1, ש"ז, — א) חתיכת עץ כשהאש יוקדת בו מקצהו האחד ומקצהו השני בראשו יוצא לֵחוֹ: והיה אור ישראל לאש וקדושו ללהבה ובערה ואכלה שיתו ושמירו ביום אחד וכבוד יערו וכרמלו מנפש ועד בשר יכלה והיה כִּמְסֹס2 נסס ושאר עץ יערו מספר יהיו (ישע' י יז-יט). — ואמר הפיטן: נאור בראותך בדם מתבוסס, נגפת פורכים פריָם לקוסס, נפש ובשר כמסוס נוסס, נתתה ליראיך נס להתנוסס (ר"ש בר יצחק, שבטי יה, יוצר ז' פסח). — והמשורר אמר: ופתאם הרגיש כי חלציו רפו, ומשוש דרכו כמסוס נוסס3 בעצמיו, לא יועילו לו תמרוקיו ובשמיו, כי ינוס כחו (יל"ג, חתן למולת). — ב) °במשמ' חלי הרזון: אחר זאת נפל אמ"ה ז"ל בחולי כבד ומסוס (פלערוס)4 מתגבורת הירוקה (יעבץ, מגלת ספר 57).
1 עי' הערה לקמן.
2 כך הכתיב והנקוד בהנסחה המסורה, וכבר התחבטו בדבור זה כל המפרשים הקדמונים והאחרונים. השבעים תרגמו במשמ' כלָיה, כנראה כמו נמס. יונתן תרגם תביר, שבור. רסע"ג תרגם: פיציר עלמא מעלומא, ר"ל יהי כמו נס נראה מרחוק. ריב"ג הביאו בשרש מסס, כמו ר"י חיוג, אך לא פרש בו כלום. רש"י אמר וז"ל: לפי שדימה אותם לעצי יער דימה פורענותם לתולעת הנוסר בפיו וטוחן העץ וקורהו סס כמו כצמר יאכלם סס כמסוס נוסס כמגור המגורר כמסוס נוסס כמסוס של נוסס שהוא כטחון דק דק שהתולעת טוחן כך היה האפר שריפת גופן דק מסוס הוא הנטחן ונופל על ידי תולעת נוסס הוא התולעת. ע"כ. רד"ק: והיה מחנהו כמו מחנה שימס נושא הנס כי יפול כל המחנה. ע"כ. כל אלה הבאורים אינם נותנים להמליצה שום רעיון טבעי לפי הענין. וגם החדשים לא מצאו שום פרוש נאה ואף לא הגהה נאותה וכבר אמרו כי עד כה לא נמצא פרוש מניח את הדעת. אבל, גם כאן הלשון הערבית מאירה לנו אור צח על טעמה של מליצה זו. כי בערב' משמש שרש נשׂשׂ نسس במשמ' יבש: נַשּׂ אללחמ ואלח'בז יבש, וכו'. ומלבד זה, עוד במשמעות אחרת: נַשּׂ אלחטב יַנִשּׂ נֹשׂשׂא אח'רג'ת אלנאר זַבַדַה עלי ראשה, ונַשִׂישׂה זַבַדֹה ומא נַשׂ מנה, ע"כ, ובעבר': נַשׂ העץ הוציאה האש הלֵח שבו על ראשו, ונשישה הוא הלח של העץ. והנה השרש נסס משמש גם בעבר' בענין יבש הלֵח ומזה לא נס לחו במשה, ופה אחרי שהמליץ על אשור שאש ישראל תשרף את יערו, אמר שאשור יהיה כהעץ שדולק באש מקצהו האחד ומקצהו השני יוצא הלח שלו ובזה יתם ויכלה. — ומשמש גם בערב' בהשאלה, יאמרו: בלע' מנ אלרג'ל נַשׂישׂה אד'א כאנ ימות.
3 אולי לפי פרוש רש"י כמו תולעת.
4 כך בגוף הספר.