* 1, שזו"נ, מ"ר נִימִים, — א) נִימֵי האָרִיג וכיוצא בזה, החוטים שבהם האריג נארג, Faden; fil; thread: פרוכת עביה טפח ועל שבעים ושנים נימין2 נארגת (ר"ש בן הסגן, שקל' ח ה).  שלא יוציא נימים מן הטלית ויעשה (ספרי דבר' רלד).  כדי לפצוע בה שתי נימין כאחת (תוספת' שבת ח-ט כא).  שכן עני קולע שלש נימין ותולה בצואר בתו (ר' יוחנן, גמ' שם סד.).  — וקצות החוטים המפורדים שמניח האורג לא ארוגים בשני קצות האריג, וכיוצא בהם: וסדין שקשר את נימיו (תוספת' מקוא' ז-ח ב).  נראה (הנגע) בסדין שורף את הנימין (נגע' יא י).  נימי3 הסדין והסודרין וכו' נימי סגוס והרדיד והחלוק והטלית שלש אצבעות (כלים כט א).  עשאן (את הציציות) מן הקוצים ומין הנימין ומין הגרדין (רב, מנח' מב:). — ובסהמ"א: בשאדוקין בנימין שבקצותיה (של הטלית) והן הנקראים (בארמית) כרכשתא (ר"ח ב"מ ז.).  והשמלה והפרגוד שמניחין על הפתחים כמו פרוכת נימיהן כל שהן (רמב"ם, כלים כא ב). — ונימי השערות, כל אחת ואחת מהשערות שבבע"ח: המוציא שני נימין מזנב הסוס ומזנב הפרה (שבת צ:).  הרבה נימין בראתי באדם וכל נימא ונימא בראתי לה גומא בפני עצמה (ב"ב טז.). — ונִימֵי הַכִּנּוֹר ושאר כלי המיתרים, המיתרים שעליהם (.Saite; corde; string (of any stringed instr: שבע נימין בכנור בזמן הזה (ר' יהודה, תוספת' ערכ' ב ז).