קל לא נמצא.

— פִע', נִכֵּר, תְּנַכֵּרוּ, יְנַכְּרוּ, — א) נִכֵּר פלוני דָבָר, לא הודה בדבר, כחש, verneinen, verleugnen; niew; deny: אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם לולי כעס אויב אגור פן יְנַכְּרוּ צרימו פן יאמרו ידינו רמה ולא יי' פעל כל זאת (דבר' לב כו-כז). הלא שאלתם עוברי דרך ואתתם לא תְנַכֵּרוּ (איוב כא כט). — ב) נִכֵּר את המקום וכדומה, עשהו זָר, כאלו לא היה של ישראל וכדומ': יען אשר עזבני וַיְנַכְּרוּ את המקום הזה ויקטרו בו לאלהים אחרים אשר לא ידעום המה ואבותיהם (ירמ' יט ד). — ואמר בן סירא: משוכן זריו זהיר דרכיך וינכריך1 במחמדיך (ב"ס גני' יא לד). — ובתו"מ: לא תכירו פנים במשפט וכו' לא תנכרהו (ר' אלעזר, סנה' ז:). בשעת צרתם של ישראל אומות העולם מנכרים אותם  ועושים אותם כאילו אין מכירים אותם בעולם (ספרי דבר' שכב). — ומצוי בסהמ"א שמוש זה: ופתר והנה עלה זית טרף בפיה חתוך בפיה עשה טרף כמו טרוף וזה מנכרין אותו בעלי הדיקדוק היעשה ממלה משקלה פעל פעול (תשו' דונש על רסע"ג לב). ולא ינכרו ג"כ כי יש במעי הצם כח דוחה ועכול (קאנון ג יד א א).

— הִתפ', הִתְנַכֵּר, יִתְנַכֶּר־, מִתְנַכֵּרָה, — הִתְנַכֵּר לפלוני, הראה את עצמו לפלוני כאילו הוא זר לו: וַיִּתְנַכֵּר (יוסף) אליהם וידבר אתם קשות (בראש' מב ז). — פלוני הִתְנַכֵּר, הראה את עצמו לא כמו שהוא באמת, לבש בדרך שלא יוָדע מי הוא: ויאמר ירבעם לאשתו קומי נא והשתנית ולא ידעו כי אתי אשת ירבעם והלכת שלה הנה שם אחיה הנביא וכו' ויי' אמר אל אחיהו הנה אשת ירבעם באה לדרש דבר מעמך וכו' והיא מִתְנַכֵּרָה ויהי כשמע אחיהו את קול רגליה באה בפתח ויאמר באי אשת ירבעם למה זה את מִתְנַכֵּרָה ואנכי שלוח אליך קשה (מ"א יד ב-ו). — הִתְנַכֵּר הנער, אי אפשר לדעת מהו: גם במעלליו יִתְנַכֶּר־נער אם זך ואם ישר פעלו (משלי כ יא). — *ובמשמ' בתחבולות סתר: כי בהתנכר אלך עמו ולפנים אבחרנו בנסיונות (ב"ס גני' ד יז). — °ובמשמ' מתחפש ומסתתר: ויברח נקטניבור המלך ממצרים מתנכר מעירו לילה (יוסיפון, דף סז). אמה לה מי את מבני אדם או מבני המזיקין אמרה לו מבני אדם אני אמר לה שמא מן הרוחות את ומתנכרת עלי אמרה לו לאו (ערוך, ערך חלד). אראה פני תבל ידידי זועפים יתנכרו אלי ולא נכרו (רשב"ג, בימי יקותיאל). שאין דרך הבנות לצאת כלל בשוק ואם תצא הבת למרחץ תצא מתנכרה ומכוסה (סמ"ג, מ"ע, סי' מח). שכך דרך הלסטים מתחפשים ומתנכרים ומכסין פניהם עד החוטם כדי שלא יכירום בני אדם (ר"ש מסנות, מעין גנים לאיוב ה ה). — ובמשמ' נעשה זָר: בכל חליפות הזמן פני בלי מסוה לנגד קור וחם הוקעתי, עד כי למשחית נהפך הודי וגם התנכרו פני ולא נודעתי (רמב"ע, פתאם יצורי, דיואן קמח, כ"י בודל'). יתנכרו לי כאלו לא ידעתים אבל יכיר לבבי אשר עיני מנכרת (ר"י הלוי, עין נדיבה). איכה כלילת יפי מתנכרה לעין כל בשר (הוא, איכה כלילת יפי). נחשבת לנכרי שנתנכרו מעשיו (ראב"ע, הקד' מעדני מלך). כי הנכרי הוא שהתנכר ליוצרו ואינו מאמין בעיקרי הדת (ר"ש בן וירגא, שבט יהודה ז). נעשו זרים ונתנכרו לאביהם שבשמים (ר"נ על הרי"ף, יומ' ד.). ולא נהיה מכת המתנכרים בחסד ד' ובנפלאותיו אשר עשה עם קהלתנו (ר"א קפשלי, REJ LIV 130).

— נִפע', יִנָּכֵר, — נִכַּר פלוני, היה כמו זר, לא נראה כמו שהוא באמת: בשפתו יִנָּכֵר שונא ובקרבו ישית מרמה (משלי כו כד).