נִטּוּף

*, ש"ז, — שה"פ מן נטף: שדה בית השלחין שניטופה לתוך שדה בית השלחין אחרת משקין ממנה וכו' וכי מחמת הניטוף היא יכולה להשקות לא מחמת עצמה שהיא מליאה (ירוש' מו"ק א א). — ואמר הפיטן: קמתי נצבתי בחמד הרים, ודצתי אצתי בזהרים, פתחתי מאלי בנטוף מורים, נעשה ונשמע אמרים (יוצ' א פסח, צאינה וראינה).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים