°, ש"נ, — שה"פ מן נָפַשׁ: כך ראינו ששמירת עבדים לשבת דבר שאין בידינו ואין לנו אלא לתת להם נפישה לבילתי רדותם במלאכה (רה"ג, תשו' הגא', הרכבי, סי' יא). — ואמר המשורר: יגעים בימיו מצאה נפשם נפישה (רשב"ג, הצפור או דרור). קראתיך חושה, להושיעי בנפישה, במלאכת מורשה (סדור תימנ' ליוה"כ, אשא עינים). ינוק שד האשישה ותמצא בו נפישה, ובשכר הדרישה תחי יום הפרישה (רס"ע אבן דנאן, מלאכ' השיר 12).