*, ש"נ, — שנות האדם כשהוא נעַר: ואמר בן סירא: בנערותיך לא קבצת איך תשיג בזקנותיך (ב"ס גני' כה ג). כיף ראשו בנערותו ובקע מתניו כשהוא קטן (שם ל יב). ואתפלל תפלה בנערותי והרבה מצאתי דעה (שם נא יד). — ובתו"מ: מניח אני כל אומניות שבעולם ואיני מלמד את בניי אלא תורה וכו' לפי שכל אומניות שבעולם אין עומדת לו אלא בימי נערותו ובזמן שכוחו עליו וכו' אבל תורה אינו כן אלא משמרתו מכל רע בימי נערותו ונותנת לו אחרית ותקוה בימי זקנותו (ר' נהוראי, תוספת' קדוש' ה טז). וכן אתה מוצא באברהם אבינו שבירכו המקום וגידלו בזקנותו יותר מבנערותו (שם יז). אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים (שמואל, כתוב' לט.). אין כסף אלו ימי נערות; דאתיא סימני נערות (קדוש' ד.). אבנים שישבנו עליהן בנערותינו עשו עמנו מלחמה בזקנותינו (ר' ישמאעל בר"י, ירוש' ביצ' א ו). זה שאינו למד תורה בנערותו ומבקש ללמוד בזקנותו ואינו יכול (רשב"י, מד"ר דבר' ח). וזה (יצה"ר) גדל עם אדם מנערותו עד זקנותו (ריב"ל, שם בראש' נד). יש לך אדם שהוא קונה סחורה בנערותו הוא מפסיד ובזקנותו הוא משתכר בה (שם רות, ליני). — ובמשמ' מעמד האדם בכח גופו וכדומ' כשהוא נער: הן הן (הרפואות הנזכרות) החזירוני לנערותי (ר' יוחנן, גיט' ע.). כבר כת' ואברהם ושרה זקנים מה תלמוד לומר ואברהם זקן אלא החזירו הקב"ה לנערותו1 לפיכך צריך לכתוב פעם שניה ואברהם זקן (הוא, מד"ר בראש' מח). שהחזירה הקב"ה לימי נערותה (שם נג). — מעשי נערות: שהיה (יוסף) עושה מעשה נערות ממשמש בעיניו מתלה בעקיבו מתקן בשערו (שם פד). — ובסהמ"א: נטיתי לבי בימי נערותי וזמן בחרותי לרדוף התענוגים (ר"י חריזי, תחכמ' ג). וילאה להשיגו אנוש עד ימי זקנה ומוכן יהי אליו בחקרו בנערותו (רש"ט פלקירא, שיר בראש ראש' חכמה).
1 כך בכ"י, הוצ' דר' טיהודאר, ובנוסח' הדפו' לימי נעורותיו.