נְטִיעַ, ש"ז, מ"ר נְטִעִים, — כמו נֶטַע: אשר בנינו כִּנְטִעִים מגדלים בנעוריהם (תהל' קמד יב). — ואמר המשורר: לקח נא משרוקיו הסמדר ועוד תאכל ענבים מנטיעים, ועוד תשתה עסיס רמון ותשכב במטות שן ומקלעת פקעים (ר"ש הנגיד, דבריך).