*, ש"נ, — כמו מנוחה: כל זמן שהיו ידי קוניהם ממשמשים בהם היו מותחים והולכים כיון שנחו ידי קוניהם ניתן להם ניחה וינח לעולמו ביום השביעי (ר' יוסי בר נהוראי, מד"ר בראש' י). — ותה"פ, במשמ' זה טוב, זה אפשר: ניחה1 בשדה האילן (אבל) בשדה הלבן (למה) אלא בשדה הלבן שהיא סמוכה לשדה האילן (ירוש' מו"ק א ד).  ניחה1 בשלמה וכו' דוד למה אלא שביקש לעמוד על מנינן של ישראל (שם תענ' ב ח). — ובסהמ"א: וקונה את עצמה בגט ובמיתת הבעל ניחה בגט כתוב ונתן לה ספר כריתות אלא במיתת הבעל מניין (הלכ' פסוק', קדוש'). — ובמשמ' רָצוּי: וכנראה אע"פ שהדין נותן לעבר אין מעברין וכשלא ניחה לאחרונים אומרים הכונה שאין מעברים בהם מפני הצורך (ר"א הקראי, ג"ע, ענין הבדל שנה משנה ב).