נֵכֶה
1, ש"ז, מ"ר נֵכִים, — קנתרן, מי שמציק לחבריו בדבריו וכדומה, Spötter; taquin; mocker: ובצלעי שמחו ונאספו נאספו עלי נֵכִים2 ולא ידעתי קרעו ולא דמו (תהל' לה יה).
1 עי' הערה הבאה.
2 השבע' תרגמו μάστιγες, ר"ל מַכִּים. סומכוס πλῆϰται, ר"ל מְיַסֵּר ומוכיח. ת"י: רשיעיא דמככין לי במילהון. מנחם חברו עם נכה רגלים ונכאים. רש"י: אנשים פסחים. ראב"ע: נכים תאר על משקל מתים והוא מגזרת ונכה רוח כמו גאים ויש אומרים כמו נכה רגלים. ע"כ. והחדשים מגיהים נכרים, נִכְאִים וכדומ'.