ש"נ, מ"ר נָכְרִיּוֹת, —  א) אשה זרה, לא מבני המשפחה:  ותען רחל ולאה ותאמרנה לו העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו הלא נָכְרִיּוֹת נחשבנו לו כי מכרנו ויאכל גם אכול את כספנו (בראש', לא יד-יה). מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני ואנכי נָכְרִיָּה (רות ב י). — ב) לא אִשְׁתּוֹ, אשת איש אחר:  להצילך מאשה זרה מִנָּכְרִיָּה אמריה החליקה (משלי ב יו).  ולמה תשגה בני בזרה ותחבק חק נָכְרִיָּה (שם ה כ).  לשמרך מאשת רֵעַ1 מחלקת לשון נָכְרִיָּה (שם ו כד).  קח בגדו כי ערב זר ובעד נָכְרִיָּה  חבלהו (שם כז יג).