נְסֹרֶת
*, (נסורת), ש"נ, — הדק שנופל מתחת להמסור בשעת הנסירה: טומנין בכסות ובפירות בכנפי יונה ובנסורת1 של חרשים (שבת ד א). מה שהחרש מוציא במעצד הרי אלו שלו ובכשיל של בעל הבית ואם היה עושה אצל בעל הבית אף הנסורת2 של בעל הבית (ב"ק י י). אין מכסין לא בתבן ולא בקש וכו' ולא בנסורת חרשין ולא בנעורת של פשתן (תוספ' חול' ו יא). קוצץ אדם דקל במועד אע"פ שאינו צריך אלא לנסורת שלו (רב, מו"ק י"ב:).
1 ואמרו בגמר' ירוש' שם: אנן תנינן נסורת תניי דבית רבי נעורת הדא אמרה היא הדא היא הדא (אנו שונים נסורת והתנא של בית רבי נעורת זאת אומרת, שהוא הוא).
2 כך במשנה שבמשניות, וכך במדב"מ. ובערוך נסורות, ובמשנ' שבגמ' כ"י נסרות, ובדפו' נסרים.