוד בית עבד אדם הגתי שם ו י.  ותקח רצפה בת איה את השק וַתַּטֵּהוּ לה אל הצור שם כא י. —  ואֹכֶל, הגיע לו:  ואהיה להם כמרימי עֹל על לחיהם וְאַט אליו אוכיל הוש' יא ד. —  והִטָּה אהל:  וַיַּטּוּ לאבשלום אהל על הגג ש"ב יו כב. —  והִטָּה יריעות האהל:  הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך יַטּוּ3 אל תחשכי האריכי מיתריך ויתדתיך חזקי ישע' נד ב. —  והִטָּה את ידו, בכונה של איבה וכדומ':  ויי' יַטֶּה ידו וכשל עוזר ישע' לא ג.  כי אַטֶּה את ידי על ישבי הארץ נאם יי' ירמ' ו יב.  וָאַט את ידי עליך ואשחיתך שם יה ו. —  והִטָּה אָזְנוֹ לִשְׁמֹעַ, הִטָּה אל צד המדבר כדי שישמע יותר:  הַטֵּה יי' אזנך ושמע פקח יי' עיניך וראה ישע' לז יו. —  ובהשאלה, רצה בדברי פלוני, קבל אותם:  הַטּוּ אזנכם ולכו אלי שם נה ג.  אני קראתיך כי תענני אל הַט אזנך לי שמע אמרתי תהל' יז ו.  הַטֵּה אלי אזנך מהרה הצילני שם לא ג.  שמעי בת וראי וְהַטִּי אזנך ושכחי עמך ובית אביך שם מה יא.  אַטֶּה למשל אזני אפתח בכנור חידתי שם מט ה.  האזינה עמי תורתי הַטּוּ אזנכם לאמרי פי שם עח א.  אהבתי כי ישמע יי' את קולי תחנוני כי הִטָּה אזנו לי שם קיו א-ב.  בני לדברי הקשיבה לאמרי הַט אזנך משלי ד כ. —  לא הִטָּה אזנו, לא שמע לו, לא עשה רצונו:  ולא שמעו ולא הִטּוּ את אזנם וילכו במעצות בשררות לבם הרע ירמ' ז כד.  ואדבר אליכם אשכים ודבר ולא שמעתם וכו' ולא הִטִּיתֶם את אזנכם לשמע שם כה ג-ד.  ולא שמעתי בקול מורי ולמלמדי לא הִטִּיתִי אזני משלי ה יג. —  והִטָּה את לִבּוֹ אל פלוני, עשה שילך בדרכי פלוני, שיעשה רצונו:  ועתה הסירו את אלהי הנכר אשר בקרבכם וְהַטּוּ  את לבבכם אל יי' אלהי ישראל יהוש' כד כג.  לְהַטּוֹת לבבנו אליו ללכת בכל דרכיו מ"א ח נח.  פלגי מים לב מלך ביד יי' על כל אשר חפץ יַטֶּנוּ משלי כא א. —  ואחרי פלוני:  אכן יַטּוּ (הגוים) את לבבכם אחרי אלהיהם מ"א יא ב. —  ולדָבָר, חכמה וכדומ', רצה בה:  להקשיב לחכמה אזנך תַּטֶּה לבך לתבונה משלי ב ב.  הַט לבי אל עדותיך ואל אל בצע תהל' קיט לו.  אל תַּט לבי לדבר רע להתעולל עללות ברשע שם קמא ד. —  הִטָּה את פלוני,עשה שירצה פלוני לעשות דבר:  והנה אשה לקראתו וכו' העזה פניה ותאמר לו וכו' לכה נרוה דדים עד הבקר וכו' הִטַּתּוּ ברוב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו הולך אחריה פתאום כשור אל טבח יבא משלי ז י-כב. —  והִטָּה את לבו:  וַיַּטּוּ נשיו את לבו מ"א יא ג. — והלֵב הִטָּהוּ: רעה אפר לב הותל הִטָּהוּ ולא יציל את נפשו ישע' מד כ.  והכֹּפֶר הִטָּהוּ:  כי חמה פן יסיתך בשפק ורב כפר אל יַטֶּךָּ איוב לו יח. —  והִטָּה דֶרֶךְ פלוני, עשה לו עול:  השאפים על עפר ארץ בראש דלים ודרך ענוים יַטּוּ עמו' ב ז. —  וארח משפט:  שחד מחק רשע יקח לְהַטּוֹת ארחות משפט משלי יז כג.  וְהַמַּטִּים עקלקלותם יוליכם יי' את פעלי האון תהל' קכה ה.  — הִטָּה חסד על פלוני, עשה אתו חסד, נתן לו בקשתו:  ועלי הִטָּה (אלהים) חסד לפני המלך ויועציו עזר' ז כח. —  והִטָּה מִשְׁפָּט, לא דן דין אמת וצדק:  לא תַּטֶּה משפט אבינך בריבו שמות כג ו.  לא תַּטֶּה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שחד דבר' יו יט.  ארור מַטֶּה משפט גר יתום ואלמנה שם כז יט.  ויקחו שחד וַיַּטּוּ משפט ש"א ח ג.  לְהַטּוֹת משפט גבר נגד פני עליון איכ' ג לה. —  וְהִטָּה את העני, הצדיק וכדומ', במשמ' חָמַס אותו:  צררי צדיק לקחי כפר ואביונים בשער הִטּוּ עמו' ה יב.  מחטיאי אדם בדבר ולמוכיח בשער יקשון וַיַּטּוּ בתהו צדיק ישע' כט כא.   שאת פני רשע לא טוב לְהַטּוֹת צדיק במשפט משלי יח ה.  ובעשקי שכר שכיר אלמנה ויתום וּמַטֵּי גר מלא' ג ה. —  והִטָּה פלוני מִדִּין:  לְהַטּוֹת מדין4 דלים ולגזל משפט עניי עמי ישע' י ב. —  ב) פ"ע, כמו נָטָה, הִטָּה אחרי פלוני, הסכים לו וכדומ':  ולא תענה על ריב לנטת אחרי רבים לְהַטֹּת5 שמות כג ב. —  הִטָּה מן הדרך, נָטָה:  סורו מני דרך הַטּוּ  מני ארח ישע' ל יא.  באשרו אחזה רגלי דרכו שמרתי ולא אָט איוב כג יא. —  הִטָּה פלוני, הֵסֵב לסעד:  ועל בגדים חבלים יַטּוּ אצל6 כל מזבח ויין ענושים ישתו בית אלהיהם עמו' ב ח. —  ובתו"מ, במשמ' פ"י, הִטָּה דבר:  פעם אחת קראתי לאור הנר ובקשתי להטותו אמרתי גדולים דברי חכמים שהיו אומרים אין קורין לילי שבת לאור הנר ר"י בן אלישע, תוספת' שבת א יג.  אני ישמעאל בן אלישע קראתי והיטיתי הנר בליל שבת לכשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמינה הוא, שם. —  והִטָּה את פלוני מן הדרך:  והלא דברים קל וחומר ומה אם נכסים שאינן לא רואין ולא שומעין ולא מדברין על שהן גרמו לצדיקים לדור בין רשעים אמר המקום ישרפו המטה את חבירו מדרך חיים לדרך מות על אחת כו"כ שיהא בשריפה ר' שמעון, שם סנה' יד ד. —  הִטָּה ידו וכדומ':  לביצים הנתונות ביד אדם (אם) יטה ידו מעט כולן נופלות ומשתברות מכי' בשלח, שירה ט.  שהיתה אחת מהן לובשת תכשיטיה והיתה מטה גרונה בשביל להראות את תכשיטיה מד"ר ויקר' טז. —  הִטָּה אָזְנוֹ:  עומד הייתי בין אחי הכהנים בשורה והטיתי אזני כלפי כהן גדול ושמעתיו מבליעו בנעימת הכהנים ר"ט, ירוש' יומ' ג ז.  שב לפני הזקנים והטה אזנך לשמוע את דבריהם דא"ז ב. —  והִטָּה את הדין לצדו של פלוני:  וכל דיין שלוקח שוחד ומטה את הדין אינו מת מן הזקנה עד שעיניו כהות פאה ח ט.  דיני ממונות מטין על פי עד אחד בין לזכות בין לחובה ודיני נפשות מטין על פי אחד לזכות ועל פי שנים לחובה סנה' ד א.  שלא תאמר הואיל ורשע הוא אטה עליו את הדין מכי' משפט' כ.  תן דעתך שאם הטיתה את הדין שאת מזעזע את העולם שהוא אחד מרגליו רשב"ג, מד"ר דבר' ה.  כל המטה דינו של גר כאילו מטה דינו של מעלה ריש לקיש, חגי' ה..  אף הקב"ה אין דן יחידי שנאמר וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו אילו מטין לכף זכות ואילו מטין לכף חובה ר"י בן פזי, ירוש' סנה' א א.  — ופ"ע, הִטָּה, מַטִּין, היה נטוי קצת, לא זקוף:  בה"א עומדין וקורין יושבין וקורין ומטין וקורין ברכ' יא..  אני שהייתי זקוף הטיתי אתה שהיית מוטה זקפת ראב"ע, תוספת' שם א ו.  אתה היטית לקיים כדברי ב"ש אני נזקפתי לקיים כדברי ב"ה ר' ישמעאל, שם.  חזר ואמר להם (ר"א לחכמים) אם הלכה כמותי כותלי בית המדרש יוכיחו היטו כותלי בית המדרש ליפול גער בהם ר' יהושע וכו' לא נפלו מפני כבודו של ר' יהושע ולא זקפו מפני כבודו של ר"א ועדיין מטין ועומדין ב"מ נט:. —  הִטָּה ימין ושמאל, כמו נָטָה:  העבודה שלא היטיתה ימין ושמאל אני שמעתי ולא היה לי לפרש ואתה דורש ומסכים להלכה ר' טרפון, תוספת' זבח' א ח. —  יַטּוּ הַדַּדִּים, כמו יִטּוּ:  איזהו סימניה (של בוגרת) ר' יוסי הגלילי אומר משיעלה הקמט תחת הדד ר' עקיבא אומר משיטו7 הדדים נדה ה ח. —  דברים מַטִּין לצד מינות, כמו נוטין:  בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שמצאו בו דברים מטים לצד מינות ר' בנימין, מד"ר קהל', מה יתרון. —  ובהשאלה, הִטָּה בשעת תשמיש, בעל בתולה הכניס את האבר שאופן שלא קרע את בתוליה:  (ההוא שבא לפני ר"ג וא"ל פתח פתוח מצאתי אמר לו ר"ג) שמא הטיתה כתוב' י.. —  ובסהמ"א, במשמ' פ"י:  וחסידים ראשונים היו מטין דעות שלהן מדרך האמצעית כנגד שתי הקצוות יש דעה שמטין אותה כנגד הקצה האחרון ויש דעה שמטין אותה כנגד הקצה הראשון רמב"ם, דעות א ה.  רשות לכל אדם נתונה אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו הוא, תשוב' ה א.  מי שהוא מחזיק בתורת משה ויאמין בעיקריה וכשבא לחקור על זה מצד השכל והבנת הפסוקים הטהו העיוּן לומר שאחד מן העקרים הוא על דרך אחרת וכו' או הטהו העיון להכחיש העקר ההוא ר"י אלבו, העקר' א ב. —  ובמשמ' פ"ע:  וכך מטין דברי רש"י שכתב בלשון זה וכו' ר"נ על הרי"ף, שבת מז..

—  פֻע', *מֻטֶּה, מֻטָּה, —  כמו נָטוּי:  חביות שהן יושבות על שוליהן או מוטות על צידיהן באויר אהל' טו ג.  קורה שעשאה גולל לקבר בין עומדת בין מוטה על צדה שם ח.  היתה מוטה על צדה כמין קתדרה כלים ד ג.  כיצד תולין אותו משקעין את הקורה בארץ וכו' ר' יוסי אומר הקורה מוטה על הכותל ותולה אותו סנה' ו ד.  ואינו מכה אותו לא עומד ולא יושב אלא מוטה מכות ג יג.  מעשה ברבי ישמעאל ור' אלעזר בן עזריה שהיו שרויין במקום אחד והיה ר' ישמעאל מוטה ור"א בן עזריה זקוף הגיע זמן קרית שמע נזקף ר' ישמעאל והיה ראב"ע מוטה וכו' אני שהייתי זקוף הטיתי אתה שהיית מוטה זקפת תוספת' ברכ' א ו.  והחולצת מן הגדול בין עומד בין יושב בין מוטה יבמ' קג.. —  ואבנים מֻטּוֹת:  כל השערים שהיו שם היו להם שקופות חוץ משער טדי שהיו שם שתי אבנים מוטות זו על גבי זו מדות ב ג.].