ב. נִים
°, כמו נוּמָה, בפרט הדבור נים ולא נים, כשאדם מתנמנם רגע ומקיץ רגע: ופעמים יביט בה בהתרשלות ובהפסק כדרך נים ולא נים1 ופעמים ישקוד עליה (ר"י בר' אנטולי, מלמד התלמיד', ויגש).
1 מקור דרך דבור זה בארמ': היכי דמי מתנמנם אמר ר' אשי נים ולא נים תיר ולא תיר (יבמ' נד.).