1 ש"ז, נָעַל, נַעֲלִי, נַעַלְךָ, נַעֲלוֹ. מ"ז נַעֲלַיִם, מ"ר נְעָלִים, נְעָלֵינוּ, נְעָלֶיךָ, נַעֲלֵיכֶם, נְעָלָיו, — כסות הרגל עפי"ר מעור וכיוצא בזה, Schuh; chaussure; shoe: אם מחוט ועד שרוך נַעַל ואם אקח מכל אשר לך (בראש' יד כג). של נְעָלֶיךָ מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא (שמות ג ה). וככה תאכלו אתו מתניכם חגרים נַעֲלֵיכֶם ברגליכם ומקלכם בידכם (שם יב יא). וחלצה נַעֲלוֹ מעל רגלו וכו' בית חלוץ הַנָּעַל (דבר' כה ט-י). לא בלו שלמתיכם מעליכם וְנַעַלְךָ לא בלתה מעל רגלך (שם כט ד). ואלה שלמותינו וּנְעָלֵינוּ בלו מרב הדרך מאד (יהוש' ט יג). ויתן דמי מלחמה בחגרתו אשר במתניו וּבְנַעֲלוֹ אשר ברגליו (מ"א ב ה). מה יפו פעמיך בַּנְּעָלִים בת נדיב (שה"ש ז ב). וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקים כל דבר שלף איש נַעֲלוֹ ונתן לרעהו (רות ד ז). על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נַעֲלָיִם (עמו' ב ו). ולא נפתח אזור חלציו ולא נתק שרוך נְעָלָיו (ישע' ה כז). והכהו לשבע נחלים והדריך בַּנְּעָלִים (שם יא יה). לך ופתחת השק מעל מתניך וְנַעַלְךָ תחלץ מעל רגלך (שם כ ב). פארך חבוש עליך וּנְעָלֶיךָ תשים ברגליך (יחזק' כד יז). השליך נַעֲלוֹ על פלוני, לאות בזיון ועבדות לפלוני: מואב סיר רחצי על אדום אשליך נַעֲלִי (תהל' ס י). — ומשל: בעוד הנעל על רגלך דרוס על הקוצים2 — ומצוי בסהמ"א: כי מי אני אשר לא אשתחוה להמן כי על תשועת ישראל היית לוחך הנעל אשר ברגליו ועפרו אשר ידרוך (יוסיפון, נה). — ואמר המליץ: ישחק בו כמו צפור בבאו וכנעל לכף רגלו ישיתו (ר"ש הנגיד, הנרפא הזמן). פני תבל כצואר המצורע לזאת הרוק בפניה צדקה, והנעל בערף אהביה וגלוי מערם חוקה חקוקה (הוא, פני תבל). בששה לא תהי עצה מצואה בדל שואל ועצב מכאוביו, ובצמא וגבר נעלו צר וברעב וצריך אל נקביו (הוא, בן משלי בי נח). דרוכת כל נעל ובכל יד משוכה, תשתה כוס רעל באהבתך מסוכה (אהבה לפסח, ירומון מסלותי, הגדה מצוירה ומנקד', כ"י בריט"מ).