ת"ז, מ"ר נַעֲמָנִים, — א) נעים, יפה ונחמד: על כן תטעי נטעי נַעֲמָנִים1 וזמרת זר תזרענו (ישע', יז י). — ואמר המליץ: בצאתך המלתה שיקי רשף למנה, ונלאתה כלכלם נטיעת נעמנה, ישקנו זו קצותם ענתה מאמנה, חשורת טל תחי עדות ה' נאמנה (רסע"ג פתי' תרי"ג מצות). — ובמליצה: נטע נעמן צנצנת מן לקח מעֹני עמדתו, כי הוא שמש החכמה הוא הזורח בגבורתו (עמנ' מחבר' ח). — ובהשאלה, משורר נעמן: ויקם אחריהם דור המשוררים הנעמנים, ונקרא זמנם זמן הנצנים, כי היה הדור כמו קוצים והם כשושנים (ר"י חריזי תחכמ' יח). — ב. °כנוי לאחד החלונות שברקיע, עי' חלון: ובג' מאות וס"ו חלונות החמה יוצא ונכנס וכו' בתקופת ניסן מתחיל מחלון תעלומה שבו האור יוצא והולך אל קרן צפונית חלון אחר חלון עד שהוא מגיע לחלון נעמן בתקופת תמוז מתחיל מחלון נעמן והולך וסובב לאחוריו חלון אחר חלון עד שהוא מגיע לחלון חדר (פדר"א ו). בצפון יש חלון אחד ושמו נעמן משם יוצא חשך ורוח סופה וסערה וכל מיני מזיקין יוצאין משם לעולם (ר"י ברצילוני, פי' יצירה 160).