°, ש"ז, — שה"פ מן נִכָּה, במשמ' נכה לו מדמיו וכדומ': אם משכן חצירו וכיוצא בה בנכוי ה"ז אבק רבית משכן שדהו בנכוי ה"ז מותר כיצד הוא הנכוי כגון שהלוהו מאה דינרין ומשכן לו בהן חצירו או שדהו ואמר לו המלוה הריני מנכה לך מעה כסף בכל שנה בשכר קרקע זו כדי שיהיו כל פירותיו שלי (רמב"ם, מלוה ולוה ו ז). הורו מקצת גאונים שכל משכונא שאין בה נכוי כלל הרי היא רבית קצוצה (שם ח). מוכר לו בנכוי (ספר המספיק לתנח' ירוש', ערך נכה). ראובן ושמעון קנו סחורה בשותפות וכו' ואחר שקנו שאל ראובן מה ריוח יש אם נותנים מעות מיד השיב הסוחר ד' פרצענט נכוי (שאלת יעבץ א לח). — ובהשאלה: יתנחם תחלה בצדוק הדין כאשר אמרתי ואחר כן בנכוי עונותיו ובשכר הצפון לעולם הבא (ר"י א"ת, כוזרי ג יא).