נֵטֶף
1 ש"ז, סמי' רב' נִטְפֵי, — טִפָּה, Tropfen; goutte; drop: כי יגרע נִטְפֵי מים2 יזקו מטר לאדו (איוב לו כז). — ואמר המשורר: ועוז ילין בצוארו וממור דרור פזר עלי פנים נטפים (רמב"ע, גדודי ליל, דיואן כ"י בודלי').
1 משק' סֵפֶר. הקדמונים לא קבעו צורת היחיד, ואף לא רד"ק. וכבר אמר רא"ב בנמוקיו וז"ל: הנפרד ממנו נטף בשני קמצין או נטף בשש נקודות או נטף בשוא ופתח או נטף צירי וקמץ, כל אלו המשקלים יבאו בסמיכות הרבים על משקל נטפי מים. ע"כ. ורב החדשים קבלו הצורה נָטָף.
2 קצת החדשים מגיהים נְטָפִים מִיָּם.