פעו"י נָסְעוּ, נָסָעוּ, נֹסֵעַ, נֹסְעִים, נָסוֹעַ, בִּנְסוֹעַ, בְּנסְעָם, סְעוּ, יִסַּע, וַיִּסָּעֵם, וַנִּסַּע, נִסְעָה, תִּסְעוּ, יִסְעוּ, יִסָּעוּ, א) נָסַע פלוני ממקום למקום, עקר את אהלו והלך למקור אחר, aufbrechen um weiter zu zirhen; partir, voyager; to set out, to journey — וַיִּסַּע אברם הלוך וְנָסוֹעַ הנגבה (בראש' יב ט). ויהי בְּנָסְעָם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער (שם יא ב). ויאמר נִסְעָה ונלכה ואלכה לנגדך (שם לג יב). ויעקב נָסַע סכתה (שם יז). וַיִּסָּעוּ ויהי חתת אלהים על הערים אשר סביבותיהם (שם לה ה). וַיִּסְעוּ מבית אל (שם יו). ויאמר האיש נָסְעוּ מזה כי שמעתי אמרים נלכה דתינה (שם לז יז). וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נֹסֵעַ אחריהם (שמות יד י). מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל וְיִסָּעוּ (שם יה). וַיִסַּע מלאך האלהים ההלך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם (שם יט). ובהעלות הענן מעל המשכן יִסְעוּ בני ישראל בכל מסעיהם (שם מ לו). כל הפקדים למחנה יהודה וכו' ראשנה יִסָּעוּ (במד' ב ט). ככל אשר צווה יי' את משה כן חנו לדגלהם וכן נָסָעוּ איש למשפחתיו על בית אבתיו (שם לד). ובא אהרן במקור נדפס "אהרון". ובניו בִנְסֹעַ המחנה והורדו את פרכת המסך (שם ד ה). על פי יי' יחנו ועל פי יי' יִסָּעוּ (שם ט כג). ותקעתם תרועה וְנָסְעוּ המחנות החנים קדמה (שם י ה). וְנָסַע דגל מחנה ראובן לצבאתם (שם יח). נֹסְעִים אנחנו אל המקום אשר אמר יי' אתו אתן לכם (שם כט). וַיִּסְעוּ מהר יי' דרך שלשת ימים (שם לג). והעם לא נָסַע עד האסף מרים (שם יב יה). וַנִּסַּע מחרב ונלך את כל המדבר הגדול (דבר' א יט). ואתם פנו לכם וּסְעוּ המדברה דרך ים סוף (שם מ). ואתם תִּסְעוּ ממקומכם והלכתם אחריו (יהוש' ג ג). ויהי בִּנְסֹעַ העם  מאהליהם לעבר את הירדן (שם יד). כי שמע כי נָסַע מלכיש (מ"ב יט ח). וַיִּסַּע וילך וישב סנחריב מלך אשור וישב בנינוה (ישע' לז לז). ומשחית גוים נָסַע יצא ממקמו (ירמ' ד ז). וַנִּסְעָה מנהר אהוא בשנים עשר לחדש הראשון ללכת ירושלם (עזר' ח לא). — ועמוד הענן וכדומ': וַיִּסַּע עמוד הענן מפניהם ויעמד מאחריהם (שמות יד יט). ויהי בִּנְסֹעַ הארן ויאמר משה קומה יי' (במד' י לה). — והרוח נָסַע: ורוח נָסַע מאת יי' ויגז שלוים מן הים (שם יא לא). — ואֹהֶל: וְנָסַע אהל מועד מחנה הלוים בתוך המחנת (שם ב יז). — וצאן: על כן נָסְעוּ כמו צאן יענו כי אין רעה (זכר' י ב). — ב) פ"י, כמו נָסַח, נָסַע יתדות המסכת וכדומ': וייקץ (שמשון) משנתו וַיִּסַּע את היתד מאת המסכת (שופט' יו יד). ויאחז בדלתות שער העיר ובשתי המזזות וַיִּסָּעֵם עם הבריח וישם על כתפיו ויעלם אל ראש ההר (שם ג). — ויתדות האהל: אהל בל יצען בל יִסַּע יתדתיו לנצח וכל חבליו בל ינתקו (ישע' לג כ). — ובתו"מ: על פי הגבורה נסעו שכן מצינו בשנים ושלשה מקומות שלא נסעו אלא מפי הגבורה (ר' אליעזר, מכי' בשלח, ויסע א). נסיעה זו לא נסעו אלא על פי משה (ר' יהושע, שם). אמר הקב"ה למשה משה אין להן לישראל אלא ליסע (הוא שם ב ג). נסתלק הענן היו כולן מתקרבין ליסע ומישבין את כליהם (ילק' במד' תרפו). — וגם לדבר לא בע"ח: בכל יום היה הארון נוסע אחר שני דגלים וכו' והיום ההוא נסע תחילה (תוספ' סוט' ח א). — ובמשמ' פ"י: לאחר שהיו נוסעים אלו שני דגלים היו הלוים נוסעים את המשכן (מד"ר במד' ב). — ומצוי בסהמ"א, ובהשאלה גם לדברים רוחניים במשמ' חדל: אשר חכו כיין הטוב ופיהו צרי עצב ועץ חיים שפתו אשר תסע בנסעו התבונה ותחן התעודה בחנותו (ר"ש הנגיד, הנרפא הזמן). ראשיתם אחריתם ואחריתם ראשיתם ונוסעים בתבניתם דגלים לקראת דגלים (ראב"ע, אצולים מהודך). ותהיינה מכאיבות אחר שהיו משמחות ונוסעות אחר שיהיו חונות (רש"ט פלקיירא, צרי היגון 10). — ובמשמ' העקרית: ואיכה אחי אחר פנותם ואשאר בנסעם והם רוחי ונפשי ונשמתי (רשב"ג, ידידי שעו מני). פזורי קצות מגוי אל גוי נסעו, צפו דרך כיום כי תריעו ותתקעו (ר"י הלוי, אסיר משחר). — ומשל: על כן יאמרו המושלים הנסיעה תשועה וההליכה ברכה וכל הנוסע הוא לחפצו נוגע (ר"י חריזי, תחכמו' כו), כלו' כל מי שמשתדל בדבר יגיע לתכלית חפצו. — והפילו הפיטנים את נ' פ"פ ואמרו סָע, סָעוּ, במקום נָסַע, נָסְעוּ: רגל גביר אחים וסע פעמים סכותה, ומארמי ושעיר בעדו סכותה, בכן חניטיו סעו ראשית סכותה (ר"א קליר, ב' סכות, אלים כהשעין). הרי כמה שנים גלה יסוד מכוני, וסע מתוכי אומר ונתתי משכני (הוא, קינ' לת"ב, איכה תפארתי). מהלך ארבע מאות פרסה, נע ונד מכמורת לפרשה, סע משעיר והכמין פרוסה (הוא, שבת זכור, אזכיר סלה). סע מסע אחר מסע (רסע"ג, תוכחה, JQR N S. III, 95.). מחנהו קבץ וכל יועציו, נכבדיו שריו וגם מליציו, סעו כאחת בהשאת מפלציו (שמעון בר יצחק, ז' פסח, אותותיך ראינו). שש וקידש ופשט בצהלה, סע וטבל וספג כבתחילה (משולם בר' קלוני' סדר עבודה, אשוחח נפלאותיך). יחידתי סעי מבית עונים ובנויה מחנה צדק חני נא (ר"י חריזי, הענק, אות ח'). — °סָעוּ למנוחות, הלכו לעולמם, מתו: מרוב עונינו אבדנום נאספו מנו בחטאינו סעו המה למנוחות עזבו אותנו לאנחות (סליח' אנשי אמונה). — ואמר המליץ: נאספו ברוב עוני לעמם, ונסעו לבית עולמם, סעו המה למנוחות ועזבו אותי לאנחות (ר"י חריזי, תחכמ' כא). בקחתו מעמדי את מחמדי עיני גאוני ורוזני וכו' אשר סעו למנוחות ועזבו אותי לאנחות (ר"מ אלמושנינו, הקד' מאמץ כח).

— הִפעי'. הִסִּיעַ, מַסִּיעַ, תַּסִּיעַ, תַּסִיעִי, יַסִּיעַ, יַסִּעַ, יַסִּיעוּ. — א) הִסִּיעַ, דבר. עשה שיִסַּע, שיֵעָתֵק למקום אחר: וַיַּסַע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור (שמות יה כב). וַיַּסִּעוּ אבנים גדולות אבנים יקרות ליסד הבית (מ"א ה לא). ויצקת על כל הכלים האלה והמלא תַּסִּיעִי (מ"ב ד ד). יַסַּע קדים בשמים וינהג בעזו תימן (תהלי' עח כו). וַיַּסַּע כצאן עמו וינהגם כעדר במדבר (שם נב). גפן ממצרים תַּסִּיעַ תגרש גוים ותטעה (שם פ ט). — ב) כמו נסח, עקר: יתצני סביב ואלך וַיַּסַּע כעץ תקותי (איוב יט י). מַסִּיעַ אבנים יעצב בהם בוקע עצים יסכן בם (קהל' י ט). — ובתו"מ: ויסע משה את ישראל שהסיען בעל כרחן במקל (ר"א, מכי' בשלח, ויסע א). ע"ז עברה עם ישראל בים והסיעה משה באותה שעה (ר"י בן אלעאי, שם). גפן שהסעתה ממצרים (שם, שירה י). תנור שנטמא וכו' ממעטו מבפנים ארבעה טפחים ר' שמעון אומר וצריך להסיעו (כלים ה ז). בית דין מסיעין את העדים ממקום למקום (רשב"א, סוט' ח.). — ומצוי בסהמ"א: הסיע חבצלת השרון, בשמחה ובשירים ורן, ולפניהם משה ואהרן (ר"י הלוי, אלהים בקדש חזיתיך). וידיו להניע ורגליו להסיע, ואזן להגיע ללבו שמועותיו (ראב"ע, בשם אל). וישבנו אצלם ובצלם עד אשר שלוחיהם הסיעונו ולנוה השלום הגיעונו (ר"י חריזי, תחכמ' ז). הסעת עם כצאן לנחות, ונהגתם כעדר בשבע שמחות (יוצ' ב שבוע', ארח חיים). אלא מסיעין היו אותה במקור נדפס 'אותו'. ממקום למקום כדי ליגעה ותטרף דעתה ותודה (רש"י במדב' ה' יח). — ובהשאלה הִסִּיעַ את לבו, את דעתו מדבר, כמו הִסִּיחַ: מי שהיה טהור והסיע את לבו מלאכול (טהר' ז ח). יסיעו דברים מלבן (רבי, מכי' בשלח ב ג). אפילו הניח ביתו והלך לשבות אצל בתו באותה העיר אינו אוסר שכבר הסיע1 מלבו (ר"ש, ערוב' ח' ה). שינוי יין אינו צריך לברך שינוי מקום צריך לברך הסיע דעתו כמי שהוא שינוי מקום (ירוש' ברכ' ו ח). כן בשהסיע דעתו וכן בשלא הסיע דעתו (שם ז ה). — וְהִסִּיעַ את פלוני מדבר: הסיעו עצמם מקדמונו של עולם אמרו אי אפשינו לא בו ולא באלהותו (ר"א בר"ש, מד"ר בראש' לח). כיון שראה משה כך הסיען מחטאין של ים (שם שמות כד). מי שמסיע עצמו מתלמודו לסוף הוא מצטער (שם קהל', מסיע אבנים). — ובסהמ"א: מצות עשה לדרוש את העדים ולחקרן ולהרבות בשאלתן ומדקדקין עליהן ומסיעין אותן מענין לענין בעת השאלה (רמב"ם, עדות א ד). — וְהִסִּיעַ דָּבָר מִלִּבּוֹ: ועל מה שכתבת בסעודה שלישית מהיכן אני אוסר אני כתבתי לך בכתבי הראשון מניין ואם אתה מסיעו מלבך מה אעשה (ספר' הישר לר"ת, סי' מח יב). — והסיע דעתו: נפל לעגו בפיהם והסיעו דעתם מאשר היו בו בראשונה (ר"י ערמאה, יד אבשלום על משלי כו ד). — ובהשאלה, הִסִּיעַ אות פלונית לאחרת, החליפה, קרא במקומה האות האחרת: שבמשנת תורת כהנים הסיע ר' אלעזר את הנון, הזה, (של נזז) ללמד ואמר דבר המליז את ישראל מאביהן שבשמים (תשו' הגא', הרכבי מט). — ובהשאלה, *הִסִּיעַ את פלוני, הענישו, הטיל עליו קנס: ורשאין בני העיר להתנות על המדות ועל השערים ועל שכר פועלים ולהסיע על קיצתן (ב"ב ח ב). — ובסהמ"א: ונשאר לנו עוד שטר אחר שעושין זקני הקהל והדיינין להשוות ביניהן ולהסיע על קצתן ולפסוק ולהשוות ביניהן כמה יתן כל אחד ואחד בכך וכך מס, או בכך וכך צדקה (ר"י ברצלוני, פתי' ספ' השטרות).

— נִפע', נִסַּע: דורי נִסַּע ונגלה מני באהל רעי (ישע' לח יב). הלא נִסַּע יתרם בם ימותו ולא בחכמה (איוב ד כא).

— הָפע', *הֻסַּע, הוּסַּע, — הֻסַּע ממשרה וכדומ', נדחה: מעשה ביוסף בן אולם בציפורי ששימש כהן גדול שעה אחת ולא היה כשר לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט כשיצא אמר לו המלך וכו' מה זה בן אולם לא דייך ששימשתה תחת כהן גדול שעה אחת לפני מי שאמר והיה העולם ואתה מבקש ליטול לך כהונה גדולה באותה שעה ידע בן אולם שהוסע מן הכהונה (ר' יוסי, תוספת' יוה"כ א ד).