א. נָסַס
פ"ע, נֹסֵס, — נָסַס המְסֹס, דלק באש מקצהו האחד ומקצהו השני יוצא הלֵח שלו: והיה אור ישראל לאש וקדושו ללהבה ובערה ואכלה שיתו ושמירו ביום אחד וכבוד יערו וכרמלו מנפש ועד בשר יכלה והיה כמסס נֹסֵס1 ושאר עץ יערו מספר יהיו (ישעי' י יז-יט).
1 כך בנסחה המסורה, ועי' הערה לערך מסֹס.