ת"ז, סמי' נְכֵה, — א) נְכֵה רַגְלַיִם, חִגֵּר, פִּסֵח וכדומ': וליהונתן בן שאול בן נְכֵה רגלים בן חמש שנים היה בבא שמעת שאול ויהונתן מיזרעאל ותשאהו אמנתו ותנס ויהי בחפזה לנוס ויפל ויפסח (ש"ב ד ד). ויאמר ציבא אל המלך עוד בן ליהונתן נְכֵה רגלים (שם ט ג). — ב) בהשאלה, נְכֵה רוּחַ, עָצֵב, שָׁפֵל, מְדֻכָּא: ואל זה אביט אל עני וּנְכֵה1 רוח וחרד על דברי (ישע' סו ב). — ואמר המליץ: ואני נכה רוח בנתי בנקודו, ואמצאה כתוב סודו ומוסדו (ראב"ע, הקד' יסוד מורא).