קל לא נהוג.

— הִפע', הִכִּיר, הִכִּירֹו, הִכִּירוּ, הִכִּרֻהוּ, מַכִּיר, מַכִּירֵךְ, מַכִּירִים, הַכֶּר-, לְהַכִּירֵנִי, אַכִּיר, אַכִּירָהּ, תַּכִּיר, יַכִּיר, יַכֵּר, וַיַּכֵּר, יַכִּירֶנּוּ, יַכִּירֵהוּּ, יַכִּירָהּ, יַכִּירֵם, תַּכִּירוּ, יַכִּירוּם, — א) הִכִּיר את פלוני, רָאָה שהוא פלוני, שהוא מי שהוא ידוע לו, erkennen; reconnaître; to recognize: ויגש יעקב אל יצחק אביו וימשהו ויאמר הקל קול יעקב והידים ידי עשו ולא הִכִּירוֹ כי היו ידיו כידי עשו אחיו שערת (בראש' כז כב-כג).  וירא יוסף את אחיו וַיַּכִּרֵם וכו' וַיַּכֵּר יוסף את אחיו והם לא הִכִּרֻהוּ (שם מב ז-ח).  האמר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הִכִּיר ואת בנו לא ידע (דבר' לג ט).  וימהר ויסר את האפר מעל עיניו ויַּכֵּר  אתו מלך ישראל כי מהנביאים הוא (מ"א כ מא).  ויהי עבדיהו בדרך והנה אליהו לקראתו וַיַּכִּרֵהוּ ויפל על פניו ויאמר האתה זה אדני אליהו (שם יח ז).  ותקם בטרום יַכִּיר איש את רעהו (רות ג יד).  כל ראיהם יַכִּירוּם כי הם זרע ברך יי' (ישע' סא ט).  כי אברהם לא ידענו וישראל לא יַכִּירָנוּ1 (שם סג יו).  וישאו (רֵעי איוב) את עיניהם מרחוק ולא הִכִּרֻהוּ וישאו קולם ויבכו (איוב ב יב).  יעמד ולא אַכִּיר מראהו (שם ד יו). — והִכִּיר דבר: נגד אחינו הַכֶּר-לך מה עמדי וקח לך (בראש' לא לב).  וישלחו את כתנת הפסים ויביאו אל אביהם ויאמרו זאת מצאנו הכֶּר-נא הכתנת בנך הוא אם לא וַיַּכִּירָהּ ויאמר כתנת בני (שם לז לב-לג).  ותאמר הַכֶּר-נא למי החתמת והפתילים והמטה האלה וַיַּכֵּר יהודה (שם לח כה-כו). — ואת הַקּוֹל: והמה הִכִּירוּ את קול הנער הלוי (שפט' יח ג).  וַיַכֵּר שאול את קול דוד ויאמר הקולך זה בני דוד (ש"א כו יז).  ואין העם מַכִּירִים קול תרועת השמחה לקול בכי העם (עזר' ג יג). — לא הִכִּירוֹ מקומו, בהשאלה, שחלף ועבר מן המקום: לא ישוב עוד לביתו ולא יַכִּירֶנּוּ עוד מקומו (איוב ז י).  כי רוח עברה בו ואיננו ולא יַכִּירֶנּוּ עוד מקומו (תהל' קג יו). — הִכִּיר פני פלוני במשפט וכדומ', עשה בשבילו לפנים משורת הדין: לא תַכִּירוּ פנים במשפט כקטן כגדל תשמעון (דבר' א יז).  לא תטה משפט לא תַכִּיר פנים ולא תקח שחד (שם יו יט).  גם אלה לחכמים הַכֶּר-פנים במשפט בל טוב (משלי כד כג). — ב) הִכִּיר את פלוני, הודה והחליט שהוא כך וכך: כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה וילדו לו בנים האהובה והשנואה והיה הבן הבכר לשניאה והיה ביום הנחילו את בניו את אשר יהיה לו לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכר כי את הבכר בן השנואה יַכִּיר לתת לו פי שנים (דבר' כא טו-יז). — הִכִּיר לטובה: כתאנים הטבות האלה כן אַכִּיר את גלות יהודה אשר שלחתי מן המקום הזה ארץ כשדים לטובה (ירמ' כד ה). — הִכִּיר, ראה והבין דבר: וישבע דוד לאמר כה יעשה לי אלהים וכה יסיף כי אם לפני בוא השמש אטעם לחם או כל מאומה וכל העם הִכִּירוּ וייטב בעיניהם (ש"ב ג לה-לו).  וָאַכִּירָה והנה לא אלהים שלחו (נחמ' ו יב). — ג) הִכִּיר את פלוני, עשה לו חסד: ותפל (רות) על פניה ותשתחו ארצה (לבעז שדבר לה דברים טובים) ותאמר אליו מדוע מצאתי חן בעיניך לְהַכִּירֵנִי ואנכי נכריה (רות ב י). — ובתו"מ, במשמ' ידע: אם רואים אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתעטף שחורים ויעשה מה שלבו חפץ ואל יחלל שם שמים בפרהסיא (ר' אלעאי, מו"ק יז.)).  מכירו אני (את ר"ע) שאדם גיבור בתורה הוא (ר' דוסא בן הרכינס, ירוש' יבמ' א ו).  מי שהחשיך לו בדרך נותן כיסו לנכרי וכו' במה דברים אמורים בגוי המכירו אבל בגוי שאין מכירו מהלך אחריו עד שמגיע לביתו (תוספת' שבת יח א).   הכניסו להן כלים זה נוטל את שהוא מכיר וזה נוטל את שהוא מכיר (שם ב"ב י ז).  תינוק המכיר את אמו אין נותנין אותו למינקת אחרת (שם ניד' ב ה).  הנכנס לעיר ואינו מכיר אדם שם (דמאי ד ו).  מי שבא בדרך וחשכה לו והיה מכיר אילן או גדר וכו' אם אינו מכיר או שאינו בקי בהלכה (ערוב' ד ז-ח).  הבית והעליה של שנים שנפלו וכו' אם היה אחד מהן מכיר מקצת אבניו נוטלן ועולות לו מן החשבון (ב"מ י א).  סנהדרין היתה כחצי גרן עגולה כדי שיהו רואין זה את זה וכו' ושלש שורות של תלמידי חכמים יושבים לפניהם כל אחד ואחד מכיר את מקומו (סנה' ד ג-ד).  מי שדרסה אשה על בגדיו או שישבה עמו בספינה אם מכירתו שהוא אוכל בתרומה כליו טהורין (טהר' ה ח).  הפרש בין אדם המתנוול במקום שמכירין אותו לאדם המתנוול במקום שאינו מכירין אותו (ספרי' במד' יד).  למלך שהיה מהלך בדרך וכו' ראה בן טובים אחד מעודן ומפונק ועוסק בפעולה ומכירים את אבותיו וכו' (שם דבר' לח).  בר קפרא איני מכירך מעולם (רבי, מו"ק טז.).  עד שהכיר בה שהיא יהודית היה מסיח עמה על ידי תורגמן ומשהכיר בה התחיל הוא מספר עמה (הוא, מד"ר ויקר' כו).  לא שנו שאין מכירין זה את זה אבל מכירין זה את זה אסורים (שמואל, שבת יג.).  נתגרשה אין כופין אותה (להניק את התינוק) בד"א בזמן שאינו מכירה (התינוק את אמו) אבל אם היה מכירה כופין אותה ונותנין לה שכרה שתניק את בנה (ירוש' כתוב' ה ו). — מַכִּיר את מְקוֹמוֹ, יודע מדרגתו ואינו מבקש לעמד בין גדולים ממנו וכיוצא בזה: המכיר את מקומו והשמח בחלקו והעושה סייג לדבריו (אבות ו ו). — הִכִּיר כֵּלָיו בידי פלוני, ראה פתאם כליו אצל פלוני:  המכיר כליו וספריו ביד אחר ויצא לו שם גניבה בעיר ישבע לו לוקח כמה נתן ויטול (ב"ק י ג). — הִכִּיר בו, ראה, נודע לו: מעשה באדם אחד שנשא אשה גידמת ולא הכיר בה עד יום מותה (שבת נג:).  בא וראה כמה צנועה אשה זו שלא הכיר בה בעלה (רבי, שם).  כמה צנוע אדם זה שלא הכיר באשתו (ר' חייא, שם). — והִכִּיר אִשָּׁה, בְעָלָהּ: גר שנתגייר והיה נשוי אשה ובתה או אשה ואחותה כונס אחת ומוציא אחת במה דברים אמורים שלא הכיר אחת מהן משנתגייר אבל הכיר אחת מהן משנתגייר אותה שהכיר אשתו ואם הכיר את שתיהן כיון שהכיר הכיר (ירוש' יבמ' יא ב).  מעשה שמתה אשתו של רבי טרפון עד כשהוא בבית הקברות אמר לאחותה היכנסי וגדלי את בני אחותיך אעפ"כ כנסה ולא הכירה עד שעברו עליה שלשים יום (שם ד יא). —  הִכִּיר ביין וכיוצא בזה, ידע טעמו, התרגל בו: היין הזה כל המכיר בו אינו שבע ממנו (מדר' שה"ש ב ד, הוצ' דר' גרינהוט). — הִכִּירוֹ לפלוני, עשה שפלוני יַכִּירוֹ: יכירנו לאחרים מלמד שנאמן לומר זה בני בכור (ספרי דבר' ריז).  אמר לו הקב"ה (לאברהם) אני לא היה שמי ניכר בביריותי והיכרתה אותו בביריותי (ר' יצחק, מד"ר בראש' מג).  אברהם אבינו מסר את עצמו לתוך כבשן האש והחזיר והכיר לבריות גדולתו של הקב"ה (שם אסתר, איש יהודי). — ובסהמ"א: אתה הבדלת אנוש מראש ותכירהו לעמד לפניך כי מי יאמר לך מה תפעל ואם יצדק מה יתן לך (תפ' נעילה ליוה"כ, אתה הבדלת). — והכיר באשה במשמ' בעָלהּ: והיא טוענת ואומרת מן ארוסי נתעברתי והארוס אמר לא הכרתי בה מימי (תש' הגא', חברון טז).

— נִפע', נִכַּר, נִכְּרוּ, — נִכַּר הָאָדָם, שֶׁהִכִּירוּ אותו: חשך משחור תארם לא נִכְּרוּ בחוצות (איכ' ד ח). — נִכַּר פלוני לפני אלמוני, הכיר לו פנים: אשר לא נשא פני שרים ולא נִכַּר שוע לפני דל (איוב לד יט).  ובמשמ' יִוָּדַע, ואמר בן סירא: לפני מות אל תאשר גבר ובאחריתו ינכר איש (ב"ס גני' יא כח). — ובתו"מ: מכותלי ביתך אתה ניכר שפחמי אתה (ר"ג, ברכ' כח.).  מבין ריסי עיניך ניכר שבן אלמנה אתה (ר' יהושע, קדוש' לא.).  כל שאין מומו ניכר מבעוד יום אין זה מן המוכן (ר' שמעון, ביצ' ג ד).  (סריס חמה הוא) כל שקולו לקוי ואינו ניכר בין איש ובין אשה וכו' (אילונית היא) כל שקולה לקוי ואינה ניכרת בין איש ובין אשה (רשב"א, תוספת' יבמ' י ו-ז).  איש הר הבית היה מחזר על כל משמר ומשמר ואבוקות דולקות לפניו וכל משמר שאינו עומד אומר לו איש הר הבית שלום עליך ניכר שהוא ישן חובטו במקלו (מדות א ב).  ניכר לרבים  רבים מתעסקים עמו אינו ניכר לרבים אין רבים מתעסקין עמו (ראב"ע, מו"ק כד:).  תלמידי חכמים ניכרים בהילוכם ובדיבורם ובעטיפתם בשוק (ספרי דבר' שמג).  כדי שיהא ניכר בין הצבועין (ירוש' ברכ' א ה).  ניכרין דברי אמת (רב, סוט' ט:).  מסוף דברך ניכר שראש דברך אמת (רבא, קדוש' לא.).  וכל היולדת לתשעה עוברה ניכר לשליש ימיה (רב נחמן, יבמ' לז.).  ואת מוצא בכל מקום שישראל הולך ניכר הוא (מד"ר במד' טז).  כל זמן שהיה (יוסף) בבית אביו לא היו מעשיו נכרין וכיון שהורק מכלי אל כלי והלך בגולה בעוונות מיד נכרו מעשיו (מדר' שה"ש א ג). — °ובמשמ' נודע הדבר: מי שעבר בשבת או בחול ולא ניכר אלא בשבת ומתייראין שמא יברח למוצאי שבת (רב שרירא גאון, תשו' גאוני מו"מ קמו). — זמן נִכָּר וכדומ', במשמ' מסֻים, לא מעט: ונשתמדה אמה של הנערה והלכה ונישאת לגוי והבת עשת אצל הגוי עם אמה זמן ניכר ובא כהן אחד ולקח הנערה (תשו' הגא', חברון טז). 

— הָפע', * הֻכַּר, — שהכירו אותו: היתה אשת חבירו מעוברת והוכר עוברה (קדוש' ג ה).  תבעוהו בעלים לשומר ושילם והוכר הגנב (ב"ק קח:).  שתי נשים שילדו שני זכרים במחבא וכו' הוכרו ולבסוף נתערבו כותבין הרשאה זה לזה לא הוכרו אין כותבין הרשאה זה לזה (ר' ינאי, ב"ב קכז.).  נגנבה באונס ואח"כ הוכר הגנב (רב הונא בר אבין, ב"מ צג:).  וכל היולדת לתשעה עוברה ניכר לשליש ימיה וזו הואיל ולא הוכר עוברה לשליש ימיה (רב נחמן, יבמ' לז.). — ומצוי בסהמ"א: ובמה תוכר נפשי מן נפשך או מן השכל הפועל (ר"י א"ת, כוזרי ה יד).  וקול אשה לעולם מוכר (ראב"ע, רות ג ח).  אע"פ שיצא לו שם גניבה בעיר והוכרו כליו אינו מחזירן מיד הלקוחות (רמב"ם, גניבה ה יא).  ואם הוכר עוברה ה"ז מקולקלת למפרע (הוא, תרומ' ח ג).  ואחר יבאר דרך המבחן במה תוכר הדת האלהית מן המזוייפת המתדמה באלהית (ר"י אלבו, העקר' א).  המכיר והמוכר וכו' שהמכיר הוא בפועל כמו המוכר שהוא ג"כ בפועל (ר' הלל, תגמ' הנפ' א ז).  

— פֻע', *נֻכַּר, מְנֻכָּר, — כמו הֻכַּר: אשריהם הצדיקים שבכל מקום שהן הולכין הקב"ה משמרן והם מנוכרין בין האומות (תנחומ' וירא כט). — ובסהמ"א: ומיני צלף אבינות וקפריסין וכו' ידוע ומנוכר הוא בין בבבל ובין בארץ ישראל וכו' ובלשון ישמעאלי נקרא אלכבר (תשו' הגא', הרכבי שעח).  וזה מנוכר וידוע מחסדי יוצרנו (תשו' דונש על רסע"ג, סי' 131). — ובמשמ' זר ולא ידוע: ונקתניכור יושב במדינת מקדוניאה מנוכר ולא נודע מי הוא ואי מזה עם הוא (יוסיפון, דף סט). כי השוא שקודם היוד סמן למנוכר ואלו היה מלך היה מיודע כמו ביום זבחכם מנוכר כלומר באיזה יום שיהיה ביום ההוא מיודע הפך ים ליבשה מנוכר ביבשה עבר ישראל מיודע וכן ברוב המקרא והכתוב צריך למנוכר ולמיודע לפיכך ינקד בשוא כדי שיוכר שהוא מנוכר (הור' הקורא, שער ידיע' השוא).