°, פ"י, — העתיק מספר לספר: ובא הנוסֵח ומצא שם תלוי כך וחשבו כשאר דברי התלמוד ולא ידע כי זכרון הוא ונסח את הדברים כולן בקולמוס אחד (מיוח' לרה"ג, תשו' הגא', הרכבי, רעב).  והלבלר שאינו מבין נוסֵח כמה שהוא רואה ואין משנה (ר' משה בן ר' יצחק המערבי, שם, סי' מה). ואותו פירוש שראית משמינו דברי טעות הן בידינו וכו' וכך צוינו למר יוסף ז"ל שיתקן אותו באותה נוסחה שנסחתה ממנו שלא כרצוני (ר"י אלפסי, שם תקיט).

— נִפע', °נִנְסַח, — שנסחו אותו: ועוד אפשר כי ננסחו אגרותיו בתוך העם (קטע מכתב רסע"ג, סעדיאנה, שכטר 130).

— פֻע', °נֻסַּח, — נֻסַּח הספר וכיוצא בזה, החליפו נסחתו באחרת: ולזה לא היה ראוי גם כן למנות שורש ולא עקר שלא תנוסח התורה ולא תשתנה (ר"י אלבו' העקר' א יד). עוד הביא החכם ראיה וכו' לבאר שאפשר שתנוסח תורתנו הקדושה (ר"י אברבנאל, ראש אמנה יג). ובזה צדק הרב ז"ל שלא תנוסח התורה בלי ספק (ר"י עמדין, בירת מגד' עוז סג.).

— נִתפ', °נִתְנַסַּח, — כמו נֻסַּח: כאשר יקרה לספרי חול שהסופרים והמעתיקים ברוב הימים ישנו בהם בתוספת וגרעון או חלוף וכו' עד שבאורך הזמן תשתכח הקריאה האמתית לגמרי ויתנסח הספר (רמבמ"ן, אור לנתיבה).