פ"י, נָטָע, נָטְעָה, נָטָעְתָּ, נְטַעְתָּם, נָטַעְתִּי, נְטַעְתִּיךָ, נְטַעְתִּיו, נְטַעְתִּיהוּ, נְטַעְתִּים, נָטְעוּ, נְטַעְתֶּם, נֹטַע, נוֹטֵעַ, נֹטְעִים, נָטוּעַ, נְטוּעִים, לִנְטֹעַ, לִנְטוֹעַ, לָטַעַת, נִטְעוּ, תִּטַּע, תִּטְּעִי, תִּטָּעֵם, יִטַּע, יִטָּעֵהוּ, תִּטָּעוּ, יִטְּעוּ, — נָטַע אילן, גפן, זית וכיוצא בהם, שָׂם גפנים או יחורי זיתים באדמה, pflanzen; planter; to plant: וַיִּטַּע יי' אלהים גן בעדן מקדם (בראש' ב ח).  ויחל נח איש האדמה וַיִּטַּע כרם (שם ט כ).  וַיִּטַּע אשל בבאר שבע (שם כא לג).  וכי תבאו אל הארץ וּנְטַעְתֶּם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו (ויקר' יט כג).  כאהלים נָטַע יי' כארזים עלי מים (במד' כד ו).  כרמים וזיתים אשר לא נָטָעְתָּ (דבר' ו יא).  לא תִטַּע לך אשרה כל עץ אצל מזבח יי' אלהיך (שם יו כא).  ומי האיש אשר נָטַע כרם ולא חללו (שם כ ו).   כרם תִּטַּע ולא תחללנו (שם כח ל).  כרמים וזיתים אשר לא נְטַעְתֶּם אתם אכלים (יהוש' כד יג).  כרמי חמד נְטַעְתֶּם ולא תשתו את יינם (עמו' ה יא).  ובנו ערים נשמות וישבו וְנָטְעוּ כרמים ושתו את יינם (שם ט יד).  ויעזקהו (את הכרם) ויסקלהו וַיִּטָּעֵהוּ שרק (ישע' ה ב).  על כן תִּטְּעִי נטעי נעמנים וזמרת זר תזרענו (שם יז י).  ובשנה השלישית זרעו וקצרו וְנִטְעוּ כרמים ואכול פרים (שם לז ל).  עוד תִּטְּעִי כרמים בהרי שמרון נָטְעוּ נֹטְעִים וחללו (ירמ' לא ה).  ובית לא תבנו וזרע לא תזרעו וכרם לא תִטָּעוּ ולא יהיה לכם (שם לה ז).  ובנו בתים וְנָטְעוּ כרמים וישבו לבטח (יחזק' כח כו).  נָטַע ארז וגשם יגדל (ישע' מד יד).  לא יבנו ואחר ישב לא יִטְּעוּ ואחר יאכל (שם סה כב).   וכנה אשר נָטְעָה ימינך (תהל' פ יו).  ישבעו עצי יי' ארזי לבנון אשר נָטָע (שם קד יו).  ויזרעו שדות וַיִּטְּעוּ כרמים ויעשו פרי תבואה (שם קז לז).  מפרי כפיה נָטְעָ כרם (משלי לא יו).  עשיתי לי גנות ופרדסים וְנָטַעְתִּי בהם עץ כל פרי (קהל' ב ה).  עת לָטַעַת ועת לעקור נָטוּעַ (שם ג ב). — נָטַע אדמה שממה: כי אני יי' בניתי הנהרסות נָטַעְתִּי הנשמה (יחזק' לו לו). — ובהשאלה, נָטַע עַם בארץ, הושיבו שם: תבאמו וְתִטָּעֵמוֹ בהר נחלתך (שמות יה יז).  ושמתי מקום לעמי לישראל וּנְטַעְתִּיו ושכן תחתיו (ש"ב ז י). ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו וכו' וּנְטַעְתִּים על אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם (עמו' ט יד-יה).  ראה הפקדתיך היום הזה על הגוים ועל הממלכות לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס לבנות וְלִנְטוֹעַ (ירמ' א י).  ואנכי נְטַעְתִּיךְ שורק כלה זרע אמת ואיך נהפכת לי סורי הגפן נכריה (שם ב כא).  ויי' צבאות הַנּוֹטֵעַ אותך דבר עליך רעה (שם יא יז).  והשבתים על הארץ הזאת ובניתים ולא אהרס וּנְטַעְתִּים ולא אתוש (שם כד ו).  גפן ממצרים תסיע תגרש גוים וַתִּטָּעֶהָ (תהל' פ ט). — ובהשאלה, נָטַע שמים: לִנְטֹעַ שמים וליסד ארץ (ישע' נא יו). — ונָטַע אֹזֶן: הֲנֹטַּע אזן הלא ישמע אם יצר עין הלא יביט (תהל' צד ט). — נָטַע מַסְמֵר, תָקַע אותו: דברי חכמים כדרבנות וכמשמרות נְטוּעִים בעלי אספות (קהל' יב יב). — נָטַע אֹהל, כמו נָטָה: וְיִטַּע אהלי אפדנו בין ימים להר צבי קדש (דני' יא מב). — ובתו"מ במשמ' העקרית: כרם שנטוע כהילכתו ושורה אחת יוצא ממנו (תוספת' כלא' ג ו).  הזרעים והירקות הנטועים במדריגה נותנין להן עבודתן (שם ח).  הנוטע אילן לרבים מלקיט ואוכל מלקיט ומכניס לתוך ביתו וכו' שמתחילה לא נטעו אלא על מנת כן (שם ב"מ יא כח).  הנוטע את כרמו על שמונה אמות (ר"מ ור"ש, כלא' ד ט).  אין נוטעין ירקות בתוך סדן של שקמה (שם א ח).  (היתה שדהו זרועה תבואה) ונמלך לנוטעה לא יאמר אטע ואחר כך אופך אלא הופך ןאח"כ נוטע (שם ב ד).  היתה שדהו זרועה ירק והוא מבקש ליטע בתוכה שורה של ירק אחר (שם ג ג).  נוטע אדם קישות ודלעת לתוך גומא אחת (שם ה).  כרם שחרב אם יש בו ללקט עשר גפנים לבית סאה ונטועות כהלכתן הרי זה נקרא כרם דל (שם ה א).  העוקר שתלים מתוך שלו ונוטע לתוך שלו (מעש"ר ה א).  גפן שהיא נטועה בחצר (שם ג ט).  אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית וכו' ואם נטע או הבריך או הרכיב יעקור (שבי' ב ו).  כל זמן שבני אדם חורשין ליטע במקשאות ובמדלעות (שם א).  אילן שנטעו מתחלה לשם עבודת אלילים (ע"ז ג ז).  רבי נטע נטיעה בפורים (ר' חנינא, מגי' ה.).  כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים אף אתם נטעו לבניכם (תנחומ' קדוש' ח). — ואמר המשורר: אהי פדיון לנוטעי הזמורה וכופר לאשר יזמור ויבצור (רמב"ע, תרשיש ב לג). 

— וצווי °טְעוּ: עורו בני איש אל תאחרו מעקר כל חטא אבל תחתיו עצי ישר טעו (ר"י חריזי, הענק, אות ט).  

—  ובמשמ' יסד, ואמר הפיטן: מותחת גבהי מרומים, נוטעת אדני הדומים (משה בר קלוני' , יוצ' אחרון פסח, אצולים מפרך). — *ונָטַע אהל, כמו נטה: אמרתי ליעקב הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ביקש מקום לנטוע1 אהלו ולא מצא עד שקנה במאה קשיטה ולא הרהר אחר מידותי (סנה' קיא.).  לא נחלקו ר' אליעזר וחכמים שנוטעין אוהלין בתחילה ביום טוב (ירוש' שבת כ א).  הנוטע אוהלין בשבת חייב משום בונה (ר' יוחנן, שם). — ומסמר נָטוּעַ, תקוע: המסמר הזה הנטוע בדלת הוא מקיים הדפין (מד"ר במד' יד). — °נָטוּעַ במסמרים, במש' דבק במקום בחזקה, על כרחו: הרפי ממני ענתה תמר נטועה אנכי פה במסמרים (א' מאפו, אה"צ ד). — °ובהשאלה, תאוה וכיוצא בזה נְטוּעָה באדם, דבֵקה בטבעו: אפילו התאוה הנטועה ברוח בן אדם יש לה עת (ראב"ע קהל' ג ה).

— נִפע', נִטַּע, נִטָּעוּ, — שנטעוהו: אף בל נִטָּעוּ אף בל זרעו אף בל שרש בארץ גזעם (ישע' מ כד). — ובתו"מ: שדה שאבד בה קבר אין ניטעת כל נטע ואין נזרעת כל זרע (ר' יהודה, תוספת' אהל' יז י).  ואינה לא ניטעת ולא נזרעת ולא נחרשת ואין מקימין בה אשפתות (שם נגע' ו ב).  שדה בוכין לא ניטעת ולא נזרעת (אהל' יח ד).  קרפף יותר מבית סאתים שהוקף לדירה נזרע רובו הרי הוא כגינה ואסור ניטע רובו הרי הוא כחצר (ב"ב כד:).

— פֻע', °נֻטַּע, ובהשאלה: יליד ביתך אדוני אשר נוטע בימיך נטיעה (ר"ש הנגיד, נמוגותי ברגבי הרשעה).