פ"ע, נָעֵמָה, נָעַמְתָּ, נָעַמְתְּ, נָעֵמוּ, יִנְעַם, — נָעֵם הַדָּבָר, היה נעים; הארץ: וירא מנחה כי טוב ואת הארץ כי נָעֵמָה (בראש' מט יה). והאיש: צר לי עליך אחי יהונתן נָעַמְתָּ לי מאד (ש"ב א כו). ממי נָעָמְתָּ רדה והשכבה את ערלים (יחזק' לב יט). — והאהבה: מה יפית ומה נָעַמְתְּ אהבה בתענוגים (שה"ש ז ז). — וַאֲמָרִים: ושמעו אמרי כי נָעֵמוּ (תהל' קמא ו). — וְדַעַת: כי תבוא חכמה בלבך ודעת לנפשך יִנְעָם (משלי ב י). — ולחם: מים גנובים ימתקו ולחם סתרים יִנְעָם (שם ט יז). — יִנְעָם לפלוני, יהיה לו נעים: ולמוכיחים יִנְעָם ועליהם תבוא ברכת טוב (שם כד כה). — ואמר המשורר במשמ' הרגיש נֹעם ותענוג: הביאני חלומי מקדשי אל ושרתי מלאכותיו החמודות, והעולה ומנחתה ונסכה וסביב תמרות עשן כבדות, ונעמתי בשמעי שיר לוים בסודיהם לסדר העבודות (ר"י הלוי, אלהי משכנותיך ידידות). והמטה מקֻטרת לבונה והערש בכל בשם פטומה, ונעמתי בחזיוני עדי כי הקיצותי והנה אין מאומה (ר' יוסף בן חסדאי, הלצבי חן). אעוז בדודיו ואנעים ממגדיו וטל פיהו יכבה יקוד חשקי וצמאתי (ר"י אבן גיאת מבין עפאים). וצווי נְעַם: נעם חתן והתענג ואל תשכחה דודים למנחתך נכונים (ר"י הלוי, זמן מעדנך). — ובמשמ' היה נעים: כי חדשו כיום נעורי גיל וינעמו עוגב וקול נבל (רמב"ע, תרשיש א רכה).

— הִפע' *הִנְעִים, — הִנְעִים לפלוני, גרם לו נֹעַם, התנהג אתו בנעם, בתענוג: אלו ת"ח שבארץ ישראל שמנעימין זה לזה בהלכה (ר' אושעיא, סנה' כד.). — הִנְעִים את קולו וכדומ', עשהו נעים, ואמר בן סירא: נגינות שיר הכין [פני] מזבח וקול מזמור הנעים1 (ב"ס גני' מז ט). אמרו עליו על הוגדס בן לוי שהיה מנעים את קולו בזמר (ירושל' שקל' ה ב). נעמה אחרת היתה שהיתה מנעמת בתוף לעבודה זרה (מד"ר ברש' כג). מי מנעים זמירותיהם של ישראל דוד בן ישי (ר' אחא שם שה"ש כמגדל דוד). ובסהמ"א, הנעים לפניו: נצח נועם מנעימים לפניו וימנעוהו ממשקה ומטעם (ר"י בן אביתור, עבודה, אל אלהים). ותלמיד שעשועים להדר ולהנעים ותוכחת רעים ואהבת החברים (רשב"ג, אזהרות, שמור לבי). — הנעים אמרים, הנעים זמר: מנעימי מלל ימללו בקול יי' מלך (ר"א, קליר יוצ' א' ר"ה אדירי איומה). וזרע ומצא מאה שערים, והצליח והשכיל והנעים אמרים (שמעון בר יצחק יוצ' ב' שבוע', שעשוע). תבשר סלחתי לאוהבי חלותך, להודיעם רחמי גדולתך, וינעימו זמר לעלותיך (שחר יוה"כ, מי יערוך אליך). אנעים זמירות ושירים אארוג, כי אליך נפשי תערוג (ר"י החסיד, שיר הכבוד). רקדו וחדו כל הלילה, רנן הנעימו לנורא עלילה (יוסף בר שלמה, שבת א' חנכה, אודך). וכל יושבי תבל פצחו הלולו. ומלאכי מעלה הנעימו מעללו (יוצ' ב שבוע', וכל העם). ולא יסור (בעת התפלה) מהנעים קולות ערבים (פרק ההצלחה, מיוח' להרמב"ם). — הִנְעִימוֹ, עשהו נעים: ובדרכי שיר מזמור אשיר דל או עשיר יהיה יודעם, אנעימהו אטעימהו אקראהו דרכי נעם (רמב"ע, שיר בראש ספ' דרכי נעם). — ובמשמ' נתן לו נעם ותענוג: ועתה לכה איעצך ויהי אלהים עמך ובחיים ינעימך (משא ג' חזיון 9 2).

— התפע', °הִתְנַעֵם, — מצא נעם, התענג: וקבל הימים האלה בשמחה והתנעם בהם (ר"י א"ת, חו"ה, יחוד המעשה ה). וכאשר כבשו ארץ כנען ונכנסו בה והתנעמו בטובה בקשו המזון וכו' (שם, הפרישות ז). ולולא הם לא הייתם מתנעמים אחד באורך ימיכם (הוא, כוזרי ג י). ודמו ראשיהם לנחלים ולמקומות שהמים נגרים עליהם מרוב יציקות שמן רקח הבשם עליה. מהתענג ומהתנעם (הוא, השרש' לריב"ג, שרש גיא).

— נִפע', °נִנְעַמְתִּי, — כמו התנעם: גדלני ורוממני לתאוה, ננעמתי בשמור מצוה (שמעון בר יצחק יוצ' לשחוה"מ פסח, אהוביך).

— פִע', °נִעֵם, נִעֲמוֹ, — כמו הנעים: לקחתיו (את המכתב) וינעמוני לקחיו, פתחתיו וישעשעוני פתחיו (ר"י הלוי, מכתב לחכמ' נרבונא). — ואמר הפיטן: ניהגוהו קהל אחי, ליטול ולזרוק ניחוחי, ניעמוהו בכתבי נכוחי (סדר עבודה, קטע כ"י גני', J. Elbog. 178).