— קל לא נהוג.
— פִע', נִחֵת, — נִחֵת אותו, הספיק לו כדי צרכו, ואינו צריך ומבקש יותר מזה, befriedigen; satisfaire; to satisfy, ובהשאלה נִחֵת את גדודי הארץ, השקם מים כדי צרכם: פקדת הארץ ותשקקה רבת תעשרנה פלג אלהים מלא מים וכו' תלמיה רוה נַחֵת1 גדודה ברביבים תמגגנה צמחה תברך (תהל' סה י-יא). והשתמש בו המשורר במשמ' אחרת: כתבי זה ומעגלי בארח ומדברות מגמתי וימים, לנחת פני הארץ גדודים ורוות מדמי עיני תלמים (רמב"ע, דיואן קכא, כ"י בודלי'). ראה הכוס כמו ברק ירוצץ להשמיד חיל יגוני עם גדודיו, ביום רוה מטר שחק תלמים עלי ארץ ינחת את גדודיו (הוא, תרשיש ב כ).
1 התלבטו הקדמונ' והחדש' בפרוש מלה זו, ואמר ריב"ג: ואמא נחת גדודיה פתרג'מתה נזּל ח'טוטהא בפתח אלנון וכשר אלזאי מע שדתהא אי כת'ר זרעהא ואלנזל בפתח אלנון ואלזאי הו ריע מא יזרע אי זיאדתה ונמוה ויקאל אנזלת אלשג'רה אד'א כת'ר נזלהא אי ת'מרהא ואלארצ' אלנזלה בפתח אלנון וכשר אלזאי אלכת'ירה אלכלא' וגדודיה הוא מת'ל על כל ידים גדודות אלד'י תפשירה ח'דוש אלמשתק מנ ויתגודדו כמשפטם בחרבות ורמחים ואראד הנא בלאח'דוש אלח'טוט אלתי יח'טהא אלחראת' בשכה אלמחראת' והי אלמשמאה איצ'א תלמים פקולה נחת גדודיה מחמול עלי קולה תלמיה רוה וקולה צמחה תברך מחמול עלי קולה ברביבים תמוגגנה אד' מעני תלמיה רוה ומעני ברביבים תמוגגנה ואחד ומעני נחת גדודיה ומעני צמחה תברך ואחד איצ'א, ע"כ, — ובעבר': אבל נחת גדודיה תרגומו (בערבית) נזּל, בנון פתוחה וזין חרוקה ודגושה, ר"ל רַבֶּה פריה, ונזל בנון וזין פתוחות הוא פרי הצמח, ר"ל רבּויו וגדּוּלו, ואומרים (בערב') אנזלת אלשג'רה, הזיל האילן, אם רב פריו, ואדמה נַזִלַה שהיא מרֻבה בצמחים, וגדודיה הוא כמו על כל ידים גדודות שפרושו שרטים הנגזר מן ויתגודדו כמשפטם בחרבות וברמחים ורצה כאן בגדודיה הקוים שעושה החורש במחרשה והם הנקראים גם כן תלמים ואמרו נחת גדודיה עוטף על אמרו תלמיה רוה ואמרו צמחה תברך עוטף על אמרו ברביבים תמוגגנה כי ענין תלמיה רוה וענין ברביבים תמוגגנה אחד וענין נחת גדודיה וענין צמחה תברך אחד גם כן. עכ"פ, המלה גדודיה מקבלת לתלמיה, ונחת לרַוֵּה והוא הפרוש היותר טבעי כאן, ואפשר שהוא פעל נגזר מן נַחַת, או שרש מיוחד.