ש"ז, בהפס' נָטַע, סמי' נְטַע, בכנ' נִטְעֵךְ, סמי' רב' נִטְעֵי, — א) שה"פ מן נָטַע, das Pflanzen, Pflanzung; plantation; planting: ביום נִטְעֵךְ תשגשגי ובבקר זרעך תפריחי (ישע' יז יא). — ב) מה שהנוטע נֹטֵע: כי כרם יי' צבאות בית ישראל ואיש יהודה נְטַע שעשועיו (ישע' ה ז). על כן תטעי נִטְעֵי נעמנים וזמרת זר תזרענו1 (שם יז י). מריח מים יפרח ועשה קציר כמו נָטַע (איוב יד ט). — ואמר בן סירא: ברכת אב תיסד שרש וקללת אם תנתש נטע (ב"ס גני' ג ט). — ובתו"מ, נֶטַע רבעי, של שנה הרביעית: הפודה נטע רבעי שלו מוסיף עליו חמישיתו (מע"ש ה ה). השוכר את הפועלים לעשות בנטע רבעי שלו הרי אלו לא יאכלו (ב"מ ז ז). נטע רבעי ומעשר שני שאין דמיו ידועין בשלשה (סנה' א ג). — בית נֶטַע, שדה טובה לנטעים: נטלו הקב"ה והחזירו בכל העולם כולו ואמר לו כאן בית נטע כאן בית זרע (מד"ר בראש' יט). שבט גד ושבט ראובן שבאו לארץ ישראל וראו כמה בית זרע יש בה כמה בית נטע יש בה (ר' יצחק, שם קהל', טוב מלא כף נחת). — ובהשאלה, °נִטְעֵי חסדיו וכדומ': דבריו חזקו לבות חרדים ומלתו לכל כושל מקימה, ופרי יעשו נטעי חסדיו ונדבת כל כשבלת צנומה (רמב"ע, חרדה לבשה). נטעי שוא נטעו וגדל עונם מנשוא, בדרך כסילות תעו ולמאד הסכילו עשו (ר"י הלוי, רצה רנת).