א) ת"ז, לנק' נָכְרִיָּה, מ"ר נָכְריִּים, נָכְרִיּוֹת, — שהוא בן נֵכָר, fremd; étrange; strange, עם נָכְרִי: לעם נָכְרִי לא ימשל למכרה (שמות כא ח). — ארץ נָכְרִיָּה: גר הייתי בארץ נָכְרִיָּה (שם ב כב). — איש נָכְרִי: מקרב אחיך תשים עליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נָכְרִי אשר לא אחיך הוא (דבר' יז יה). — עיר נָכְרִי: לא נסור אל עיר נָכְרִי אשר לא מבני ישראל הנה (שפט' יט יב). — מלבוש נָכְרִי: ועל כל הלבשים מלבוש נָכְרִי (צפנ' א ח). — נשים נָכְרִיּוֹת: והמלך שלמה אהב נשים נָכְרִיּוֹת רבות ואת בת פרעה מואבית עמנית אדמית צדנית חתית (מ"א יא א).  וכן עשה לכל נשיו הַנָּכְרִיּוֹת (שם ח).  אנחנו מעלנו באלהינו ונשב נשים נָכְרִיּוֹת מעמי הארץ (עזר' י ב).  גם אותו החטיאו הנשים הַנָּכְרִיּוֹת (נחמ' יג כו). — ובמשמ' לא בנוֹ: איש אשר יתן לו האלהים עשר ונכסים ולא ישליטנו האלהים לאכל ממנו כי איש נָכְרִי יאכלנו (קהל' ו ב). — ובהשאלה, במשמ' תמוה מאד: לעשות מעשהו זר מעשהו ולעבד עבדתו נָכְרִיָּה עבדתו (ישע' כח כא). — גפן נָכְרִיָּה, לא טובה: ואנכי נטעתיך שורק כלה זרע אמת ואיך נהפכת לי סורי הגפן נָכְרִיָּה (ירמ' ב כא). — ב) ש"ז, מ"ר נָכְרִים, בן-נֵכָר, לא מבני העם, לא מילידי הארץ, Fremder; étranger; stranger,foreigner: לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכר לְנָכְרִי כי עם קדוש אתה (דבר' יד כא).  את הַנָּכְרִי תגש ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך (שם יה ג).  לַנָּכְרִי תשיך ולאחיך לא תשיך (שם כג כא).  ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו מאחריכם וְהַנָּכְרִי אשר יבא מארץ רחוקה (שם כט כא).  שוב ושב עם המלך כי נָכְרִי אתה (ש"ב יה יט).  וגם אל הַנָּכְרִי אשר לא מעמך ישראל הוא ובא מארץ רחוקה למען שמך וכו' ועשית ככל אשר יקרא אליך הַנָּכְרִי למען ידעון כל עמי הארץ את שמך (מ"א ח מא-מג).  ביום עמדך מנגד ביום שבות זרים חילו וְנָכְרִים באו שערו (עובד' א יא).  מוזר הייתי לאחי וְנָכְרִי לבני אמי (תהל' סט ט).  נחלתנו נהפכה לזרים בתינו לְנָכְרִים (איכ' ה ב).  יהללך זר ולא פיך נָכְרִי ואל שפתיך (משלי כז ב).  גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נָכְרִי הייתי בעיניהם (איוב יט יה). — ובתו"מ, נוכרי, נכרי, א) במשמ' זָר, לא מבני המשפחה: שני נוכרין שקידשו שתי אחיות זה אין יודע איזו קידש וזה אינו יודע איזו קידש זה נותן שני גיטין וזה נותן שני גיטין (תוספת' יבמ' ד א). — ב) במשמ' לא יהודי, Nichtjude; non=juif; non=Jew: אין מוכרין לנוכרי1 וכו' אין נותנין עורות לעבדן ולא כלים לכובס נוכרי (בית שמאי, שבת א ז-ח).  נוהגין היו בית אבא שהיו נותנין כלי לבן לכובס נכרי שלשה ימים קודם לשבת (רשב"ג, שם ט).  נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה (שם יו י).  נכרי2 מבטל ע"ז שלו ושל חברו (ע"ז ד ד).  בת ישראל שפלטה שכבת זרע מנכרי (מקוא' ח ד).  הא למדת שאפילו נכרי2 ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול (ר"מ, ע"ז ג.).  המוליך עצמות ממקום למקום הרי זה לא יתנם בדסקיא ויתנם על גבי חמור וירכב עליהם וכו' ואם היה מתיירא מפני נכרים ומפני לסטים מותר (ברכ' יח.).  מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי אמר לו כמה תורות יש לכם וכו' שוב מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי אמר לו גיירני ע"מ שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת (שבת לא.).  נכרי2 שקידש בזמן הזה חוששין לקידושין שמא מעשרת השבטים הוא (רב אסי, יבמ' יו:).  בן בתך הבא מן הנכרי2 קרוי בנך (רבינא, שם יז.).  נכסי נכרים2 הרי הן כמדבר כל המחזיק בהן זכה בהן (שמואל, ב"ב נד:).  מפרנסין עניי נכרים עם עניי ישראל ומבקרין חולי נכרים עם חולי ישראל וקוברין מתי נכרים עם מתי ישראל מפני דרכי שלום (גיט' סא.).  נכרים שבחוצה לארץ לאו עובדי ע"א הן אלא מנהג אבותיהן בידיהן (ר' יוחנן, חול' יג:). — ומצוי בסהמ"א: השמחים בשמחת נכרים ולא נכנעים על שבר יוסף (קטע כ"י גניזה, JQR 1903, 430).  אמר המלך ואם אנו מאמינים השלוש איך לא נחשב נכריים בעיני היהודים (ר"ש בן וירגה, שבט יהודה ז). — ובמשמ' איש מארץ נֵכָר: אני נוכרי בארץ נוכריה נבדל בדול (ר"י חריזי, איתיאל יה). — ובמשמ' לא רָגִיל, לא נהוג: ואעפ"י שאין התחלפות התנועות דבר נכרי (ר"י א"ת, השרש' לריב"ג, שרש נוה).  ואיננו נכרי בתכונה הראשונה רדיפת שלש תנועות שלא יכנס ביניהם נח ולא דגש וכו' אבל זה נכרי בתכונה השנית ובעת שיזדמנו שלש תנועות בתכונה הראשונה תמשך אחת מהם בתכונה השנית בשיעור נח (הוא, כוזרי ב פ).  כל אלה נכרים באו שהם פעלים עוברים ואינם בהפסק והם קמוצים (רד"ק, מכלול, שדה"פ, פָעַל). — °חֹם נָכְרִי וכיוצא בזה, במשמ' לא טבעי, לא של הגוף: ויכבה חום הטבעי אשר בו ויבער החום הנכרי (מ' אלדבי, ש"א ה ח).