*,  פ"י, — נָסַר בעץ וכדומ', חתך במַסּוֹר ועשה נֶסֶר, sägen; scier; to saw: כמסר הזה שהוא נוסר (ר"י בר' אלעאי, מד"ר בראש' ו). — מיד כעס עליו מנשה (על ישעיה) ואמר להם תפשוהו רצו אחריו לתופשו ברח מפניהם פערה החרובית עצמה ובלעה אותו וכו' והוא מביא חרשים ונוסר את החרובית והיה הדם שותת (ר' יצחק פסיק' רבתי ד). — ובהשאלה: עד שהחמה מנסרת ברקיע מהלך חמשים שנה אדם מהלך ארבעת מיל (ירוש' ברכ' א א). — ובסהמ"א: חרשי עצים שמעבירין חוט של סקרא על גבי הקורה כדי שינסור בשוה (רמב"ם, שבת יא יז). מביאין קורות ונוסרין מהם נסרים בצנעה בתוך הבית וכו' אבל אין כורתין עץ מן היער לנסור ממנו לוחות לארון (הוא יו"ט ז טו).

 — פִע', *נִסֵּר, מְנַסֵּר, — כמו קל: מביאין עצים ומנסרן בצנעה בתוך ביתו (רשב"ג, מו"ק ח:). מפני מה אין קולו של אדם נשמע ביום כדרך שנשמע בלילה מפני גלגל חמה שמנסר ברקיע כחרש המנסר בארזים (ר' לוי יומ' כ:). בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון דיו פרצופין בראו וניסרו ועשאו גבייה גב לכאן וגב לכאן (ר"ש בר נחמן, מד"ר בראש' ח). מה עשו לו (ליוסי משיחא) נתנו אותו בחמור של חרשים והיו מנסרים בו והיה מצווח ואומר וי אוי אוי שהכעסתי לבוראי (שם סה).

— פֻע', *נֻסַּר, מְנֻסָּר, — שֶׁנִּסְּרוּ אותו: ועושין לו ארון מנסרין המנוסרין מערב יום טוב (מו"ק ח:). ומצוי בסהמ"א: היו לו נסרים המנוסרין מערב יו"ט (ר"נ על הרי"ף, שבת נז.). שאם ינוסר האודם או הפטדה או הזכוכית לא ישאר הלהט והזוהר במקום בלתי הנסורת (ר' הלל מוירונא, פי' כ"ה הקדמ' תגמ' הנפ' לה:).

— נתפ', *נִתְנַסֵר, כמו נֻסַּר:  מה שמתנסר מן הרקיע שנראה בחמה (ערוך, ערך חרגא).