1, נִיחֹחַ, נִיחֹחִי, נִיחֹחֲכֶם, נִיחוֹחֵיהֶם, — לעולם יחד עם רֵיחַ, רֵיחַ נִיחוֹחַ, ריח שֶׁעֹשֶׂה נַחַת רוּחַ, ריח עָרֵב ונעים, köstlich(er Geruch); délectable (odeur); sweet (smell), הֵרִיחַ רֵיחַ נִיחֹוחַ מִקְּטֹרֶת וכיוצא בזה: ויבן נח מזבח ליי' ויקח מכל הבהמה הטהרה ומכל העוף הטהור ויעל עלת במזבח וירח יי' את ריח הַנִּיחֹחַ ויאמר יי' אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם (בראש' ח כ-כא). והשמותי את מקדשיכם ולא אריח בריח נִיחֹחֲכֶם (ויקר' כו לא). — ריח נִיחֹוחַ הוא ליי': והקטרת את כל האיל המזבחה עלה הוא ליי' ריח נִיחֹוחַ אשה ליי' הוא (שמות כט יח). והקטרת המזבחה על העלה לריח נִיחֹוחַ לפני יי' (שם כה). והקטיר הכהן את הכל המזבחה עלה אשה ריח נִיחֹוחַ ליי' (ויקר' א ט). כי כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה ליי' וכו' ואל המזבח לא יעלו לריח נִיחֹחַ (שם ב יא=יב). והקטיר המזבח ריח נִיחֹחַ אזכרתה ליי' (שם ו ח). ועשיתם אשה ליי' וכו' לעשות ריח נִיחֹחַ ליי' מן הבקר או מן הצאן (במד' יה ג). את קרבני לחמי לאשי ריח נִיחֹחִי תשמרו להקריב לי במועדו (שם כח ב). בכל ראשי ההרים ותחת כל עץ רענן ותחת כל אלה עבתה מקום אשר נתנו שם ריח נִיחֹחַ לכל גלוליהם (יחזק' ו יג). ולחמי אשר נתתי לך סלת ושמן ודבש האכלתיך ונתתיהו לפניהם לריח נִיחֹחַ  ויהי (שם יו יט). ויראו כל גבעה רמה וכל עץ עבת ויזבחו שם את זבחיהם וכו' וישימו שם ריח נִיחוֹחֵיהֶם ויסיכו שם את נסכיהם (שם כ כח). — רצה את פלוני בְּרִֵיחַ נִיחֹחַ: בריח נִיחֹחַ ארצה אתכם בהוציאי אתכם מן העמים (שם מא). — ובמדרש: בשעה שהתינוקות נפטרין מבית רבן בת קול יוצאת ואומרת להם לך אכול בשמחה לחמך נתקבל הבל פיכם לפני כריח ניחוח ובשעה שישראל נפטרין מבתי כנסיות ומבתי מדרשות בת קול יוצאת ואומרת להם וכו' כבר נשמעה תפלתכם לפני כריח ניחוח (ר' הונא בן ר' אחא, מד"ר קהל', לך אכול). — ומצוי בסהמ"א כמו כנוי לקרבנות: רצה אל חי בניחוחי חלף קרבני לאשיך (רסע"ג, הושע', כ"י). רצוי תשורה לפניך העלה, רצית ניחוחו ושועו עלה (משולם בר' קלוני', אשוחח נפלאותיך). מבין שיחים שושן חוחים אור ניחוחים תאיר לי, אהבת גילה ומשוש כלה היא העולה ממולי (רמב"ע, מבין שיחים). נעו זבחי הכרים המשנים, ניחוחי ריח קטרת סממנים (רש"י, סליח' ער"ה, יי' אלהי הצבאות). יקר נערב כניחוחים, רחש תחן נאנחים (שמעון בר"י, יוצ' לשחוהמ"פ, אהוביך). משובותינו רבו מלמנות, ניחוחים אין וקרבנות, סליחה מצֹא לעונות (ר' זבדיה, סליח' ער"ה, אדון דין). — ובמשמ' ריח טוב: שור נא פרחים אל יפים הביטה, מראם חזה אף ניחוחם הריחה (רמח"ל, לישרים תהלה א).