נְטִישָָה

ש"נ, מ"ר נְטִישׁוֹת, בכנ' נְטִישׁוֹתֶיהָ, נְטִישֹׁתַיִךְ, — א) נְטִישַׁת הגפן, ענף ארוך כמו שבט, Ranke; sarment; shoot of a vine: כי לפני קציר כתם פרח ובסר גמל יהיה נצה וכרת הזלזלים במזמרות ואת הַנְּטִישׁוֹת הסיר התז (ישע' יח ה). מבכי יעזר אבכה לך הגפן שבמה נְטִישֹׁתַיִךְ עברו ים עד ים יעזר נגעו (ירמ' מח לב). — ובמליצה: עלו בשרותיה ושחתו וכלה אל תעשו הסירו נְטִישׁוֹתֶיהָ כי לוא ליי' המה (שם ה י). ב) *שה"פ מן נָטַשׁ: ומה ת"ל ונטשתה יש לך נטישה אחרת כזו וכו' (ר"ש בן לקיש, ירוש' פאה ו א). — ואמר המשורר בשתי המשמעות: הידע הזמן כח לבבי ונחש כי לבבי כנחושה, אשר הסיר והתז כל נטישה ולא נטש לבד יגון נטישה (רשב"ג, הצפור או דרור). ולמה זה בך אחזיק ותטוש אהבי מבלי פשע נטישה, והן נפשי לאמה לך אבל על מנת שלא תהי לעד חפושה (הוא, הברק). — ומצוי בסהמ"א במשמ' שה"פ מן נטש: כל דבר המושלך ומוטל ונפוץ על השדה קורהו נטישה (רש"י עמו' ה ב). וזה כנגד מי שטעה מעמנו ונטש דת אבותינו שאין הנטישה אלא במה שהיה כבר מחזיק והניחו (רשב"א, מאמר על ישמעאל, הוצ' דר' פרלס נ). — ובמשמ' לכלוך קל: היתה נטישת1 צואה על בשרו או ידיו מטונפות מבית הכסא ולא היה להן ריח רע כלל מפני קוטנן או יבשותן (רמב"ם, קריא' שמע ג יא).



1 מקור דין זה בגמ' (ברכ' כה.) וז"ל הגמ' שם: צואה על בשרו או ידו מונחת בבית הכסא. ע"כ. ובגמ' (יומ' ל.) או שהיו ידיו בבית הכסא. עכ"פ, בשני המקומות אין שום מלה במקום המלה נטישת שבדברי הרמב"ם, וברור הדבר שהוא הוסיף מלה זו מדעתו. וכבר הביא תנחום ירושלמי מלה זו ופרש בערבית תלוית'ה מבסוטה, והוא לכלוך מפשט, וגזר אותה מהשם נטישות, במשמ' מה שמתפשט, וכן פרש הר' מנוח (מובא בכסף משנה כאן) נטישת הוא לשון לכלוך וטשטוש. וכן  ר' יונהעל הרי"ף, ברכ' ג טז. וז"ל: וכתב היתה נטישת צואה על בשרו וכו' כלומר שאין בו ממשות אלא לכלוך בעלמא שנתפשט בבשרו. ע"כ. עכ"פ, כיון שהמלה לכלוך מצויה בפי הרמב"ם ולא השתמש בה כאן שמע מזאת כי היתה לו להרמב"ם כונה מיוחדה בהמלה נטישת, ומסתבר שהוא כעין שארית קלה, דקה.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים