פ"י, נָסָךְ, נָסַכְתִּי, נְסוּכָה, לִנְסֹךְ, תִּסְּכוּ, יִסְּכוּ, — א) נָסַךְ יין, בפרט לקרבן לאלהות וכדומ', יצק היין על המזבח וכדומ': לא תעלו עליו קטרת זרה ועלה ומנחה ונסך לא תִסְּכוּ עליו (שמות ל ט).  לא יִסְּכוּ ליי' יין ולא יערבו לו זבחיהם (הוש' ט ד). — נָסַךְ מַתֶּכֶת, כסף או זהב, התיכו בצורה הרצויה, giessen; fondre; to melt: הפסל נָסַךְ חרש וצרף בזהב ירקענו (ישע' מ יט). — ב) נָסַךְ מֶלֶךְ, משח אותו, הכריז אותו למלך: ואני נָסַכְתִּי מלכי על ציון הר קדשי (תהל' ב ו). — ובהשאלה, נָסַךְ עליו רוּחַ: כי נָסַךְ עליכם יי' רוח תרדמה ויעצם את עיניכם (ישע' כט י). — ובתלמ', במשמ' נָסַךְ מַתֶּכֶת: בנוהג שבעולם אדם נוסך כלים על ידי שהות הוא מעלה חלודה (ר"ש בן לקיש, ירוש' ברכ' א א). — ואמר המשורר בשלש המשמעות: שׁר ירים את גאות שפל ובשיר פיהו מלך נוסך, גם יכניע את שיא מושל ולבוש שפל עליו נוסך, השמר לך מנהו כי צוף נופת עם רוש תוך פיו נוסך (רמב"ע, תרשיש י סד-סו). — ופָעוּל במשמ' נָסַךְ מַתֶּכֶת: קנינך מלכים וממלכות ועורכי מערכות באונך, וששה מתכות בעפר נסוכות בגאונך (ר"י אבן גיאת, קנינך). — ונָסוּךְ, נְסוּכָה, במשמ' עשוי נָסִיךְ, נועד לנסיכות, למלוכה, למעלה עליונה: קדם כל נסיכים הייתי נסוכה מאז, ובהיות עולם תהו ובהו הייתי כנר מאז (יוצ' א שבוע', יי' קנני).  שעה שועם מחה פשעם בעשור לחדש, והמלוכה הנסוכה כימי קדם חדש (ר' יחיאל מונדולפו, סליח' י' בטבת, שעה עליון).  אשורר שיר במלחמה ערוכה, קדומה מן ימי קדם נסוכה (ראב"ע, אשורר שיר).  אנחנו ליקר עמוד ותמיד בעטנו נפאר המלוכה, ולנו הגדֻלה הגדולה אשר על כוכבי שחק נסוכה (ר"י חריזי, תחכמ' מ).ובאתי אל עיר הנסוכה, היא טליטלה עיר המלוכה (שם מו).  לא יאכל עד שיסב בשמאל דרך חירות נסוכה, לא יפחתו לו מארבע כוסות של יין במסבתו הערוכה (ר' זרח הלוי, אזהר' לפסח, הגדה מצוירה ומנֻק', כ"י בריט"מ).  לקראת שבת לכו ונלכה, כי היא מקור הברכה, מראש מקדם נסוכה (ר"ש הלוי אלקבץ, לכה דודי). — ועָבָר: מארץ נדחו שבטי יה קראוהו יהודה וישראל למלכם נסכוהו (שלום הכהן, ניר דוד יא).  מקטני שבטי ישורון מצעירי השבט ראש נשאת ונסכתו על זרע בחיריך (שם ב). — ובסהמ"א, גם כמו מָסַךְ: ולבות בני אדם בהבליהם מושכים, וביין שמחתם מי אנחה נוסכים (ר"י בן זבארה, ספ' שעשוע' ב). 

—  נִפע', נִסַּךְ, נִסַּכְתִּי, — נִסַּךְ פלוני, שנָסְכוּ אותו למלך, לנסיך: יי' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז מעולם נִסַּכְתִּי מראש מקדמי ארץ (משלי ח כב-כג). — ובתלמ', במשמ' נסוך יין ומים: אין אומרים קידוש היום אלא על היין הראוי לינסך ע"ג המזבח (רב, ב"ב צז.).  כמים הנשפכין ולא כמים הניסכין (רב אשי, פסח' כב.).

— פִע', נִסֵּךְ, וַיְנַסֵּךְ, — נִסֵּךְ נֶסֶךְ ליי', כמו נָסַךְ: ויבקעו השלשה במחנה פלשתים וישאבו מים מבור בית לחם אשר בשער וישאו ויביאו אל דויד ולא אבה דויד לשתותם וַיְנַסֵּךְ אתם ליי' (דהי"א יא יח). — ובתו"מ: לחם לא נאכל שממנו היו מביאים שתי הלחם ולחם הפנים מים לא נשתה שמהם היו מנסכין בחג (ר' יהושע, תוספת' סוט' טו יב).  אמרה תורה הבא שעורים בפסח וכו' נסך1 מים בחג שהוא פרק גשמים שיתברכו עליך גשמים (ר"ע, שם סוכ' ג יח).  בלוג היה מנסך כל שמונה ולמנסך אומרים לו הגבה ידך שפעם אחת ניסך אחד על גבי רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן (ר' יהודה, משנה שם ד ט).  המוכר יין לחבירו ונמצא קוסס הגיעו ניסכו על גבי המזבח יצא (רשב"א, תוספת' ב"ב ו י). נתנו לו יין לנסך הסגן עומד על הקרן והסודרים בידו וכו' שחה לנסך והניף הסגן בסודרים (תמיד ז ג).  אחד העובד ואחד הזובח ואחד המקטר ואחד המנסך ואחד המשתחוה (סנה' ז ו).  האומר אעבוד אלך ואעבוד נלך ונעבוד וכו' אנסך אלך ואנסך נלך וננסך (שם י).  זיבח וקיטר וניסך בהעלמה אחת אינו חייב אלא אחת (ר' אמי, שבת עב:).  בזמן שמנסכין יין על גבי המזבח פוקקין את השיתין (ריש לקיש, סוכ' מט:).  הרוצה לנסך יין על גבי המזבח ימלא גרונן של תלמידי חכמים יין (ר' ברכיה, יומ' עא.). — ובסהמ"א: עמדו בבני האדם נביאי שקר ואמרו שהאל צוה ואמר להם עבדו כוכב פלוני או כל הכוכבים והקריבו לו ונסכו לו כך וכך ובנו לו היכל (רמב"ם, עבוד' כוכב' א ב). — וביחוד *נִסֵּךְ יין לעבודה זרה, ובהרחבה, הקדיש את היין לע"ז או עכו"ם שנגע ביין ועשהו עי"ז יין נֶסֶךְ: המטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור (גיט' ה ד).  בלשת עכו"ם שנכנסה לעיר בשעת שלום חביות פתוחות אסורות סתומות מותרות בשעת מלחמה אלו ואלו מותרות לפי שאין פנאי לנסך (ע"ז ה ו).  גת שפקקה גוי מבפנים אסורה ומבחוץ מותרת שאי אפשר שלא היה שם שיפה אחת טלולה ונוגע בה ומנסך כל הבור (ירוש' שם ד ח). — ומצוי מאד במשמ' זו בסהמ"א: אין דורכין עם העכו"ם בגת שמא יגע בידו וינסך (רמב"ם, מאכ' אסור' יא יא).  עכו"ם שנמצא עומד בצד הבור של יין אם יש לו מלוה על אותו היין הרי זה אסור מפני שלבו גס בו שולח ידו ומנסך (שם יב כה).   ראובן שמכר לשמעון מרתף של יין שהיה לו בכפר וכו' ועתה בא גוי אנס על הכפר לשלול וירא המוכר שמא ינסך היין (תשו' הרא"ש, טוחו"מ רכה).  שאנחנו נתנהג עם המשומדים כמו שנתנהג עם הגוים הגמורים וכו' כי מגעם ינסך היין ושחיטתם אסורה (רס"ע אבן דנאן, שאלה ע"ד האנוסים, חמדה גנוזה יד.). 

— הִפע', הִסִּיךְ, הִסִּכוּ, הַסֵּךְ, הַסֵּיךְ, אַסִּיךְ, יַסֵּךְ, וַיַּסִּיכוּ, — הִסִּיךְ נֶסֶךְ, יָצַק, כמו נָסַךְ: ויצב יעקב מצבה במקום אשר דבר אתו מצבת אבן וַיַּסֵּךְ עליה נסך ויצק עליה שמן (בראש' לה יד).  ונסכו רביעת ההין לכבש האחד בקדש הַסֵּךְ נסך שכר ליי' (במד' כח ז).  ויקטר את עלתו ואת מנחתו וַיַּסֵּךְ את נסכו (מ"ב יו יג).  הבנים מלקטים עצים והאבות מבערים את האש והנשים לשות בצק לעשות כונים למלכת השמים וְהַסֵּךְ נסכים לאלהים אחרים (ירמ' ז יח).  ואת הבתים אשר קטרו על גגותיהם לבעל וְהִסִּכוּ2 נסכים לאלהים אחרים (שם לב כט).  לקטר למלכת השמים וְהַסֵּיךְ3 לה נסכים (שם מד יז).  ויראו כל גבעה רמה וכל עץ עבת ויזבחו שם את זבחיהם וכו' וַיַּסִּיכוּ שם את נסכיהם (ישע' כ כח). — ומים: ולא אבה לשתותם וַיַּסֵּךְ אתם ליי' (ש"ב כג טז). — ובמליצה: בל אַסִּיךְ נסכיהם מדם (תהל' יו ד). — והִפעי' °הִנְסִיךְ, במשמ' עשה נסיך: אנסיכה4 מלכי, לפניו בהתהלכי, אמצו בהמליכי, יאזור עוז וימלוך (ר"א קליר, מוס' א' ר"ה, אנסיכה מלכי). 

— הָפע', הֻסַּךְ, יֻסַּךְ, — הֻסַּךְ הנסך, שנסכו אותו: ועשית קערתיו וכפתיו וקשותיו ומנקיתיו אשר יֻסַּךְ בהן זהב טהור (שמות כה כט). ויעש את הכלים אשר על השלחן את קערתיו ואת כפתיו ואת מנקיתיו ואת הקשות אשר יֻסַּךְ בהן (שם לז יו).

— נִתפ', *נִתְנַסַּךְ, — כמו נִסַּךְ: אמר להם (ר' יהושע לפרושים) מפני מה אין אתם שותין יין אמרו לו נשתה יין שממנו היה מתנסך על גבי המזבח ועכשיו בטל (תוספת' סוט' טו יא).  כמים המתנסכים ע"ג המזבח (פסח' כב.). — ובמשמ' נעשה יין נֶסֶךְ: גזל עבדים והזקינו וכו' יין ונתנסך תרומה ונטמאת (תוספת' ב"ק י ג).   נתנסך הבור נתנסך  הקילוח וכו' כשם שהבור מתנסך כך הקילוח מתנסך (ירוש' ע"ז ד ח). — ובסהמ"א:הורו גאוני המערב שאם נתערב ביין ישראל מעט דבש או מעט שאור הואיל ואינו ראוי למזבח הרי הוא כמבושל או כשכר ואינו מתנסך ומותר לשתותו עם העכו"ם (רמב"ם, מאכ' אסור' יא י).  ראובן שמכר לשמעון מרתף של יין וכו' והמוכר טוען אם יתנסך יתנסך ברשותך כי מסרתי לך כבר המפתח ואין עלי אחריות אלא שבירת החבית ושפיכתה לכן אם יתנסך  חייב אתה ליתן לי מעותי (תשו' הרא"ש, טוחו"מ רכה).