קל לא נמצא במקורות הקדומים.

— נִפע', נִסַּח, נִסַּחְתֶּם, יִסְּחוּ, — נִסַּח פלוני מן הארץ וכדומ', נֶעֱקַר והשלך ממנה, herausgerissen, vertrieben sein; être arraché; to be plucked up: כן ישיש יי' עליכם להאביד אתכם ולהשמיד אתכם וְנִסַּחְתֶּם מעל האדמה אשר אתה בא שמה לרשתה (דבר' כח סג). ורשעים מארץ יכרתו ובוגדים יִסְּחוּ ממנה (משלי ב כב). — ואמר בן סירא: בכל זאת לא שב העם ולא חדלו מחטאתם עד אשר נסחו מארצם ויפצו בכל הארץ (ב"ס גני' מח טו).

—  פִּעֵל (במקור נדפס בטעות 'קל'  - הערת פב"י), יִסַּח, יִסָּחֲךָ, — נָסַח את פלוני מהמקום, עקר אותו, הוציאו משם בזעף וכדומ': גם אל יתצך לנצח יחתך וְיִסָּחֲךָ מאהל ושרשך מארץ חיים (תהל' נב ז). — ובית: בית גאים יִסַּח יי' ויצב גבול אלמנה (משלי יה כה). —  ואמר הפיטן: בתולותי ובחורי נסח בנסיחה, בראש כל חוצות נבלתם כסוחה (קינ' לת"ב, החרישו ממני).

— הִפע', *הִסִּיחַ, בפרט הִסִּיחַ דעתו מִדָּבָר, — העתיקה ממנו, לא חשב עוד עליו, seine Gedanken v. etwas ablenken; divertir sa pensée; to divert the mind: ומעשה באשה אחת שסיננה משקין טמאין וטהורין בתוך חבית תרומה ובא מעשה לפני חכמים ולא טימאו מפני שהסיחה דעתה ממנה (תוספת' טהר' ח טו). אפילו הניח את ביתו והלך לשבות אצל בתו באותה העיר אינו אוסר שכבר הסיח דעתו (ר"ש, ערוב' מז.). הוצרך ליפנות ואינו יכול לפנות וכו' יסיח דעתו מדברים אחרים (רב אשי, שבת פב.). אמרה תורה על מצחו תמיד (יהיה הציץ) שלא יסיח דעתו ממנו (רבה בר רב הונא, יומ' ח.). ושחט אותה לפניו וכו' שלא יסיח דעתו ממנה (שם מב.). שאמר אליהו לפני הקב"ה רבש"ע ענני שתרד אש מן השמים ותאכל כל אשר על המזבח וענני שתסיח דעתם כדי שלא יאמרו מעשה כשפים הם (ר' אבהו, ברכ' ט:). — ומצוי בסהמ"א: שלא הסחתי דעתי מהם (רגמ"ה ב"ב ח:). חייב אדם למשמש בתפיליו כל זמן שהם עליו שלא 'שלש' במקור המודפס - הערת פב"י יסיח דעתו מהם אפילו רגע אחד (רמב"ם, תפלין ד יד). — והסיח דעתו לְדָבָר: מי שנשאו לבו לקיים מצוה זו כראוי ולהיות מוכתר בכתר תורה לא יסיח דעתו לדברים אחרים (רמב"ם, ת"ת ג ו). כל מחשבה שהוא גורם לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה מוזהרין אנו שלא להעלותה על לבנו ולא נסיח דעתנו לכך ונחשוב ונמשך אחר הרהורי הלב (הוא, עכו"ם ב ג).