ש"ז, מ"ר נְסָרִים, (-ין) — לוח של עץ: Brett; planche; board: שהחביא נסר שרוחב ארבעה טפחים וקבעו בה (תוספת' ערוב' י (ז) י). אם יש בנסר ארבעה טפחים צריך שיהא בינו לבין חבירו כמלואו (שם סוכ' א ז). נסר שראשו אחד נתון על גבי האבן וראשו אחד נתון על גבי הספסל רואין את הנסר שאם ינטל הספסל ויכול לעמוד בפני עצמו (שם אהל' ז ב). נתן נסר על גבי בקעה (שם ה  ח). נסר שצף על גבי המים (שם ט ו).  נראה נגע בין נסר לכותל (שם נגע' ו ט). המוציא שני נסרים כאחד (שם שבת ח (ט) לא). הסורט סריטה אחת על גבי שני נסרים כאחת (שם יא (יב) ו). מעשה במרחץ של בני ברק שסתמו נקבים שלו מערב יו"ט והיו ר"ע וראב"ע נכנסין ומזיעין בו ויוצאין ורוחצין בצונן אלא שהיו חמין שלו מחופין בנסרים (ר' יהודה שם ג (ד) ג). מסככין בנסרים (הוא, שם סוכ' א ז). מעשה בשעת הסכנה והיינו זוקפין סולמות ומסככין על גביהן נסרים והיינו ישנים תחתיהם (הוא, שם). המוכר את המרחץ לא מכר את הנסרים ואת הספסלים (ב"ב ד ו). הנסרים שבמרחץ ששיגמן (ר"ע, כלים כב י.). תנור שחצצו בנסרים או ביריעות (שם ח א). נסר שהוא נתון על פי התנור (שם י ו). נסרין של בעל הבית מטלטלין אותן ושל אומן אין מטלטלין אותן (שבת מט:). מה תלמוד לומר תצפנו וכו' להביא בין נסר לנסר (ר' פנחס, ירוש' שקל' ו א'). — ומצוי בסהמ"א: חיבר את שני נסרים במסמרים של עץ (רמב"ם, טומא' מת כב ח). ר' יהודה אוסר להביא עצים ולעשותן נסרים לצורך הארון (רש"י מו"ק ח:).