—  קל אינו נהוג.

— הִפע', הִּכָּה, הִכָּנִי, הִכְּךָ, הִכָּהוּ, הִכָּם, הִכִּיתָ, הִכִּתָה, הִכִּתָנִי, הִכִּתָנוּ, הִכִּיתוֹ, הִכִּיתָם, הִכֵּיתִי, הִכִּתִיךָ, הִכִּיתִיךְ, הִיכִּתִיו, הִכּוּ, הִכּוּנִי הִכֻּהוּ, הִכּוּם, הִכִּיתֶם, מַכֶּה, מַכֵּה, מַכֵּךְ, מַכֵּהוּ, מַכִּים, מַכּוֹת, הַכֵּה, הַכּוֹת, הַכֹּתִי, הַכֹּתְךָ,הַכּוֹתֶךָ, הַכּוֹתוֹ, הַכֹּתָהּ, הַכּוֹתָם, הַכֹּתָם, הַכַּה, הַךְ, הַכֵּינִי, הַכּוּ, הַכֻּהוּ, הַכּוּם, אַכֶּה, וָאַךְ, אַכֶּכָּה, אַכֵּהוּ, אַכֶּנּוּ, תַּכֶּה, תַּכֶּנוּ, יַכֶּה, יַךְ, וְיַךְ, וַיַךְ, יַכְּכָה, יַכֶּכָּה, יַכֶּנּוּ, יַכֵּהוּ, יַכֶּהָ, יַכֵּם, וַתַּךְ, נַכֶּה, וַנַּךְ, נַכֶּנּוּ, נַכֵּהוּ, נַכֵּם, יַכּוּ, יַכּוּךָ, יַכֻּהוּ, יַכּוּהָ, יַכּוּם, — א) הִכָּה את פלוני, נָגַע בו בידו או בעץ וכדומ' נגיעה חזקה, עזה, שהסב לו כְּאֵב schlagen; frapper; to beat: וירא איש מצרי מַכֵּה איש עברי שמות ב יא. ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים ויאמר לרשע למה תַכֶּה רעך שם יג. וכי יריבן אנשים וְהִכָּה איש את רעהו באבן או באגרף ולא ימות ונפל למשכב אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה הַמַּכֶּה רק שבתו יתן שם כא יח. וכי יַכֶּה איש את עבדו או את אמתו בשבט שם כ. מַכֵּה איש ומת מות יומת שם יב. וּמַכֵּה אביו ואמו מות יומת שם טו. ואם בכלי ברזל הִכָּהוּ וימת רצח הוא במד' לה יו. או באיבה הִכָּהוּ בידו וימת שם כא.ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה וַיַּךְ בלעם את האתון להטתה הדרך וכו' ותלחץ אל הקיר ותלחץ את רגל בלעם אל הקיר ויסף לְהַכֹּתָהּ וכו' ויחר אף בלעם וַיַּךְ את האתון במקל וכו' מה עשיתי לך כי הִכִּיתָנִי זה שלש רגלים שם כב כג-כח. על מה הִכִּיתָ את אתנך זה שלוש רגלים שם לב. והיה אם בן הַכּוֹת הרשע והפילו השפט וְהִכָּהוּ לפניו כדי רשעתו במספר ארבעים יַכֶּנּוּ לא יסיף פן יסיף לְהַכֹּתוֹ על אלה מכה רבה ונקלה אחיך לעיניך דבר' כה ב-ג. כי ינצו אנשים יחדו איש ואחיו וקרבה אשת האחד להציל את אישה מיד מַכֵּהוּ ושלחה ידה וכו' שם יא. ויטל שאול את החנית ויאמר אַכֶּה בדוד ובקיר ש"א יח יא. ועתה אַכֶּנּוּ גם בחנית ובארץ פעם אחת ולא אשנה לו שם כו ח. ויגש צדקיהו בן כנענה וַיַּכֶּה את מיכיהו על הלחי מ"א כב כד. ואיש משך בקשת לתמו וַיַּכֶּה את מלך ישראל בין הדבקים ובין השרין ויאמר לרכבו הפך ידיך והוציאני מן המחנה כי החליתי שם לד. ואיש אחד מבני הנביאים אמר אל רעהו בדבר יי' הַכֵּינִי נא וימאן האיש לְהַכֹּתוֹ וכו' וימצא איש אחר ויאמר הַכֵּינִי נא וַיַּכֵּהוּ האיש הַכֵּה ופצע שם כ לה-לז . ויהוא מלא ידיו בקשת וַיַּךְ את יהורם בין זרעיו מ"ב ט כד. וַיַּכֶּה פשחור את ירמיהו הנביא ויתן אתוֹ על המהפכת ירמ' כ ב. ויקצפו השרים על ירמיהו וְהִכּוּ אתו ונתנו אותו בית האסור שם לז טו. מצאני השמרים הסבבים בעיר הִכּוּנִי פצעוני שה"ש ה ז. בשבט יַכּוּ על הלחי את שפט ישראל מיכ' ד יד. גוי נתתי לְמַכִּים ולחיי למרטים פני לא הסתרתי מכלמות ורק ישע' ג ו. הן לריב ומצה תצומו וּלְהַכּוֹת באגרף רשע שם נח ד. קומה יי' הושיעני אלהי כי הִכִּיתָ את כל איבי לחי תהל' ג ח. תחת גערה במבין מֵהַכּוֹת כסיל מאה משלי יז י. לץ תַּכֶּה ופתי יערם שם יט כה. אל תמנע מנער מוסר כי תַּכֶּנּוּ בשבט לא ימות אתה בשבט תַּכֶּנּוּ ונפשו משאול תציל שם כג יג-יד. הִכּוּנִי בל חליתי הלמוני בל ידעתי שם לה. פערו עלי בפיהם בחרפה הִכּוּ לחיי יחד עלי יתמלאון איוב יו י. יתן לְמַכֵּהוּ לחי ישבע בחרפה איכ' ג כט.ואריב עמם ואקללם וָאַכֶּה מהם אנשים ואמרטם נחמ' יג כה.  ויתמרמר אליו וַיַּךְ את האיל וישבר את שתי קרניו דני' ח ז. — והִכָּה אבר אחד מאבריו: וכי יַכֶּה איש את עין עבדו או את עין אמתו ושחתה שמות כא כו. וַיַּכֻּהוּ אל החמש ש"ב ד ו. — ב) המיתו, הֲרָגוֹ, ersclagen, töten; tuer; to kill: וישם יי' לקין אות לבלתי הַכּוֹת אתו כל מצאו בראש' ד טו. כי ירא אנכי אתו פן יבוא וְהִכַּנִי אם על בנים שם לב יב. וישמע ראובן ויצלהו מידם ויאמר לא נַכֶּנּוּ נפש שם לז כא. ויפן כה וכה וירא כי אין איש וַיַּךְ את המצרי ויטמנהו בחול שמות ב יב. ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה וְהִכֵּיתִי כל בכור בארץ מצרים וכו' ולא יהיה בכם נגף למשחית בְּהַכֹּתִי בארץ מצרים שם יב יב-יג. ואיש כי יַכֶּה כל נפש אדם מות יומת וּמַכֶּה נפש בהמה ישלמנה ויקר' כד יז-יח. ושפטו העדה בין הַמַּכֶּה ובין גאל הדם במד' לה כד. כי ימצא חלל באדמה אשר יי' אלהיך נתן לך לרשתה נפל בשדה לא נודע מי הִכָּהוּ דבר' כא א. ארור מַכֵּה רעהו בסתר שם כז כד. ארור לקח שחד לְהַכּוֹת נפש דם נקי שם כה. ויעלו מן העם שמה וכו' וַיַּכּוּ מהם אנשי העי כשלשים וששה איש יהוש' ז ד-ה. ולא הִכּוּם בני ישראל כי נשבעו להם נשיאי העדה ביי' אלהי ישראל שם ט יח. וילכד את חצור ואת מלכה הִכָּה בחרב שם יא י . בלחי החמור הִכֵּיתִי אלף איש שפט' טז יו. ויהפך איש ישראל במלחמה ובנימן החל לְהַכּוֹת חללים באיש ישראל כשלשים איש שם כ לט. וַיַּךְ יונתן את נציב פלשתים אשר בגבע ש"א יג ג. אם יוכל להלחם אתי וְהִכָּנִי והיינו לכם לעבדים ואם אני אוכל לו וְהִכִּיתִיו והייתם לנו לעבדים שם יז ט. ויאמר איש ישראל הראיתם האיש העלה הזה כי לחרף את ישראל עלה והיה האיש אשר יַכֶּנּוּ יעשרנו המלך עשר גדול שם כה. גם את הארי גם הדוב הִכָּה עבדך שם לו. היום הזה יסגרך יי' בידי וְהִכִּיתִיךָ והסרתי את ראשך מעליך שם מו. וכשוב דוד מֵהַכּוֹת את הפלשתי ויקח אתו אבנר ויבאהו לפני שאול וראש הפלשתי בידו שם נז. ואת נב עיר הכהנים הִכָּה לפי חרב מאיש ועד אשה וכו' שם כב יט. סור לך מאחרי למה אַכֶּכָּה ארצה ש"ב ב כב. ויהי המה בדרך והשמעה באה אל דוד לאמר הִכָּה אבשלום את כל בני המלך ולא נותר מהם אחד שם יג ל. תני את מַכֵּה אחיו ונמתהו בנפש אחיו אשר הרג שם יד ז. ונס כל העם אשר אתו וְהִכֵּיתִי את המלך לבדו שם יז ב, ומדוע לא הִכִּיתוֹ שם ארצה שם יח יא. הוא הִכָּה את שני אראל מואב והוא ירד וְהִכָּה את האריה בתוך הבאר ביום השלג שם כג כ. בעלות יואב שר הצבא לקבר את החללים וַיַּךְ כל זכר באדום מ"א יא טו. ויהי במלכו כשבתו על כסאו הִכָּה את כל בית בעשא לא השאיר לו משתין בקיר שם יו יא. הנך הולך מאתי וְהִכְּךָ האריה וילך מאצלו וימצאהו האריה וַיַכֵּּהוּ שם כ לו. ויאמר מלך ישראל אל אלישע כראתו אותם הַאַכֶּה אַכֶּה אבי ויאמר לא תַכֶּה האשר שבית בחרבך ובקשתך אתה מַכֶּה מ"ב ו כא-כב. אני קשרתי על אדני ואהרגהו ומי הִכָּה את כל אלה שם י ט. ויאמר יהוא לרצים ולשלשים באו הַכּוּם איש אל יצא וַיַּכּוּם לפי חרב שם יד ה-ו. וַיַּךְ עם הארץ את כל הקשרים על המלך אמון שם כא כד. ויקח רב טבחים את שריה כהן הראש ואת צפניהו וכו' וילך אתם על מלך בבל רלבתה וַיַּךְ אתם מלך בבל וימתם ברבלה שם כה יח-כא. הידע תדע כי בעליס מלך בני עמון שלח את ישמעאל בן נתניה לְהַכֹּתְךָ נפש ירמ' מ יד. אלכה נא וְאַכֶּה את ישמעאל בן נתניה ואיש לא ידע למה יַכֶּכָּה נפש שם טו. חרב עורי על רעי ועל גבר עמיתי נאם יי' צבאות הַךְ את הרעה ותפוצין הצאן זכר' יג ז. וַיַּךְ כל בכור במצרים ראשית אונים באהלי חם תהל' עח נא. — הִכָּה עָם, הִכָּה אָרֶץ עִיר, הִכָּה צָבָא, וכיוצא בזה, גָּבַר במלחמה והרג והכניע וכבש את הארץ והחריב אותה: בא כדר-לעמר והמלכים אשר אתו וַיַּכּוּ את רפאים בעשתרת קרנים בראש' יד ה. ויצא מלך סדם לקראתו אחרי שובו מֵהַכּוֹת את כדר-לעמר ואת המלכים אשר אתו שם יז. וימלך תחתיו הדד בן בדד הַמַּכֶּה את מדין בשדה מואב שם לו לה. וירד העמלקי והכנעני הישב בהר ההוא וַיַּכּוּם ויכתום עד חרמה במד' יד מה. ויאסף סיחן את כל עמו וכו' וילחם בישראל וַיַּכֵּהוּ ישראל לפי חרב ויירש את ארצו שם כא כד. ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה כי עצום הוא ממני אולו אוכל נַכֶּה בו ואגרשנו מן הארץ שם כב ו. צרור את המדינים וְהִכִּיתֶם אותם שם כה יז. אחרי הַכֹּתוֹ את סיחן מלך האמרי אשר יושב בחשבון ואת עוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרת באדרעי דבר' א ד. ויצא סיחן מלך חשבון ועוג מלך הבשן לקראתנו למלחמה וַנַּכֵּם ונקח את ארצם שם כט ו-ז. כאלפים איש או כשלשת אלפים איש יעלו וְיַכּוּ את העי יהוש' ז ג. ואלה יצאו מן העיר לקראתם ויהיו לישראל בתוך אלה מזה ואלה מזה וַיַּכּוּ אותם עד בלתי השאיר להם שריד ופליט שם ח כב. עלו אלי ועזרני וְנַכֶּה את גבעון כי השלימה את יהושע ואת בני ישראל שם י ד. ויהי ככלות יהושע ובני ישראל לְהַכּוֹתָם מכה גדולה מאד עם תמם שם כ. וַיַּכֶּה יהושע את כל הארץ ההר והנגב והשפלה והאשדות ואת כל מלכיהם לא השאיר שריד שם מ. ואלה מלכי הארץ אשר הִכּוּ בני ישראל וירשו את ארצם שם יב א. כל ממלכות עוג בבשן וכו' וַיַּכֵּם משה וירשם שם יג יב.  אשר יַכֶּה את קרית ספר ולכדה שם טו טז. ויאסף אליו את בני עמון ועמלק וילך וַיַּךְ את ישראל ויירשו את עיר התמרים שפט' ג יג. ויצאו אנשי ישראל מן המצפה וירדפו את פלשתים וַיַּכּוּם עד מתחת לבית כר ש"א ז יא. וישם שאול את העם שלשה ראשים ויבאו בתוך המחנה באשמרת הבקר וַיַּכּוּ את עמון עד חם היום שם יא יא. ויעש חיל וַיַּךְ את עמלק ויצל את ישראל מיד שסהו שם יד מח. ותענינה הנשים המשחקות ותאמרן הִכָּה שאול באלפו ודוד ברבבתו שם יח ז. ויצא דוד וילחם בפלשתים וַיַּךְ בהם מכה גדולה שם יט ח. ועמלקי פשטו אל נגב ואל צקלג וַיַּכּוּ את צקלג וישרפו אתה באש שם ל א. וְהִכִּיתֶם כל עיר מבצר וכל עיר מבחור מ"ב ג יט. שלש פעמים הִכָּהוּ יואש את ערי ישראל שם יג כה. הַכַּה הִכִּיתָ את אדום ונשאך לבך שם יד י. חיל פרעה נכו מלך מצרים אשר היה על נהר פרת בכרכמש אשר הִכָּה נבוכדראצר מלך בבל ירמ' מו ב. בטרם יַכֵּה פרעה את עזה שם מז א. — ובכלל אִבֵּד והשמיד וכדומ': וירח יי' את ריח הניחח ויאמר יי' אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא אסף עוד להַכּוֹת את כל חי כאשר עשיתי בראש' ח כא. — הִכָּה בית, החריבו: וְהִכֵּיתִי בית החרף על בית הקיץ ואבדו בתי השן וספו בתים רבים נאם יי' עמו' ג טו. כי הנה יי' מצוה וְהִכָּה הבית הגדול רסיסים והבית הקטן בקעים שם ו יא. — ד) ובהשאלה, הִכָּה את פלוני, הביא עליו צרה, חרבן, מַפָּלָה, וכיוצא בזה: והלכתי אף אני עמכם בקרי וְהִכֵּיתִי אתכם גם אני שבע על חטאתיכם ויקר' כו כד. על כן חרה אף יי' בעמו ויט ידו עליו וַיַּכֵּהוּ וירגזו ההרים ותהי נבלתם כסוחה בקרב חוצות בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה ישע' ה כה. והעם לא שב עד הַמַּכֵּהוּ ואת יי צבאות לא דרשו שם ט יב. וגם אני החליתי הַכּוֹתֶךָ השמם על חטאתך מיכ' ו יג. לשוא הִכֵּיתִי את בניכם מוסר לא לקחו ירמ' ב ל. יי' עיניך הלוא לאמונה הִכִּיתָה אתם ולא חלו כליתם מאנו קחת מוסר שם ה ג. המאס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך מדוע הִכִּיתָנוּ ואין לנו מרפא קוה לשלום ואין טוב שם יד יט. כל מאהביך שכחוך אותך לא ידרשו כי מכת אויב הִכִּיתִיךְ מוסר אכזרי על רב עונך עצמו חטאתיך שם ל יד. בעון בצעו קצפתי וְאַכֵּהוּ הסתר ואקצף ישע' נז יז. כי בקצפי הִכִּיתִיךְ וברצוני רחמתיך שם ס י. ולא תחוס עיני ולא אחמול וכו' וידעתם כי אני יי' מַכֶּה יחזק' ז ט. כי אתה אשר הִכִּתָ רדפו ואל מכאוב חלליך יספרו תהל' סט כז. גם ענוש לצדיק לא טוב לְהַכּוֹת נדיבים עלי ישר משלי יז כו. — ה) ודבר לא בע"ח, הִכָּהוּ הַבָּרָד וכדומ' פגע בו ושבר אותו, וכיוצא בזה: וַיַּךְ הברד בכל ארץ מצרים את כל אשר בשדה מאדם ועד בהמה ואת כל כל עשב השדה הִכָּה הברד ואת כל עץ השדה שבר שמות ט כה. — והַשֶּׁמְשׁ: ויהי כזרח השמש וימן אלהים רוח קדים חרישית וַתַּךְ השמש על ראש יונה ויתעלף יונ' ד ח. לא ירעבו ולא יצמאו ולא יַכֵּם שרב ושמש ישע' מט י. יומם השמש לא יַכֶּכָּה וירח בלילה תהל' קכא ו. — ותולעת את הצמח: וימן האלהים תולעת בעלות השחר למחרת וַתַּךְ את הקיקיון וייבש יונ' ד ז. — והִכָּה את הנהר וכדומ': והחרים יי' את לשון ים מצרים והניף ידו על הנהר בעים רוחו וְהִכַּהוּ לשבעה נחלים ישע' יא טו. — ובכלל נגע בו בכח נגיעה חזקה: הנה אנכי מַכֶּה במטה אשר בידי על המים אשר ביאר ונהפכו לדם שמות ז יז. וירם במטה וַיַּךְ את המים אשר ביאר וכו' ויהפכו כל המים אשר ביאר לדם שם כ. נטה את מטך וְהַךְ את עפר הארץ והיה לכנם בכל ארץ מצרים וכו' ויט אהרן את ידו במטהו וַיַּךְ את עפר הארץ ותהי הכנם באדם ובבהמה שם ח יב-יג. וְהִכִּיתָ בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם שם יז ו. וירם משה את ידו ןַיַּךְ את הסלע במטהו פעמים במד' כ יא. הן הִכָּה צור ויזובו מים ונחלים ישטפו תהל' עח כ. ויקח אליהו את אדרתו ויגלם וַיַכֶּה את המים ויחצו הנה והנה מ"ב ב ח. ויאמר הַךְ הכפתור וירעשו הספים עמו' ט א. ובא נער הכהן כבשל הבשר והמזלג שלש השנים בידו וְהִכָּה בכיור או בדוד או בקלחת או בפרור כל אשר יעלה המזלג יקח הכהן ש"א ב יג-יד. — ו) הִכָּהוּ בחלי, בסנוֵרים בשחין, וכיוצא בזה, הביאם עליו: ואת האנשים אשר פתח הבית הִכּוּ בסנורים מקטן ועד גדול בראש' יט יא. יַכְּכָּה יי' בשחפת ובקדחת ובדלקת ובחרחר ובחרב ובשדפון ובירקון דבר' כח כב. יַכְּכָה יי' בשחין מצרים ובעפלים ובגרב ובחרס אשר לא תוכל להרפא יַכְּכָה יי' בשגעון ובעורון ובתמהון לבב שם כז-כח. ותכבד יד יי' אל האשדודים וישמם וַיַּךְ אתם בעפלים ש"א ה ו. הַךְ נא את הגוי הזה בסנורים וַיַכֵּם בסנורים מ"ב ו יח. לכו ונשובה אל יי' כי הוא טרף וירפאנו יַּךְ ויחבשנו הוש' ו א. ויצא השטן מאת פני יי' וַיַּךְ את איוב בשחין רע מכף רגלו עד קדקדו איוב ב ז. ביום ההוא נאם יי' אַכֶּה בעורון זכר' יב ד. — וּבַדֶּבֶר וכדומ': כי עתה שלחתי את ידי וָאַךּ אותך ואת עמך בדבר ותכחד מן הארץ שמות ט טז . אַכֶּנּוּ בדבר ואורשנו במד' יד יב. ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך יי' וַיַּךְ במחנה אשור מאה שמונים וחמשה אלף וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים מ"ב יט לה. — ואת התבואה בשדפון וכדומ': הִכִּיתִי אתכם בשדפון ובירקון הרבות גנותיכם וכרמיכם ותאניכם וזיתיכם יאכל הגזם עמו' ד ט. — וְהִכָּה כף לכף, מחא, לשמחה או לצער:  וימלכו אתו וימשחהו וַיַּכּוּ ויאמרו יחי המלך מ"ב יא יב. הַכֵּה בכפך ורקע ברגלך ואמר אח אל כל תועבות רעות בית ישראל יחזק' ו יא. ואתה בן אדם הנבא והַךְ כף אל כף ותכפל חרב שלישתה שם כא יט. וגם אני אַכֶּה כפי אל כפי והניחתי חמתי שם כב. והנה הִכֵּיתִי כפי אל בצעך אשר עשית ועל דמך אשר היו בתוכך שם כב יג. — הִכָּה גלים בים, הקים: ועבר בים צרה וְהִכָּה בים גלים והבישו כל מצולות יאר והורד גאון אשור ושבט מצרים יסור זכר' י יא. — הִכָּה הצמח שרשים הוציא מקרבו: אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה וְיַךְ שרשיו כלבנון הוש' יד ו. — הִכָּהוּ לִבּוֹ, הרגיש רגש של חָרטה על מה שעשה: ויהי אחרי כן וַיַּךְ לב דוד אתו על אשר כרת את כנף (המעיל) אשר לשאול ש"א כד ה. ויתן יואב את מספר מפקד העם ויאמר דוד אל יי' חטאתי מאד אשר עשיתי ש"ב כד ט-י. — הִכָּהוּ בַלָּשׁוֹן,  הלשין עליו, הוציא דבתו רעה לפני זולתו: ויאמרו לכו ונחשבה על ירמיהו מחשבות וכו' לכו וְנַכֵּהוּ בלשון ואל נקשיבה אל כל דבריו ירמ' יח יח. — ובתו"מ: המכה את אביו ואת אחר כאחד ר' יהודה, תוספת' יבמ' יב ז . היכה את זה וחזר והיכה את זה שם. אמר קונם אשתי נהניתי לי שגנבה את כיסי ושהכתה1 את בני ונודע שלא הכתו ונודע שלא גנבתו נדר' ג ב. הכהו חייב לרפאותו ב"ק ח א. המכה את אביו ואת אמו ולא עשה בהם חבורה שם ג. נתכוין להכותו על מתניו וכו' והלכה לה על לבו סנה' ט ב. הכתה חולדה על ראשה מקום שעושה אותה טרפה חול' ג ג. משל למלך שכעס על בנו והיה מכהו מכה גדולה וכו' ברכ' לב.. — והתולעת: תולעת אינה מכה את הארז אלא בפה מכי' בשלח ב ב. — הִכָּהוּ קוץ, נתחב בבשרו: תלש מלא קומצו הכהו קוץ ונפל מידו לארץ פאה ד י. — יַכְּךָ האל, נסח של אָלָה: האומר יכך האל יכך כן יכך וכו' יריע לך זו היא אלה האמורה בתורה תוספת' שבוע' ב טו. — הִכָּה בפטיש וכדומ': והמסתת והמכה בפטיש ובמעצד שבת יב א. המכה בקורנס על הסדן בשעת מלאכה רשב"ג, שם. — הֶחָלִיל מַכֶּה, משמיע קולו: החליל מכה לפניהם עד שמגיעים קרוב לירושלים  וכו' החליל מכה לפניהם עד שמגיעין להר הבית ביכור' ג ג-ד. ובשנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני המזבח ערכ' ב ג. — הִכָּה ממנו צרורות, הכה על האבן בפטיש ונתזו צרורות: לסתת שהיה מסתת בהרים פעם אחת נטל קרדומו בידו והלך וישב על ההר והיה מכה ממנו צרורות דקות רשב"א, אדר"נ ו. — ןמצוי בסהמ"א. והִכָּה השמש במים וכדומ' פגע ניצוצו בו: שהקשת דבר טבעי נולד מן השמש כשתכה באויר הלח כלי יקר בראש'. צדיק אחד היה רוחץ באמבטי במים ואשתו יושבת אצלו והכה זוהר של ראש הצדיק במים אמרה לו אשתו מה זה הזוהר ספ' חסידים, סי' תתרנט. ואציג משל מאור החמה אשר מכה אורה בלבנה של"ה, בית ה. אור השמש המכה בעשר זכוכיות וכל זכוכית צבועה בצבע משונה מצבע שאר תשע הזכוכיות ר"מ גבאי, עבוה"ק, היחוד יב, ועי' ניצוץ. — והקשת פטיש השעון: כמו כלי השעות המכה מעצמו מספר ההכאות כפי מספר השעות ר"א ביבאגו, דרך אמונה פה.. — ואמר המשורר: ארבע עשרה הכתה המצלה החמישית בשנות חיי חלד, לא יחדל לספור עד אם כלה ראבע הידות כשנות ילד אד"ם, שיר יום הלדת. — הִכָּה על ראשו, במשמ' שאל שאלה קשה, טען עליו טענה חריפה: אמר לו המלך יכול היה להכות על ראשך מכל שאר המצות שאינם ממין המאכל ר"ש בן וירגא, שבט יהודה ז. — °ובחכמת השעורים, הִכָּה מספר במספר, או על מספר, עשה בהם מלאכת הכֹּפֶל, multiplizieren; -lier; -ly: כאשר נכה השתי אותיות בשלש והוא מספר אותיות המלה השלישית יתרכב מהנה שש מלות וכן כאשר נכה השש מלות בארבע והוא מספר אותיות המלה הרביעית יתרכב מהנה עשרים וארבע מלות ואלו היינו מכים העשרים וארבע מלות בחמש וכו' היה מתרכב מהם מאה ועשרים מלה ר"י א"ת, הרקמה ג. המופת שאנחנו נכה המורכב ממספר גדה"ז במספר ט' וכו' וג"כ הנה נכה מורכב טדה"ז בכ' וכו' רלב"ג, מעשה חושב א יג. הדרך אשר תלך בה בהכאת מספר על מספר וכו' הכה המספר הראשון שבטור העליון על המספר הראשון שבטור התחתון וכו' אחר כן תשוב להכות המספר השני שבטור העליון על כל מה שבמדרגות הטור התחתון על הסדר שם ב ב. כי כשתכה עשרה בעשרה יצאו לך מאה וכשתכה עשרה בחמשה יצא לך חמשים וכשתכה חמשה בחמשה יצאו לך חמשה ועשרים רש"ט פלקיירא, המבקש עה. ואם תכה זה האחד באחד לא יצא לך אלא אחד מורה המורה א לד. והמדה המסורה מחכמי הדורות בין שיהיה המרובע שוה הצלעות בין שיהיה אורכו יתר על רחבו הוא להכות רוחב המרובע על עצמו ולהכות אורך המרובע על עצמו ולצרפם יחד ש"ת מהרי"ט ב י. כל נקודה הבאה בשלושה קטרים ארך ורחב ועמק וכשתכם זה בזה בדרך מספר מרובע הג' נעשה ט' פרוש החייט, מערכ' האלהות ג. 

— הָפע', הֻכָּה, הוּכָּה, הֻכְּתָה, הֻכֵּיתִי, הֻכָּה, הֻכּוּ, מֻכֶּה, מֻכָּה, מֻכִּים, מֻכֵּי, תֻּכּוּ, יֻכּוּ, — א) הֻכָּה פלוני, שאחד הִכָּהוּ ביד או בכלי ועשה לו כאב: וַיַכּוּ שטרי בני ישראל אשר שמו עליהם נגשי פרעה לאמר מדוע לא כליתם חקכם שמות ה יד. תבן אין נתן לעבדיך ולבנים אמרים לנו עשו והנה עבדיך מֻכִּים וחטאת עמך שם יו. — ובכלי זין וכדומ' שגרם מות: אם במחתרת ימצא הגנב וְהֻכָּה ומת אין לו דמים שם כב א. — ב) הומת בחרב וכדומ', erschlagen sein; être tué; to be slain: ושם איש ישראל הַמֻּכֶּה אשר הֻכָּה את המדינית וכו' ושם האשה הַמֻּכָּה המדינית במד' כה יד-טו. ואנשיהם יהיו הרגי מות בחוריהם מֻכֵּי חרב במלחמה ירמ' יח כא. — ג) נהיתה אצלו מַכָּה, חבורה, שחין וכדומ': והאנשים אשר לא מתו הֻכּוּ בעפלים ש"א ה יב. על מה תֻכּוּ עוד תוסיפו סרה כל ראש לחלי וכל לבב דוי מכף רגל ועד ראש אין בו מתם פצע וחבורה ומכה טריה ישע' א ה-ו. ואנחנו חשבנוהו נגוע מֻכֵּה אלהים ומענה שם נג ד. ואמר אליו מה המכות האלה בין ידיך ואמר אשר הֻכֵּיתִי בית מאהבי זכר' יג ו. — ד) הֻכָּה אפרים שרשם יבש פרי בל יעשון הוש' ט יו. הוּכָּה1 כעשב ויבש לבי תהל' קב ה. — ה) הֻכְּתָה העיר, נִלְכָּדָה, נכבשה: בא אלי הפליט מירושלם לאמר הֻכְּתָה העיר יחזק' לג כא. בארבע עשרה שנה אחר אשר הֻכְּתָה העיר שם מ א. —ובתו"מ במשמ' העקר': כענין הזה (הוא) מלעיג על המוכה רבי, מד"ר בראש' פד. וראתה אותו פניו נפוחות וגופו מושבר ומוכה תנחומ' קדוש' ח. — מֻכַּת עֵץ, שנתחב עץ וכדומ' באותו מקום ונתקו בתוליה: הגדול שבא על הקטנה והקטן שבא על הגדולה ומוכת עץ כתובתן מאתים ר"מ, כתוב' א ג. היא אומרת מוכת עץ אני והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את שם ז. לא ישא כה"ג את מוכת עץ יבמ' ו ד. — מֻכֵּה שְׁחִין, שיש לו שחין וכו' (אם התנה עמה) מקבלת היא על כרחה חוץ ממוכה שחין מפני שהיא ממיקתו2 כתוב' ז י. שכך היו מוכי שחין שבירושלים עושין הולך לו ערב פסח אצל הרופא וחותכו עד שהוא מניח בו כשעורה ותוחבו בסירה והוא נמשך ממנו והלה עושה פסחו והרופא עושה פסחו כרית' ג ח. המכריך סמרטוטין על עיניו ועל שוקיו ואומר תנו לסומא למוכה שחין זה סוף שהוא אומר לאמתו ר"ע אדר"נ ג. מתוך שהנשים קוברות שם נפליהן ומוכי שחין זרועותיהם ר' חנינא, כתוב' כ:. מעשה במוכה שחין אחד שירד לטבול בטבריא וכו' ר' תנחומא, מד"ר ויקר' כב. אבא תחנה חסידא נכנס לעירו ערב שבת עם חשיכה וחבילתו מונחת לו על כתפו ומצא מוכה שחין אחד מוטל בפרשת דרכים אמר לו רבי עשה עמי צדקה והכניסני לעיר אמר אם אני מניח חבילתי מהיכן אתפרנס אני וביתי ואם אני מניח את מוכה שחין אני מתחייב בנפשי מה עשה המליך יצר טוב על יצר רע והכניסו למוכה שחין לעיר ובא ונטל חבילתו שם קהל' לך אכול. — מֻכַּת שחין: (האונס) שותה בעציצו אפילו היא חגרת אפילו היא סומא ואפילו היא מוכת שחין כתוב' ג ה. — ומַיִם מֻכִּים, מקֻלקלים, מלוחים, וכדומ': המים המוכים פסולים אלו הם  המוכים המלוחים והפושרים פרה ח ט. — ומצוי בסהמ"א, ואמר המליץ: ונלאיתי ראות מכים ומוכים מגוללים בדם נפש טבולים ר"ש הנגיד, הלי תעש. ובחכמת השעורים °הֻכָּה מספר במספר, פעול מן הִכָּה במשמ' זו: אלף ותשעה ושמנים פעם מפני שהוא מוכה שלשה ושלשים בשלשה ושלשים ר"י א"ת, או"ד לרסע"ג ז א. כאשר הוכה מספר אחד על מספר מורכב משני מספרים וכו' הנה אם הוכה המספר המורכב משני מספרים איזה שיהיו וכו' ויוכה מספר א' על שטח ב' בג' ויהיה העולה מספר ה"ד רלב"ג, מעשה חושב א ט. הדרך למצוא בפעם אחת השרש שכשיוכה במספר מה יבא אל המספר הנתון וכו' צריך להוציא שרש מעוקב מספר 1540 אך ורק שיותר הימנו סך שכשיוכה השרש במספר 54 יוכל ליגרע הימנו כתב משה מיץ, בספ' אילם ליש"ר מקנדיה. 

— נִפע', נִכָּה, — כמו הֻכָּה, נִכָּה בחרב וכדומ': הבו את אוריה אל מול פני המלחמה החזקה ושבתם מאחריו וְנִכָּה ומת ש"ב יא יה. 

— פֻע', נֻכָּה, נֻכּוּ, נֻכְּתָה, — נֻכָּה הַצֶּמַח, נשבר ונתקלקל ע"י הברד וכדומ': והפשתה והשערה נֻכָּתָה (בברד אשר ירד) כי השערה אביב והפשתה גבעל והחטה והכסמת לא נֻכּוּ כי אפילת הנה שמות ט לא-לב. —ואמר המשורר: שכורת יגוני חטאים נֻכתה ומאז בבתי כלאים הושתה רמב"ע, יה אשר אשפוך. 

— פִע', *נִכָּה, מְנַכֶּה, וכו', — נִכָּה כך וכך מהסכום, הפחית, החסיר, abziehen; déduir; deduct: והמת יהיה לו לניזק וכו' מגיד ששמין דמי נבלתו ומנכה לו דמי נזקו מכי' משפט', נזיק' יא. דבר שהנפש קצה בו מה שאכלו אכלו יחזיר להן את הדמים ודבר שאין הנפש קצה בו ינכה להן את הדמים רשב"א, תוספת' מע"ש ג יב. מכר לו יד כמות שהיא וראש כמות שהוא ובני מעים כמות שהן נותנן לכהן ואין מנכה לו מן הטבח את הדמים לקח הימנו במשקל נותנן לכהן ומנכה מן הטבח את הדמים שם חול' ט ח-ט המקבל שדה מחברו והיא בית שלחים או בית האילן יבש המעין ונקצץ האילן אינו מנכה לו מן חכורו ב"מ ט ב. המקבל שדה מחברו ואכלה חגב או נשדפה אם מכת מדינה היא מנכה לו מן חכורו שם ו. בית כור עפר אני מוכר לך מדה בחבל פיחת כל שהוא ינכה הותיר כל שהוא יחזיר וכו' בסימניו ובמצריו פחות משתות הגיעו עד שתות ינכה ב"ב ז ב-ג. אמר מכור לי בני מעיה של פרה והיו בה מתנות נותנן לכהן ואינו מנכה לו מן הדמים חול' י ג. קרבן שמכשירה לו כגון זכה ויולדת הרי זה מביא משלו ואין מנכה מכתובתה וקרבן שאין מכשירה לו וכו' הרי זה מביא משלו ומנכה מכתובתה מד"ר במד' ט. כמי שמנכה אחד מעשרים וארבעה לסאה שם כ. — ובהשאלה נִכָּה לו מזכיותיו: אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושין לו נס וכו' ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו ר' ינאי, שבת לב.. — ומצוי בסהמ"א: מי שהיה בידו משכונו של עני אם היה שכרו יתר על פחתו כגון קרדום ומסר וכיוצא בהן ה"ז מותר להשכירו ומנכה שכרו תמיד בחובו רמב"ם, מלוה ולוה ג ח.