*, נוכרית, ש"נ, מ"ר נָכְרִיּוֹת, — אשה לא מבני המשפחה: מי שקידש אחת משתי נכריות ואינו יודע איזו קידש כונס את שתיהן (תוספת' יבמ' ד ב). שלשה אחין ושנים מהן נשואין שתי אחיות ואחד נשאוי נכרית ולא הספיק לעשות מאמר ביבמתו עד שמת נכרית או חולצת או מתייבמת עשה בה מאמר ולא הספיק לכונסה עד שמת נכרית זו חולצת ולא מתייבמת (שם ה ה). שלשה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית מת אחד מבעלי אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו ומת (משנה שם ג ו). שני אחים אחד חרש ואחד פקח נשואים לשתי נכריות פקחות (שם יד ז). — ב) לא יהודיה: ישראל שבא על שפחה ועל נכרית אעפ"י שחזרה שפחה ונשתחררה נוכרית ונתגיירה הרי זה לא יכנוס (תוספת' יבמ' ד ו). בת ישראל לא תניק בנה של נכרית אבל נכרית מניקה בנה של בת ישראל ברשותה (ע"ז ב א). שוטה אחת בעיר או נכרית או כותית (טהר' ה ח). נכרית שפלטה שכבת זרע מישראל (מקוא' ח ד). השאילה חלוקה לנכרית או לנדה (ננדה ט ג). אסור לאדם שיאמר כמה נאה נכרית זו (רב, ע"ז כ.). מעשה בנכרית אחת שהיתה חולה ביותר וכו' (הוא, סנה' סד.). מעשה בסבטא בן אלס שהשכיר חמורו לנכרית אחת (שם). מעשה ברשב"ג שהיה על גב מעלה בהר הבית וראה נכרית אחת נאה ביותר אמר מה רבו מעשיך ה' (ע"ז ב.). פונדקית נכרית היתה ומסיחה לפי תומה היתה (ר' כהנא, יבמ' קכב:). — ושת"ז, במשמ' לא שלו אלא של זולתו: יוצאת אשה בחוטי שער וכו' בכבול ובפאה נכרית לחצר (שבת ו ה).