ש"ז, סמי' נֵכַר, — מה שהוא זר לאדם, מה שאינו מבני עמו; בן נֵכָר, איש מעם אחר, לא של ישראל: יליד בית ומקנת כסף מכל בן נֵכָר אשר לא מזרעך הוא (בראש' יז יב). זאת חקת הפסח כל בן נֵכָר לא יאכל בו (שמות יב מג). ומיד בן נֵכָר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה (ויקר' כב כה). בני נֵכָר יתכחשו לי וכו' בני נֵכָר יבלו ויחגרו ממסגרותם (ש"ב כב מה-מו). בהביאכם בני נֵכָר ערלי לב וערלי בשר להיות במקדשי (יחזק' מד ז). כל בן נֵכָר ערל לב וערל בשר לא יבוא אל מקדשי (שם ט). ואל יאמר בן הַנֵּכָר הנלוה אל יי' לאמר הבדל יבדילני יי' מעל עמו (ישע' נו ג). ובני הַנֵּכָר הנלוים על יי' לשרתו (שם ו). ובנו בני נֵכָר חמתיך ומלכיהם ישרתונך (שם ס י). ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נֵכָר אכריכם וכרמיכם (שם סא ה). נשבע יי' בימינו ובזרוע עזו אם אתן את דגנך עוד מאכל לאיביך ואם ישתו בני נֵכָר תירושך אשר יגעת בו (שם סב ח). פצני והצילני מיד בני נֵכָר אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר (תהל' קמד יא). ויבדלו זרע ישראל מכל בני נֵכָר ויעמדו ויתודו על חטאתיהם (נחמ' ט ב). — ואֵל נֵכָר, אלהי נֵכָר, אלהי הַנֵּכָר: הסרו את אלהי הַנֵּכָר אשר בתככם (בראש' לה ב). יי' בדד ינחנו ואין עמו אל נֵכָר (דבר' לב יב). וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נֵכָר הארץ אשר הוא בא שמה (שם לא יו). כי תעזבו את יי' ועבדתם אלהי נֵכָר ושב והרע לכם (יהוש' כד כ). ויסירו את אלהי הַנֵּכָר מקרבם ויעבדו את יי' (שפט' י יו). ויאמר שמואל אל כל בית ישראל לאמר אם בכל לבבכם אתם שבים אל יי' הסירו את אלהי הַנֵּכָר מתוככם והעשתרות (ש"א ז ג). והיה כי תאמרו תחת מה עשה יי' אלהינו לנו את כל אלה ואמרת אליהם כאשר עזבתם אותי ותעבדו אלהי נֵכָר בארצכם כן תעבדו זרים בארץ לא לכם (ירמ' ה יט). כי חלל יהודה קדש יי' אשר אהב ובעל בת אל נֵכָר (מלא' ב יא). לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נֵכָר (תהל' פא י). — והַבְלֵי נֵכָר: מדוע הכעסוני בפסיליהם בהבלי נֵכָר (ירמ' ח יט). —  אַדְמַת נֵכָר: איך נשיר את שיר יי' על אדמת נֵכָר (תהל' קלז ד). —  מזבחות הַנֵּכָר והבמות (דהי"ב יד ב). —  וסתם נֵכָר, דָבָר נֵכָר: וטהרתים מכל נֵכָר ואעמידה משמרות לכהנים וללוים (נחמ' יג ל).