ב. נֹפֶךְ
*, נוֹפֶךְ, תוספת של דבר מועט, כמו פרוטה וכדומ': באמת אמרו (אם אמר איש לאשה הרי את מקודשת לי) בין בשכר שעשיתי ובין בשכר שאעשה עמך אינה מקודשת ואם הוסיף לה נופך1 משלו מקודשת (ר' יהודה הנשיא, קידוש' מח:). כגון שהוסיף לה נוֹפֶךְ משלו (שם). — ובסהמ"א, במליצה: הוסיף נֹפך משלו, במשמ' הוסיף על הקודם דבר מה: ואני מוסיף נופך משלי שעתה בזמננו זה ההוצאה מרובה וכל הדרכים בחזקת סכנה (שו"ת הרדב"ז ג תקעח). ואחר אלו הפרושים עם מה שאנו מוסיפים נופך משלנו בהרחבת ביאור (רשב"צ דוראן, הקד' מגן אבות).
1 [כך יוצא מהשקלא וטריא שם, ובב"ק צט: ועי' רש"י ב"ק שם: דקסבר מלוה ופרוטה דעתה אפרוטה, ע"כ. וכן מביא הלכה זו הרמב"ם הלכות אישות, פ"ה, כ: אא"כ נתן לה פרוטה משלו, ע"כ. אבל הערוך פרש אבן יקרה כמו א. נֹפך. וכן נראה דעת התוספות קידוש' ט. ד"ה והלכתא.]