פ"ע, יֵחַת, תֵּחַת, תִּנְחַת, — נָחַת עַל דָּבָר, יָרַד בכח, בבת אחת, ובפרט בְּכַוָּנָה של אֵיבָה, sich auf jem. stürzen; se piécipiter; to fall (heavily): הנני אליך ישבת העמק צור המישר נאם יי' האמרים מי יֵחַת עלינו ומי יבוא במעונותינו (ירמ' כא יג). — ויָדו נחתה על פלוני, הביא עליו צרה: וַתִּנְחַת עלי ידך (תהל' לח ג). — ובמשמ' ירידה מהירה שלא ברצון, נפילה: יבלו בטוב ימיהם וברגע שאול יחתו1 (איוב כא יג). — ונָחַת בְּדָבָר, נכנס לתוכו בכח, ובהשאלה לדבר מפשט, גְּעָרָה, וכיוצא בזה: תֵּחַת גערה במבין מהכות כסיל מאה (משלי יז י).

— נִפע', נִחַת, נִחֲתוּ, — נִחַת החֵץ בהגוף, נתחב ונתקע ופלש לתוכו, eindringen; pénétrer; to penetrate: כי חציך נִחֲתוּ בי (תהל' לח ג). — ואמר המליץ: ומצאוני גדודים חלוצים, כאלו מן האש קרוצים, או מן המות חרוצים, והורוני בשני חצים, פלחו בם כבדי, והגדילו אידי, והאיש אשר חציו נחתו בי, וחלוציו פלחו לבבי, בידו צריי, ואתו רפואות חליי (ר"י חריזי, תחכמ' מח).

 — פִע', נִחַת, נִחֲתָה: מלמד ידי למלחמה וְנִחַת2 קשת נחושה זרעתי (ש"ב כב לד).

— הִפע', הִנְחִית, צווי הַנְחַת: עושו ובאו כל הגוים מסביב ונקבצו שמה הַנְחַת3 יי' גבוריך (יוא' ד יא).