פ"י, נוֹטֵל, יִטּוֹל, — א) נָטַל עליו דָּבָר, שָׂם עליו דבר כבד, ובפרט בהשאלה הביא עליו צרה וכדומ', auflegen; imposer; to impose: שלש אנכי נוֹטֵל עליך בחר לך אחת מהם ואעשה לך וכו' שבע שנים רעב בארצך ואם שלשה חדשים נֻסך לפני צריך והוא רדפך ואם היות שלשת ימים דבר בארצך (ש"ב כד יב-יג). טוב לגבר כי ישא על בנעוריו ישב בדד וידם כי נָטַל עליו (איכ' ג כז-כח). — ב) נָטַל דָבָר, הרימו, טלטלו: הן גוים כמר מדלי וכשחק מאזנים נחשבו הן איים כדק יִטּוֹל (ישע' מ יה). — ג)) *בתו"מ, כמו לָקַח, עתי' אֶטּוֹל,  צווי טֹל, טוֹל, טְלִי, טְלוּ, טוֹלוּ, — נָטַל דָבָר, לָקַח: בית שמאי אומרים נוטלין (הקדרה מהכירה) אבל לא מחזירין (שבת ג א). השולחנין נוטלין אותן בשכרן (שמעון בן עזאי, תוספת' שקל' א ח). אל תטול חלוקך בשחרית מיד השמש ותלבש (ר"י בן אלישע, ברכ' נא.). מימיך בא אדם אצלך לדין או לשאלה ועכבתו עד שתהא שותה כוסך ונוטל1 סנדלך או עוטף טליתך (הוא, מכי' משפט', נזיק' יח). לאחד שהיה מהלך בדרך והיה מנהיג את בנו לפניו באו לסטים לשבותו מלפניו נטלו מלפניו ונתנו לאחוריו בא הזאב מאחריו נטלו מאחריו ונתנו מלפניו באו לסטים מלפניו וזאבים מאחריו נטלו ונתנו על זרועותיו (ר' יהודה, שם בשלח ב ד). שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים והנבלה יפה חמשים זוז זה נוטל חצי החי וחצי המת וזה נוטל חצי החי וחצי המת (הוא, תוספת' ב"ק ג ג). שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים ואין הנבלה יפה כלום זה נוטל מנה וזה נוטל מנה (ר"ש, משנ' שם ד א). נטל מקצת פאה וזרק על השאר אין לו בה כלום ר' מאיר אומר קונסין אותו ונוטלין הימנו זו וזו (תוספת' פאה ב א). האיך קפץ פלוני לכהונה שלא נטל חלקו מימיו (שם כתוב' ב ג). גנב שנטל מזה ונתן לזה מה שנתן נתן ומה שנטל נטל (שם ב"ק י כג). השכיר נשבע בזמנו ונוטל עבר זמנו אינו נשבע ונוטל (שם ב"מ י ו). מישכנו בשני כלים אחד שצריך לו ואחד שאינו צריך לו זה שצריך לו נוטלו ומחזירו וזה שאינו צריך לו נוטלו ואינו מחזירו (שם ט). אם היה אחד (משני הבתים שנפלו) גדול ואחד קטון זה נוטל לפי שלו וזה נוטל לפי שלו (שם יא א). או שנפלה עליו מפולת או שגררתו חיה או שנטלוהו ליסטין (שם גיט' ב יב). התקדשי לי בסלע זה ומשנטלתו מידו אמרה סבורה הייתי שאתה כהן (שם קדוש' ב ה). האומר אם תלד אשתי זכר תיטול מנה ילדה זכר נוטלת מנה (שם ב"ב ט ד). נשאו נשים והכניסו להן שדות זה נוטל את שהוא שלו וזה נוטל את שהוא שלו (שם י ז). מעשה בשני אחים כהנים שהיו שוין ורצין ועולין בכבש וקדם אחד מהן את חבירו לתוך ארבע אמות נטל את הסכין ותקע בלבו (שם שבוע' א ד). הולכתי לו זיתים נטלן והסתכל בהן וראן שהן לחין (ר"א בר' צדוק, שם עדי' ב ב). כדי שתושיט ידיה ותטול העד מתחת הכר (הוא, שם נדה ג ו). הנותן לפונדקית מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל ממנה מפני שחשודה לחלוף (דמאי ג ה). המוצא פירות בדרך ונטלן לאוכלן ונמלך להצניע (שם ג). המסקל את שדהו נוטל את העליונות ומניח את הנוגעות בארץ (שבי' ג ז). נטל (ר' יהושע) מקלו ומעותיו בידו והלך ליבנה אצל רבן גמליאל (ר"ה ב ט). פשט העני את ידו לפנים ונתן לתוך ידו של בעל הבית או שנטל מתוכה והוציא (שבת א א). כיצד הוא עושה נוטל את הכסות והן נופלות וכו' שמא יטול ואינו יכול להחזיר (שם ד ב). נוטלין מלפני בהמה זו ונותנין לפני בהמה זו בשבת (שם כ ד). מי שהיה נשוי שתי נשים ומתו וכו' היה שם מותר דינר אלו נוטלין כתובת אמן ואלו נוטלין כתובת אמן אם אמרו יתומים אנחנו מעלין על נכסי אבינו יתר דינר כדי שיטלו כתובת אמן אין שומעין להן (כתוב' י ב). היה נוטל את מנחתה מתוך כפיפה מצרית ונותנת לתוך כלי שרת ונותנה על ידיה (סוט' ג א). נטל את המשפך ומדד לתוך צלוחיתו של גוי (ע"ז ה ז). נטלו מוכסין את חמורו ונתנו לו חמור אחר (ב"ק י ב). שנים אוחזין בטלית וכו' זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי וכו' זה נוטל שלשה חלקים וזה נוטל רביע (ב"מ א א). היה רוכב על גבי בהמה וראה את המציאה ואמר לחבירו תנה לי נטלה ואמר אני זכיתי בה (שם ג). אימתי שירצה הלה יבוא ויטול את מעותיו (ערכ' ט ד). ומה אני שלא נטלתי ואם נטלתי שלי נטלתי כך מקבלי שוחד עאכו"כ (ר"י בן ר' יוסי, כתוב' קה:). כפה עליו כלי ולא מצאו אני אומר יד נטלתו (ירוש' פסח' א ג). בראשונה היו נותנין אותן (את התפלין) לחביריהן והיו נוטלין אותן ובורחין התקינו שיהו מניחין בחורין (שם ברכ' ב ג). ולא יניחם בחורין הסמוכים לרשות הרבים שמא יטלו אותם עוברי דרכים ויבא לידי חשד ומעשה בתלמיד אחד שהניח תפיליו בחורין הסמוכים לרשות הרבים ובאת זונה אחת ונטלתן ובאת לבית המדרש ואמרה ראו מה נתן לי פלוני בשכרי (בבלי שם כג.). מעשה בשני בני אדם שהמרו זה את זה אמרו כל מי שילך ויקניט את הלל יטול ד' מאות זוז (שבת לא.). מעשה באדם אחד שכינס מעות לעלות לרגל ובא ספדן ועמד על פתח ביתו ונטלתן אשתו ונתנתן לו ונמנע ולא עלה (רב, מו"ק ח.). שאם נתגרשה נותנת דמים ונוטלתן (את ולדות שפחתה) מפני שבח בית אביה (ר"נ, כתוב' עט:). אין אדם רוצה שיטול מעות ויפרח באויר (ב"ב סד:). כגון שנטלה (את הצלוחית) למוד בה (שם פח.). היה לזה פתח אחד ולזה שני פתחין זה שיש לו פתח אחד נוטל ארבע אמות וזה שיש לו שני פתחין נוטל שמונה אמות (שם יא.). ושכיב מרע שאמר תנו מאתים זוז לפלונית אשתי כראוי לה נוטלתן ונוטלת את כתובתה אם אמר בכתובתה ידה על העליונה רצה נוטלתן רצה נוטלת כתובתה (שם קלח.). היתה לפניו ככר של הפקר ואמר ככר זו הקדש נטלה לאוכלה מעל (רבא, נדר' לד:). היו לו חמשה עשר טלאים לא יאמר אברור עשרה ואכניסם לדיר ואטול מהם אחד והשאר פטורין אלא כונסן לדיר ומוציא עשרה ונוטל מהם אחד (הוא, בכור' נט:). ישב לו קוץ בפני ע"א לא ישחה ויטלנה מפני שנראה כמשתחוה לע"א (ע"ז יב.). ישב לו קוץ בכריסו לא יטלנו (נדה יג:). נטל הקב"ה אש ומים ופתכן זה בזה ומהן נעשו שמים (רב, מד"ר בראש' ד). בשעה שיהיו בניך באים לידי עבירות ומעשים רעים אני רואה צדיק אחד בהן שיכול לומר למידת הדין די אני נוטלו ומכפר עליהם (שם מד). למלך שהיה לו ג' אוהבים ולא היה עושה דבר חוץ מדעתן פעם אחת ביקש המלך לעשות דבר חוץ מדעתן נטל את הראשון טרדו וכו' (ר"י בר' סימון, שם מט). באותה שעה נטל יעקב אבינו פוקרין ונתן לו בתוך צוארו (ר' פנחס, שם עז). למה אתה מירתת שמא נטלת כלום מן פלטין (שם, שמות כ). ואלה שנוטלין רבית אומרים להקב"ה למה אין אתה נוטל מעולמך שהבריות בתוכו שכר הארץ שאתה משקה (שם לא). כל אותן שבע שנים שעברו על נבוכדנצר נטלו את אויל מרודך והמליכוהו תחתיו וכיון שחזר נטלו וחבשו בבית האסורים וכו' וכיון שמת חזרו על אויל מרודך להמליכו אמר להם איני שומע לכם בראשונה שמעתי לכם נטלני וחבשני בבית האסורים ועכשו הרי הוא הורגני (שם, ויקר' יח). מעשה בספינה אחת גדולה מפרשת לים הגדול נטלה הרוח והוליכה למקום שאין בו מים מהלכין (שם קהל', שלח לחמך). — וצווי: אם אמר לו טול קיסם מבין עיניך2 אמר לו טול קורה מבין עיניך (ר' טרפון, ערכ' טז:). לאחד שהיה יוצא מביתו של חבירו טעון כלים מצאו חברו ואמר לו מה אתה עושה אמר לו טול חלקך ואל תגיד לאדם (רשב"י, מכי' משפט', נזיק' יג). א"ל הקב"ה למלאך טול לי רב שבהם שיש בו ליפרע מהם כמה חובות באותה שעה מת אבישי בן צרויה (ר' אלעזר, ברכ' סב:). שלא יראה שעה שאין אדם ויאמר לעני קרובו בא וטול לך פאה זו (תוספת' פאה א ו). בעל הבית שנתן פיאה לעניים אין רשאי שיאמר להם טלו זרע ותנו פשתן וטלו תמרים ותנו מכבדות (שם ב יב). כלל אמרו בנזקין הרג את שורו וקרע את כסותו וקצץ נטיעותיו לא יאמר טול את הנבילה ותן לי את הפרה ואת הקרעים ותן לי את הטלית טול את הקצצין ותן לי את הנטיעות אלא שמין אותן (שם ב"ק ג ב). חבר ועם הארץ שירשו את אביהם עם הארץ יכול הוא לומר לו טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני וכו' אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים טול אתה חלה ואני היבש (דמאי ו ט). וכבש עשו לו מפני הבבליים שהיו מתלשים בשערו ואומרים לו טול וצא טול וצא (יומ' ו ד). ואם אמר לו טול לי הימנה חפץ פלוני לא ישלחנו ביד אחר (גיט' ג ה). אימתי שתרצה הבא מעות וטול את שלך (ב"מ ה ג). כל האומנין שומרי שכר הן וכולן שאמרו טול את שלך והבא מעות שומר חנם (שם ו ו). טול לך מה שהבאת (חול' ד ד). אמר לו תן להם חתיכה חתיכה והוא אומר טולו3 שתים שתים (מעי' ו א). אמר משה לפני המקום כלום הגון להם שתתן להם ותהרגם אומרים לחמור טול כור של חטים ונחתוך ראשך אומרים לאדם טול ככר ורד לשאול (ספרי במד' צה). נטל (משה) פתקים וכתב עליהם לוי וכו' ובללם והטילם בקלפי אמר להם באו וטלו פתקיכם (שם). כיצד היה רבי יונה עושה כשהיה רואה בן טובים שירד מנכסיו היה אומר לו בני בשביל ששמעתי שנפלה לך ירושה ממקום אחר טול ואת פורע (ירוש' שקל' ה ו). מעשה בר' פנחס בן יאיר שהיה דר בעיר אחת בדרום והלכו אנשים להתפרנס שם והיו בידן שתי סאין של שעורים והפקידו אצלו וכו' אחר שבע שנים וכו' הכיר אותן ר' פנחס בן יאיר אמר להם בואו וטלו אוצרותיכם (מד"ר דבר' ג). למלך שהיה לו כרם ומסרו לאריס אמר המלך לעבדיו לכו בצרו את כרמי וטלו את חלקי והניחו חלק האריס במקומו (ר"י הנשיא, שם קהל', ברבות הטובה). אמר רב יצחק בר אבדימי פעם אחת נכנסתי אחר רבי לבית המרחץ ובקשתי להניח לו פך של שמן באמבטי ואמר לי טול בכלי שני ותן (שבת מ:). טול ברוך טול ברוך אינו צריך (לחזור) לברך (רב, ברכ' מ.). אמר לו הקב"ה טול מקל והך על קדקדם (ר' יוחנן, סנה' ח.). באומר לה טלי קרקע זה בכתובתך (ר' יוסי בר חנינא, ב"ב קלב.). הרי שהיה בורח מבית האסורין והיתה מעבורת לפניו א"ל טול דינר והעבירני (ב"ק קטז.). האומר לחבירו עבדי גנבת והוא אומר לא גנבתי וכו' אתה נתתו לי במתנה רצונך השבע וטול ונשבע אינו יכול לחזור בו (ר' אבא, ב"ב קכח.). עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק לאחר שאוכלין ושותין נותנין לו לאברהם כוס של ברכה לברך וכו' אומר לו ליצחק טול וברך וכו' (רב אמי או רב אסי, פסח' קיט:). לתבן שהיה עובר לפני פרדסיו של מלך ראה חבילות של קוצים וירד ונטלם והציץ וראה אותו והתחיל מטמן מפניו אמר לו מפני מה אתה מיטמן פועלים הייתי צריך שיקושו אותה עכשיו שקששתה אתה בוא וטול שכרך (ר' לוי, מד"ר בראש' מד). הדבר דומה למי שאמר לחבירו השאילני זהוב אחד וכו' אמר לו אפילו צריך אתה עד עשרים עד שלשים זהובים טול לך (הוא, שם דבר' ד). מי שהיה מתירא היה מוליך בכורו אצל ישראל וא"ל בבקשה ממך טול את זה וילין עמך (שם שמות יח). אמרו זה לזה בא ונחלוק העולם אמר קין טול אתה את המטלטלין ואני הקרקעות (שם לא). ונערה יוצאה מקושטת ומבוסמת ומפתה אותו ואומרת לו למה אנו אוהבין אתכם ואתם שונאין אותנו טול לך כלי זה חנם (שם במד' כ). לתלמיד שהיה מהלך עם רבו וכו' וראה אבן טובה היה סבור בה שהיא גחלת והיה מתירא ליגע בה אמר לו רבו טול אותה אבן טובה היא (ר' סימון, שם דבר' א). אמרו לאותו יהודי פלוני טול מעות ועלה לנס הזה וקח לנו משם מאומה (ר' תנחומא, שם ב). למלך שעשה סעודה וזימן אורחין אצלו לכשאכלו ושתו אמר טלו מנה יפה ותנו לבעל הבית (ר' אבהו, שם שה"ש, באתי לגני). בתי ראי כל חפץ טוב שיש לי בבית וטלי אותו ולכי לבית אביך (ר' אידי, שם, נגילה ונשמחה). נטל (הזקן) כלכלה ומילא אותה ביכורים של תאנים יפות וקירב לפני אדרינוס וכו' אמר אדרינוס לעבדיו טלו אותה ממנו ומלאו אותה זהובים וכו' הרי שכן שלנו כיבד את המלך בכלכלה של תאנים ומילא אותה לו זהובים ואתה עמוד וטול סל גדול ומלא אותו מיני מגדים (תנחומ' קדוש' ח). אמר לו הקב"ה (לירמיהו) וכו' טול הכוס הזה של חימה והשקה את הגוים (פסיק' רבתי כו). לא יאמר אדם לחבירו טול שמן מפך ריקם (מס' דא"ר ח). — ונָטַל צפרניו, שערותיו, במשמ' חתך: הנוטל צפרניו זו בזו או בשיניו וכן שערו וכן שפמו וכן זקנו (שבת י ו). אסור ליטול צפורנים במועד (ר' יהודה, מו"ק יז:). ה' דברים הן שהעושה אותן מתחייב בנפשו ודמו בראשו האוכל שום קלוף וכו' והלן בבית הקברות והנוטל צפרניו וזורקן לרה"ר (רשב"י, נדה יז.). °נוטל צפּרנים, כלי כעין מספּרים לחתך הצפרנים: נוטל ציפּורנים כן שמו בלשון ארמי (ערוך ערך נגסטר). — ודברים מפשטים; *נָטַל עֵצָה: על מוסר פותה וכסיל ושב וישיש ונוטל4 עצה בזנות (ב"ס גני' מב ח). בני אהרן לא נטלו עצה מאהרן נדב ואביהו לא נטלו עצה ממשה וכו' איש איש מעצמו עשו לא נטלו עצה זה מזה (ספרא אחרי מות א). — ורשוּת: אין דנין לחוב ולזכות להכניס להוציא ליתומים אלא אם כן נטלו רשות מבית דין (תוספתא תרומ' א יא). ההולך אחרי רבו אינו רשאי ליפטר מאחריו עד שיטול ממנו רשות (מס' דא"ר ד). יורד (השטן) ומתעה ועולה ומרגיז ונוטל רשות ונוטל נשמה (ב"ב טז.). — והנפש, הנשמה וכיוצא בזה: בכל נפשך אפי' נוטל את נפשך (ר"מ, תוספת' ברכ' ז-ו ז). על עסקי נר הזהרתי אתכם אם אתם מקיימים אותם מוטב ואם לא הריני נוטל נשמתכם (ההוא גלילי, שבת לב.). אלהי נשמה שנתת בי טהורה וכו' ואתה עתיד ליטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבא (נסח תפלה, ברכ' ס:). כל המעמץ את עיני הגוסס מעלין עליו כאלו הוא נוטל נשמתו (ר"מ, מס' שמח' א ד). שמואל הקטן נטל כל החמודות שבעולם והלך לו (ר"ג הזקן וראב"ע, שם ח). — ושׂכר: אשר חכמים יגידו אילו ראובן ויהודה (שהודו על מעשיהם) ולא כחדו מאבותם ומה שכר נטלו על כך להם לבדם ניתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם (ירוש' סוט' א ד). לעתיד לבא מביא הקב"ה ס"ת וכו' ואומר למי שעסק בה יבא ויטול שכרו (ר"ח בר פפא, ע"ז ב.). — והשֵׁם: לא כל הרוצה ליטול את השם יטול (רשב"ג, ברכ' ב ח). — נָטַל חייו: כל הנהנה מדברי תורה נוטל חיין מן העולם (אבות ד ה). — נָטַל שֶׁלּוֹ מִתַּחַת יָדָיו של פלוני, פלוני נפרע ממנו, שִׁלֵּם לו כמעליו: כל מי שהוא בא להזדווג לישראל (לעשות להם רעה) סוף שהוא נוטל את שלו מתחת ידיהם (מד"ר בראש' מא). אמר משה בשביל שאמרתי להן שמעו נא המורים נטלתי שלי מתחת ידיהן ועכשו אני בא להוכיחן (ר' סימון, שם דבר' א). אמר משה אתמול על ידי שאמרתי לו והן לא יאמינו לי נטלתי את שלי מתחת ידיהם עכשו מה אני עושה להם (ר' לוי, שם שה"ש, ישקני). והיו ישראל אומרים להם (לאנשי מדין) לא דייכם שנטלנו שלנו מתחת ידיכם (ר' יצחק, שם אל תראוני). כל מי שהוא מנהיג שררה על הציבור וכו' סוף שהוא נופל ונוטל שלו מתחת ידיהם (שם, אל גינת אגוז). — נָטַל מֵעָלָיו הקללות וכדומה, הסירן: אמר יואב לבניהו לך אמור לשלמה אל תדינני בשני דינין אם תהרגני טול מעלי הקללות שקללני דוד אביך (מד"ר במד' כג). — ובמשמ' נשׂא: נוטל אדם את בנו והאבן בידו וכלכלה והאבן בתוכה (שבת כא א). לא ירחוץ לו רגליו ולא ינעול לו מנעליו ולא יטול לו כלים לבית המרחץ וכו' ולא יטלנו לא בפוריון ולא בכסא (מכי' משפט', נזיק' א). נעול לי סנדלי וטול לפני כלים להוליך לבית המרחץ (ספרי במד' קטו). מעשה במקום אחד שהיה ערוד וכו' נתן (ר"ח בן דוסא) עקבו על פי החור יצא ונשכו ומת אותו ערוד נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש (ברכ' לג.). אמרו עליו על ר' אלעזר בן חרסום שהניח לו אביו אלף עיירות ביבשה וכנגדן אלף ספינות בים ובכל יום ויום נוטל נאד של קמח על כתיפו ומהלך מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה (יומ' לה:). כיון שבא יעקב אבינו ליפטר מן העולם קרא לבניו וכו' אמר להם כשתטלו אותי ביראה ובכבוד לוו אותי ולא יגע אדם אחר במטתי (ר' חמא בר"ח, מד"ר במד' ב). משל למלך שהיה לו בן והוא נוטלו על כתיפו וטנפו (מדר' שה"ש ב ו, הוצ' ד"ר גרינהוט). — נָטַל אִשָּׁה, כמו נשא אשה: אדם שהוא נוטל אשה ועושה עמה ימים הרבה אפילו העני אשתו אינה כופרת בו (ר' יצחק, מד"ר שמות לב). למלך שנטל אשה ראשונה ולא כתב לה כתובה וכו' ראה ענייה יתומה בת אבות ביקש ליטול אותה אמר לשושבינו אל תנהוג בה כראשונות (שם במד' א). — ונָטַל עיניו, נשאן: ירמיה הנביא יצא מענתות לבא לירושלים נטל עיניו וראה עשן בית המקדש עולה וכו' כיון שהגיע לנהר פרת וכו' יצא לו מהם נטלו הגליות עיניהם וראו ירמיהו שפירש מהם (פסיק' רבתי כו). — ומצוי בסהמ"א: ואם נתן לו דבר ואמר לו זה יהיה לשכר טורחך וטול מחצה בשכר ובהפסד נוטל שהרי לקח שכר עמלו ומזונו (הלכ' פסוק', רבית). הסרסור שליח הוא אלא שהוא נוטל שכר שליחותו (רמב"ם, שלוח' ושותפ' ב ו). וגלול בגדיך וחגור מתניך ושרפני יפה יפה וטול אפר שלי והוליכה אצל שרה אמי ותניחה בתיבה בחדר שלה (מדר' ויושע, בספ' ד"ח ג). שנים שהלכו בדרך ואחד אמר לחבירו השאילנו גלימא שלך שהיא קלה וטול אתה שלי שהיא כבדה שאתה חזק ממני ובאו לסטים ונטלו האחת (תשו' הרא"ש, טוח"מ שה). — ומשל: איך תאמר טול מבין עיניך קיסם השבורה, ועל עפעפיך כעובי הקורה (מראה המוסר ה ב). — ופָעוּל נְטוּל, נְטוּלָה: מעשה בארבעה זקנים שהיו יושבין אצל ראב"ע וכו' והביאו לפניהם ראש כלונס אחד שהוא נטול ברהיטני (ר' יוסי, תוספת' כלי' ב"ב ב ב). כל יתר כנטול (חול' נח:). כולן (כל הרצים של אדניהו) נטולי טחול וחקוקי כפות רגלים היו (רב, סנה' כא:). נטולה אני מן היהודים אם משמשתיך אני (תוספת' נדר' ז ח). כל שאינה עושה כן בסוף שחיטה בידוע שנשמתה נטולה הימנה קודם לכן (רבא, חול' לח.). — נָטַל יָדָיו, רחָצן: ב"ש אומרים נוטלין לידים ואח"כ מוזגין את הכוס וב"ה אומרים מוזגין את הכוס ואחר כך נוטלין לידים (ברכ' ח ב). ב"ש אומרים מכבדים את הבית ואחר כך נוטלין לידים וב"ה אומרים נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית (שם ד). ואל תטול ידיך ממי שלא נטל ידיו (ר"י בן אלישע, גמ' שם נא.). מעשה בר"ע שהיה חבוש בבית האסורין והיה ר' יהושע הגרסי משרתו בכל יום ויום היו מכניסין לו מים במידה וכו' אמר לו (ר"ע) תן לי מים שאטול ידי אמר לו לשתות אין מגיעין ליטול ידיך מגיעין וכו' אמרו לא טעם כלום עד שהביא לו מים ונטל ידיו (ערוב' כא:). מי רביעית נוטלין לידים לאחד אבל לא לשנים (ר"מ, תוספת' ידים א א). סדר הסעודה אורחין נכנסין ויושבין על גבי ספסלים וכו' כל אחד ואחד נוטל ידו אחת וכו' עלו והסיבו נתנו להם לידים אעפ"י שנטל ידו אחת נוטל שתי ידיו (שם ברכ' ד ח). בסעודה יוצא להסך את רגליו נוטל ידו אחת יצא לדבר עם חברו והפליג נוטל שתי ידיו (שם ט). נוטלין לידים לחולין ולמעשר ולתרומה ולקודש מטבילין (חגי' ב ה). כל כהן שלא נטל ידיו לא ישא את כפיו (ריב"ל, סוט' לט.). לא יתן אדם פרוסה לתוך פיו של שמש אלא אם כן יודע בו שנטל ידיו (רב, חול' קז:). הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלמה יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא ק"ש ויתפלל (ר' יוחנן, ברכ' טו.). נטל ידיו בטיבול ראשון נוטל ידיו בטיבול שני (רב חסדא, פסח' קטו:).

— פִע', נִטֵּל, וַיְנַטְּלֵם, — נִטֵּל את פלוני, הגביהו ונשאהו,  tragen; porter; to carry: באהבתו ובחמלתו הוא גאלם וַיְנַטְּלֵם וינשאם כל ימי עולם (ישע' סג ט). — ובסהמ"א במשמ' זו: וכשילמוד התלמיד מבני המלכים חכמה או מדע או מוסר יעלה על מגדל עץ וכו' והיה מדבר בדברי החכמה אשר למד וכו' והיה קורא בשלום רבו והיו מכבדים הנער ומחשבים ומנטלים אותו ויחשבוהו לחכם ע"פ שיכלו ובינתו (ר"י חריזי, מוסרי הפלסופ' א ח).

— נִפע', *נִטַּל (ניטל), נִטְּלָה, נִטָּלִים (ניטלין), יִנָּטֵל, וכו', לְהִנָּטֵל, — במשמ' לקיחה ונשיאה: עשה לה עטרה של טיט כדי שילכו מים לשם בין שניטלת עמה ובין שאין ניטלת עמה (ר' אליעזר, תוספת' פרה ה ט). אילו ניטלין אחד מששים גידולי תרומה וכו' (שם תרומ' ה ז). חבילי קש וחבילי עצים וכו' אם ניטלין באחת יד מטלטלין אותן (רשב"ג, שם שבת יד-טו י). הרחוש שנפרץ ושניטל עוקצו טהור (שם כלי' ב"מ א ט). נסר שראשו אחד נתון ע"ג האבן וראשו אחד נתון ע"ג ספסל רואין את הנסר שאם ינטל הספסל ויכול לעמוד בפני עצמו (שם אהל' ז ב). ואלו הם אבני כתף כל שאינה יכולה להנטל באחת יד (ר"מ, שבי' ג ט). אבני כתף כשמן כל שהן נטלות שתים שלש על הכתף (ר' יוסי, שם). אכל דמאי ומעשר ראשון שנטלה תרומתו (ברכ' ז א). שני קבין שנטלה חלתו של זה בפני עצמו ושל זה בפני עצמו (חלה ד ה). כל הכלים ניטלין בשבת (שבת יז א). הגיע לחצר החיצונה נוטל את הכלים הניטלין בשבת ושאינן ניטלין בשבת מתיר את החבלים והשקים נופלין מאליהם (שם כד א). בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד משחרב ביהמ"ק התקין ריב"ז שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש (סוכ' ג יב). כל שינטל האילן ויכולה לעמוד בפני עצמה (שם ב ג). עשאם בסיד או בגפסים והן יכולות להנטל כאחד (פרה ה ט). ניטל הכבד ולא נשתייר הימנו כלום (חול' ג א). ניטל הטחול ניטלו הכליות ניטל לחי התחתון ניטלה האם שלה (שם ב). השידה והתיבה והמגדל שניטלה אחת מרגליהן (כלים יח ג). אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל בשבת (שבת מג.). — נִטַּל מִן: ובגולגולת (כמה יהא החסרון ולא יטמא באהל) בש"א כמלוא מקדח ובה"א כדי שינטל מן החי וימות (אהל' ב ג). — ובמשמ' רחיצת ידים: שמא לא נטלו מן הכלי ומשום שמא לא ניטלו מן הרביעי (תוספת' ידים ב ז).

— הִפע', *הִטִּיל וכו', — שָׂם, זָרַק, legen, werfen; mettre jeter; to place, throw: מעשה בשפחתו של מציק אחד ברמון שהטילה נפל לבור ובא כהן אחד והציץ לידע מה הפילה ובא מעשה לפני חכמים וטהרוהו (ר' יהודה, תוספת' אהל' טז יג). החושש בגרונו מטילין סם בתוך פיו בשבת (ר' מתיא בן חרש, יומ' ח ו). כשהייתי למד תורה אצל ר"ע הייתי מטיל קנקנתום לתוך הדיו ולא אמר לי דבר (ר"מ, סוט' כ.). מפרר (את החמץ) וזורה לרוח או מטיל לים (פסח' ב א). עושין כל צרכי המת וכו' שומטין את הכר מתחתיו ומטילין אותו על החול בשביל שימתין (שבת כג ה). כל המטיל תכלת (בסדינו) בירושלים אינו אלא מן המתמיהין (ר"א בר' צדוק, מנח' מ.). בניי קוצים אתם מטילין לי בעיניי (רבי, סנה' לח.). וכיון שהטילוהו (את משה) ליאור עמד אביה וטפחה על ראשה אמר לה בתי היכן נבואתיך (רב, סוט' יג.). מי מטיל כסותו בין לביא ללביאה בשעה שנזקקין זה עם זה (ר' יוחנן, סנה' קו.). אין אדם עשוי להטיל נבלתו באשפה שבבית (רב נחמן בר"י, חול' יב.). שמטילות (בנות ישראל) מור ואפרסמון במנעליהן ומהלכות בשוקי ירושלים (ר' יצחק, שבת סב:). — והתרנגלת ביצתה: תרנגולת עשויה להטיל באשפה ואינה עשויה להטיל ביצתה במקום מדרון (רבה, שבת מב:). אפי' תרנגולת של בית אבימלך לא הטילה ביצתה (ב"ק צב.). — הִטִּילָה הבהמה רעי: אפילו הטילה ריעי וכשכשה בזנבה אין זה פירכוס (ר"מ, חול' לח.). להשתין מים ולהטיל גללים (שבת קנג:). — הִטִּיל כסף לכיס, נתן כסף לעֵסֶק: שנים שהטילו לכיס זה במנה וזה במאתים אם עשו בפרקמטיא השכר לאמצע (תוספת' כתוב' י ד). וכן שלשה שהטילו לכיס פיחתו או הותירו כך הן חולקין (משנ' שם י ד). אוצר שישראל ונכרים מטילין לתוכו (ר"מ, מכשיר' ב י). גדול המלוה יותר מן העושה צדקה ומטיל בכיס יותר מכולן (ר"ש בן לקיש, שבת סג.). שלשה ומטילין לתוך כיס אחד (ר' ירמיה, סנה' יד:). — הִטִּיל אות, כְּתָבָהּ: הרי שהיה צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דלת מעביר עליו קולמוס ומקדשו (ר' יהודה, שבת קד:). — והִטִּיל מִלָּה: כל מקום שאתה מוצא שני כללות הסמוכין זה לזה הטל פרט ביניהם ודונם בכלל ופרט וכלל (חול' סו:) ועוד. — הִטִּיל גורל: ומטילין חלשים על הקדשים ביום טוב אבל לא על המנות (שבת כג ב). — הִטִּיל מים וכדומ' בתוך דבר, על דבר, יָצַק, שָׁפַךְ: לא יתכסה לא במים הרעים ולא במי המשרה עד שיטיל לתוכן מים (ברכ' ג ה). וארבעה ילדים מפרחי כהונה ובידיהם כדים של שמן של מאה ועשרים לוג שהן מטילין לכל ספל וספל (סוכ' ה ב). אשת חבר משאלת לאשת עם הארץ נפה וכברה ובוררת וטוחנת ומרקדת עמה אבל משתטיל המים לא תגע אצלה (גיט' ה ט). מקום שנהגו להטיל מים ביין יטילו (ב"מ ד יא). הסוחט את כסותו ומטיל ממקומות הרבה והמערה מן הצרצור ומטיל ממקומות הרבה (מקוא' ג ג). המטיל טפין עבות מתוך האמה (ר"א חסמא, שם ח ג). פעם אחת נמצאת הלטאה בבית המטבחים וכו' אמר להם (ר"ג) לכו והטילו עליה כוס של צונן הלכו והטילו עליה כוס של צונן וריחשה וטהר ר"ג כל הסעודה כולה (פסח' פח:). — והִטִּיל מַיִם, לשון נקיה להשתין: זה הכלל היה במקדש כל המיסך את רגליו טעון טבילה וכל המטיל מים טעון קידוש ידים ורגלים (יומ' ג ב). המטיל מים הרי זה הופך פניו כלפי צפון (ירוש' ברכ' ט ח). המטיל מים אל יתפלל עד שיהלך ארבע אמות (שם ג ה). (סריס חמה הוא) כל המטיל מים ואינו עושה כיפה (אביי, יבמ' פ.). כגון שיצא להסך רגליו ולהטיל מים (ר' פפא, זבח' כ:). סתם הקב"ה את המעיינות שלהם אחד מהם לא הטיל מים ולא נפנה (ר' אלעזר, פסיק' רבתי מב). — הִטִּיל התמר שאור, עי' שאור: הנובלות הנמכרות עם התמרה וכו' עד שלא יטילו שאור פטורות משיטילו שאור חייבות (תוספת' דמאי א א). פעמים שהשנים מאפילות ותמרים מטילות שאור לאחר ראש השנה של עולם (ר' זעירא, ירוש' שבי' ה א). — והאפרסק גידים: התמרים משיטילו שאור האפרסקים משיטילו גידים (מעשר' א ב). — והִטִּיל רוח ונשמה: מדת בשר ודם צר צורה על גבי הכותל ואינו יכול להטיל בה רוח ונשמה וכו' והקב"ה אינו כן צר צורה בתוך צורה ומטיל בה רוח ונשמה (ברכ' י.). — והִטִּיל שלום בין שנים: ומטיל שלום (כנוי לאבר הזכרות) בבית בטל (ר"ש בן חלפתא, מד"ר ויקר' יח). גדול השלום שאף הכתובים דברו בדויים בשביל להטיל שלום בין אברהם לשרה (בר קפרא, שם בראש' מח). להטיל שלום בין איש לאשתו אמר המקום ספר שנכתב בקדושה ימחה על המים (ספרי במד' טז). גדול שלום שהשם שנכתב בקדושה אמר הקב"ה ימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו (מד"ר במד' יא). — מטיל חִבָּה: זו התאוה שמטיל חיבה בין איש לאשתו (מד"ר קהל', גם מגבוה). — הטיל אֵיבָה, מריבה, שנאה, קנאה: ספרי מינין שמטילין איבה וקנאה ותחרות בין ישראל לאביהם שבשמים (ר' ישמעאל, תוספת' שבת יג-יד ה). ישפט ה' ביני וביניך שלא אמרה לו אלא וכו' על המטילים מריבה בינו לבינה (ספרי במד' סט). (האומר על קן צפור יגיעו רחמיך משתקין אותו) מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית (ברכ' לג:). — הִטִּילֹו לחֹמר הדין: כוי מטילין אותו לשני חומרין (תוספת' כלא' ה ד). העשוי לכך ולכך כגון הכנכב והאילפס והקדרה מטילין אותו לחומר (שם כלי' ב"ק ב ח). בין השמשות ספק מן היום ומן הלילה ספק כולה מן היום ספק כולה מן הלילה מטילין אותו לחומר שני ימים (שבת לד:). — ומצוי בסהמ"א: וכך אנו רגילים להטיל מים בכוס של ברכה לאחר ששותהו ושוטפים אותו ושותהו וכו' ומה שנשתייר מן המים מטילים אותו על ידינו ומעבירים אותו על פנינו כדי לחבב את המצוה (סדר רע"ג, סדר מוצ"ש לט). — והטיל לכיס: ראובן ושמעון נשתתפו שניהם הטיל ראובן מאה זוזים והטיל שמעון חמשים זהובים וכתבו ביניהם שטר שותפות (תשו' הגאו', שע"צ כ). ראובן שהטיל לכיס ארבע מאות דינרים והטיל שמעון מאתים ונשתתפו ונשאו ונתנו ביחד (רמב"ם, שלוח' ושותפ' י ה). — והאפרסקים גידים: האפרסקין משיטילו גידים אדומים (רמב"ם, מעשר ב ה). — והטיל גורל: שני אחים שיש להם מרתף וגת בתוכו לאחד ב' חלקים ולאחד חלק שלישי אחד אומר שישתמשו בו כדי חלקם אחד שתי שנים ואחד שנה אחת ושיטילו גורל איזה משתמש תחלה (תשו' הרא"ש, טוחו"מ קעא). — והטיל איבה, ואמר המשורר: בקבורה זאת אדם נבזה, הולך רכיל ומוציא דבה, גם אם יוכל יטיל איבה, בין המתים היום הזה (רע"פ, מבוא למתק שפת').

— הָפע', *הֻטַּל, הוטל, מֻטָּל, מוטל, — מֻנָּח במקור נוקד 'מֻנַּח'., מֻשְׁכָּב: היה חולה מוטל במיטה (תוספת' כתוב' ד טו). הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכין (ר"י בן בבא, סנה' יד.). היה מוטל על האסקופה והאהילו עליו קוברי המת (אהל' יא ה). קטן המוטל בעריסה מזמנין עליו (רב אשי, ברכ' מז:). שכל אומנות שבעולם אין עומדת לו אלא בימי ילדותו אבל בימי זקנתו הרי הוא מוטל ברעב (ר' נהוראי, קדוש' פב:). נכנס לביתו ומצא בניו ובנותיו מוטלין ברעב (ריש לקיש, סנה' צח:). אל תרצה את חברך בשעת כעסו ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו (רשב"א, אבות ד יח). מי שמתו מוטל לפניו פטור מקריאת שמע (ברכ' ג א). העוסקין בהספד בזמן שהמת מוטל לפניהם נשמטין אחד אחד וקורין (גמ' שם יט.). והיו בוכין והולכין משער זה לשער זה כאדם שמתו מוטל לפניו (מד"ר איכ', פתיח'). והלכו ומצאו אותו חברבר מת מוטל על פי חורו (ירוש' ברכ' ה א). ממון המוטל בספק (יבמ' לז:). עמוד שהוא מוטל לאויר (אהל' יב ז). — ובהשאלה, הֻטַּל עליו דבר, ששמו חובה עליו: כל זמן שמוטל עליו לקוברו (רב אשי, ברכ' יח.). ויאמר לה המלך אסתר המלכה למה תפחדי כי הדת הזאת אשר סדרנו איננה מוטלת עליך באשר את רעיתי וחברתי (מד"ר אסת', ויהי ביום השלישי). — אימתו מֻטֶּלֶת על פלוני, פלוני ירא ממנו: בזמן שאתם עושים את המצות אתם מקודשים ואימתכם מוטלת על האומות (מד"ר במד' יז). — וכמו שלמים, °יוּנְטַל: דעי בל יונטל, רשות מלטל (ר"א קליר, תפ' טל, ארשה). גרוני בל יונטל, מקרוא לרם ונטל (שם). קולי בל יונטל (ר' יצחק, המבדיל בין קדש לחול).

— פֻע', *נֻטַּל, מְנֻטָּל, מנוטל, — במשמ' נתון במרום: מה כוכבים רמים ומנוטלים על כל באי העולם כך צדיקים רמים ומנוטלים על כל באי העולם (ספרי דבר' מז). — ואמר הפיטן: פתח לי שער המנֻטל, שראשי נמלא טל (ר' יצחק, המבדיל בין קודש לחול). באהבתך ובחמלתך מנֻשא ומנֻטל, עתה בעונותינו חרב המקדש וקרבן בטל (ר' יצחק בר מאיר, סליח' יום ז, ישראל עמך).

— הִתפ', °יִתְנַטֵּל, — יגבה, יתנשא: דודי יתנטל, בשיח תפלת טל (ר"א קליר, תפ' טל, ארשה). — ובמשמ' ינָשׂא ממקום למקום: הטוחנות מפיך תתבטל, ונבלתך בכתף תתנטל (עזר' הבבלי, תוכח' מוסר ח).