ש"נ, סמי' נָפַת, מ"ר נָפוֹת, — כמו כְּבָרָה, אבל יותר דקה ממנה, Sieb; tamis; sieve: להנפה גויים בְּנָפַת שוא (ישע' ל כח). — ובתו"מ: משאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית נפה וכברה וריחים ותנור (שבי' ה ט). מה נפה  זו מוציאה קמח בפני עצמו סובין בפני עצמם כך ת"ח יושב ומדקדק בד"ת ומברר ד"ת ומשקלם (ספרי דבר' מח). המוציא חבל כדי לעשות אזן לקופה גמי כדי לעשות תלאי לנפה ולכברה (שבת ח ב). העושה שני בתי נירין בנירין בקירוס בנפה בכברה ובסל (שם יג ב). ים נפה של סלתין (כלים יה ג). כל התלוים טמאין חוץ מתלי נפה וכברה של בעל הבית (ר"מ, שם ד). אני אומר נפה לספור בה מעות (ר' מנא, ירוש' שבי' ה ט). הדירה שלא להשאיל נפה וכברה (שם כתוב' ז ה). אפי' לא כתב אלא אות אחת ולא ארג אלא חוט אחד ולא עשה אלא בית אחד בנפה (שבת קג.). — ומ"ר: שלש עשרה נפות היו במקדש זו למעלה מזו וזו למעלה מזו עליונה קולטת סובין תחתונה קולטת סולת (רשב"א, מנח' עו:). — וכנוי למדה ממדות תלמידי חכמים: ארבע מדות ביושבים לפני חכמים ספוג ומשפך משמרת ונפה ספוג שהוא סופג את הכל וכו' ונפה שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת (אבות ה טו). — ואמר המליץ: בני אל תהיו כנפה שמוציאה הסלת וקולטת הפסולת (ר"א הלוי בר חסדאי, בן המלך והנזיר כו).