פ"ע, נָפַל, נָפְלָה, נָפָלָה, נָפַלְתִּי, נָפַלְתָּ, מָפְלוּ, נָפָלוּ, נְפַלְתֶּם, נֹפֵל, נֹפְלִים, נָפוֹל, בִּנְפֹל, לִנְפֹּל, נָפְלוֹ, נִפְלוֹ, נִפְלָם, נִפְלוּ, אֶפֹּל, אֶפֹּלָה, אֶפְּלָה, תִּפֹּל, תִּפּוֹל, יִפֹּל, יִפּוֹל, יִפָּל-, וַיִּפֹּל, וַיִּפָּל-, תִּפֹּל, תִּפּוֹל, תִּפָּל-, נִפְּלָה, תִּפֹּלוּ, יִפֹּלוּ, תִּפֹּלְנָה, — א) נָפַל האדם נָפְלָה האבן וכדומ', הָעתק פתאם בכח הכבד שלו מגבוה לְמַטָּה, להארץ,fallen; tomber; to fall : ועמק השדים בארת בארת חמר וינסו מלך סדם ועמרה וְיִּפְּלוּ שמה בראש' יד י. יהי דן נחש עלי דרך שפיפן עלי ארח הנשך עקבי סוס וַיִּפֹּל רכבו אחור שם מט יז. וכי יפתח איש בור או כי יכרה איש בר ולא יכסנו וְנָפַל שמה שור או חמור שמות כא לג. לא תראה את חמור אחיך או שורו נֹפְלִים בדרך והתעלמת מהם הקם תקים עמו דבר' כב ד. כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך וכו' כי יִפֹּל הַנֹּפֵל ממנו שם ח. בין רגליה כרע נָפַל שדוד שפט' ה כז. ויבא עד האהל ויכהו וַיִּפֹּל ויהפכהו למעלה וְנָפַל האהל שם ז יג; גם שם יג ל; שם יט כו. ויהי כהזכירו את ארון האלהים וַיִּפֹּל — מעל הכסא אחרנית ש"א ד יח. ויכהו אבנר באחרי החנית וכו' וַיִּפֹּל-שם וימת תחתו ש"ב ב כג; גם שם ד ד; שם יז יב. וַתִּפֹּל אש יי' ותאכל את העלה מ"א יח לח; גם שם כ ל. וַיִּפֹּל אחזיה בעד השבכה בעליתו אשר בשמרון מ"ב א ב; גם שם ב יג; שם ו ה-ו. הֲתִפֹּל צפור על פח הארץ ומוקש אין לה עמו' ג ה; גם שם יד; שם ט ט. ביום ההוא נאם יי' צבאות תמוש היתר התקועה במקום נאמן ונגדעה וְנָפְלָה ונכרת המשא אשר עליה ישע' כב כה; גם שם כד יח. לכן יהיה לכם העון הזה כפרץ נֹפֵל נבעה בחומה נשגבה שם ל יג; גם שם כה.  וְנָפְלָה נבלת האדם על פני השדה וכעמיר מאחרי הקוצר ירמ' ט כא; גם שם כה כז; שם מו יב;   שם יה.  אבני אלגביש תִּפֹּלְנָה ורוח סערות תבקע יחזק' יג יח; גם שם כז כז; שם לח כ.  תאנים עם בכורים אם יגיעו וְנָפְלוּ על פי אוכל נחו' ג יב. הילל ברוש כי נָפַל ארז זכר' יח ב. בור כרה ויחפרהו וַיִּפֹּל בשחת יפעל תהל' ז יו. עוד זה מדבר וזה בא ויאמר אש אלהים נָפְלָה מן השמים ותבער בצאן ובנערים ותאכלם איוב א יו. ואולם הר נוֹפֵל יבול וצור יעתק ממקומו שם יד יח. כתפי משכמה תפּוֹל ואזרעי מקנה תשבר שם לא כב. טובים השנים מן האחד וכו' כי אם יִפְּלוּ האחד יקים את חברו ואילו האחד שֶׁיִּפֹּל ואין שני להקימו קהל' ד ט-י. ואם יִפּוֹל עץ בדרום ואם בצפון מקום שֶׁיִּפּוֹל העץ שם יהוא שם יא ג. — וְנָפַל למִשְׁכָּב, נֶחְלָה: וכי יריבן אנשים והכה איש את רעהו באבן או באגרף ולא ימות וְנָפַל למשכב אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה שמות כא יח-יט. — ב) מטל, מונח, מֻשְׁכָּב: אשר מחזה שדי יחזה נֹפֵל וגלוי עינים במדב' כד ד. ויקחו את המפתח ויפתחו והנה אדניהם נֹפֵל ארצה מת שפט' ג כח; גם שם ד כב; שם יט כז. וישכימו אשדודים ממחרת והנה דגון נֹפֵל לפניו ארצה לפני ארון יי' ש"א ה ג. ויתנבא גם הוא לפני שמואל וַיִּפֹּל ערם כל היום ההוא וכל הלילה שם יט כד. ויהי ממחרת ויבאו פלשתים לפשט את החללים וימצאו את שאול ואת בניו נֹפְלִים בהר גלבע דהי"א י ח. ויפנו אל ההמון והנם פגרים נֹפְלִים ארצה דהי"ב כ כד. — ג) נָפַל, נָפַל עַל, במשמ' הִטִּיל את עצמו: וירץ עשו לקראתו ויחבקהו וַיִּפֹּל על צוארו וישקהו ויבכו בראש' לג ד. ויבא יהודה ואחיו ביתה יוסף והוא עודנו שם וַיִּפְּלוּ לפניו ארצה שם מד יד. וַיִּפֹּל יוסף על פני אביו ויבך עליו וישק לו שם נ א. וַתִּפֹּל על רגליו ותאמר בי אני אדני העון ש"א כה כד; גם שם כח כ; שם לא ה. ויהי בבאו אל דוד וַיִּפֹּל ארצה וישתחו ש"ב א ב. ושמעי בן גרא נָפַל לפני המלך בעברו בירדן שם יט יט. ותוסף אסתר ותדבר לפני המלך וַתִּפֹּל לפני רגליו אסת' ח ג. וכל יהודה וישבי ירושלם נָפְלוּ לפני יי' להשתחות ליי' דהי"ב כ יח. — נָפַל עַל פָּנָיו, הִשְׁתַּטֵּחַ בפניו אל הארץ ברגש של כבוד, יראה וכדומ': וַיִּפֹּל אברם על פניו וידבר אתו אלהים בראש' יז ג. וירא כל העם וירנו וַיִּפְּלוּ על פניהם ויקר' ט כד. וישמע משה וַיִּפֹּל על פניו במד' יו ד. ויאמר יי' אל יהושע קם לך למה זה אתה נֹפֵל על פניך יהוש' ז י. ודוד קם מאצל הנגב וַיִּפֹּל לאפיו ארצה וישתחו שלש פעמים וישקו את רעהו ש"א כ מא. ויבא מפיבשת בן יהונתן בן שאול אל דוד וַיִּפֹּל על פניו וישתחו ש"ב ט ו. ויהי עבדיהו בדרך והנה אליהו לקראתו ויכרהו וַיִּפֹּל על פניו ויאמר האתה זה אדני אליהו מ"א יח ז. ואראה וָאֶפֹּל על פני יחזק' א כח. וָאֶפְּלָה על פני ואזעק שם ט ח. ובבאו נבעתי וָאֶפְּלָה על פני דני' ח יז. — ג) נָפַל, במשמ' מֵת מפני סבה מן הסבות: רד העד בעם פן יהרסו אל יי' לראות וְנָפַל ממנו רב שמות יט כא. — ובמשמ' נֶהֱרַג: שימו איש חרבו על ירכו וכו' והרגו איש את אחיו וכו' וַיִּפֹּל מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש שמות לב כז-כח. במדבר הזה יִפְּלוּ פגריכם במדבר יד כט; גם שם לב.  ויהי כל הַנֹּפְלִים ביום ההוא מאיש ועד אשה שנים עשר אלף שפט' יב ו;  גם שם כ מד. וַיִּפְּלוּ לפני יונתן ונשא כליו ממותת אחריו ש"א יד יג;  גם שם לא א.  אשר גם העם מן המלחמה וגם הרבה נָפַל מן העם וימתו ש"ב א ד. הצבי ישראל על במותיך חלל איך נָפְלוּ גבורים ויאבדו כלי מלחמה שם יו-כז;  גם שם ב יו; שם כא ט.  לכן יִפְּלוּ בחוריה ברחבתיה ירמ' מט כו. — ונָפַל בַּחֶרֶב, לַחֶרֶב, לְפִי חֶרֶב וכיוצא, בזו המשמ': ורדפתם את איביכם וְנָפְלוּ לפניכם לחרב ויקר' כו ז;  גם שם ח. ולמה יי' מביא אתנו אל הארץ הזאת לִנְפֹּל בחרב במד' יד ג;  גם שם מג. וַיִּפֹּל כל מחנה סיסרא לפי חרב שפט' ד יו. ויספדו וכו' על שאול ועל יהונתן בנו ועל עם יי' ועל בית ישראל כי נָפְלוּ בחרב ש"ב א יב. ובניך ובנתיך בחרב יִפְּלו ואדמתך בחבל תחלק עמו' ז יז. היו כקשת רמיה יִפְּלוּ בחרב שריהם הוש' ז יו. מתיך בחרב יִפְּלוּ וגברתך במלחמהישע' ג כה; גם שם יג יה; שם לא ח. כי מלט אמלטך ובחרב לא תִפֹּל והיתה לך נפשך לשלל ירמ' לט יח. הרחוק בדבר ימות והקרוב בחרב יִפּוֹל יחז' ו יב. כלם חללים נֹפְלִים בחרב שם לב כג. בתולתי ובחורי נָפְלוּ בחרב איכ' ב כא. והנה נָפְלוּ אבותינו בחרב דהי"ב כט ט. כהניו בחרב נָפָלוּ ואלמנתיו לא תבכינה תהל' עח סד. — נָפַל בְּיַד פְּלוֹנִי, בא פתאם ברשותו של פלוני שיוכל פלוני לעשות בו כרצונו:  ועתה אמות בצמא וְנָפַלְתִּי ביד הערלים שפט' יה יח. וְנָפַל בְּיַד פְּלוֹנִי, במשמ' נענש על ידי פלוני: ויבא גד אל דוד ויגד לו (דברי אלהים ויאמר לו התבוא לך (בשביל העון של מספר העם) שבע שנים רעב בארצך ואם שלשה חדשים נסך לפני צריך וכו' ויאמר דוד אל גד צר לי מאד נִפְּלָה נא ביד יי' כי רבים רחמו וביד אדם אל אֶפֹּלָה ש"ב כד יג-יד. — נָפַל תחת רגלי פלוני, נכנע לפניו: אמחצם ולא יכלו קום יִפְּלוּ תחת רגלי תהל' יח לט. — ג) בהשאלה, יָרַד מגדולתו, נכנע לפני אויב, נחרב, וכיוצא בזה: נָפְלָה לא תוסיף קום בתולת ישראל נטשה על אדמתה אין מקימה עמו' ה ב; גם שם ח יד. וכשלו בם רבים וְנָפְלוּ ונשברו ונוקשו ונלכדו ישע' ח יה. איך נָפַלְתָּ משמים הילל בן שחר נגדעת לארץ חולש על גוים שם יד יב. והנה זה בא רכב איש צמד פרשים ויען ויאמר נָפְלָה גָדְלָה בבל וכל פסילי אלהיה שבר לארץ שם כא ט;  גם שם כד כ; שם לא ג. אל תשמחי איבתי לי כי נָפַלְתִּי קמתי מיכ' ז ח. הובישו כי תועבה עשו וכו' לכן יִפְּלוּ בַנֹּפְלִים בעת פקדתים יכשלו אמר יי' ירמ' ו יה; גם שם כג יב; שם מו ו. קול נִפְלָם רעשה הארץ שם מט כא; גם שם נ לא-לב; שם נא ח. אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם יי' אלהינו נזכיר המה כרעו וְנָפָלוּ ואנחנו קמנו ונתעודד תהל' כ ח-ט; גם שם לו יג; שם לז כג-כד. דחה דחיתני לִנְפֹּל ויי' עזרני שם קיח יג. סומך יי' לכל הַנֹּפְלִים וזוקף לכל הכפופים שם קמה יד.  בוטח בעשרו הוא יִפּוֹל וכעלה צדיקים יפרחו משלי יא כח; גם שם כד יו-יז. — ה) נָפַל אֶל הָאוֹיֵב, נמלט מארצו אל האויב הנלחם בארצו, abfallen; déserter; to desert: ויאמר אכיש אל שרי פלשתים הלוא זה דוד עבד שאול מלך ישראל אשר היה אתי זה ימים או זה שנים ולא מצאתי בו מאומה מיום נָפְלוֹ (אֵלַי) עד היום הזה ש"א כט ג. אם אמרנו נבוא העיר והרעב בעיר ומתנו שם ואם ישבנו פה ומתנו ועתה לכו וְנִפְּלָה אל מחנה ארם אם יחינו נחיה ואם ימיתנו ומתנו מ"ב ז ד. ואת יתר העם הנשארים בעיר ואת הנפלים אשר נָפְלוּ על המלך בבל ואת יתר ההמון הגלה נבוזראדן רב הטבחים שם כה יא. ויתפש את ירמיהו הנביא לאמר אל הכשדים אתה נֹפֵל ויאמר ירמיהו שקר אינני נֹפֵל על הכשדים ירמ' לז יג-יד; גם שם לח יט. וממנשה נפלו על דויד בבאו עם פלשתים על שאול למלחמה ולא עזרם כי בעצה שלחהו סרני פלשתים לאמר בראשינו יפּוֹל אל אדוניו שאול דהי"א יב כ. — ובכלל נמלט אל ונתחבר עם: בלכתו אל ציקלג נָפְלוּ עליו ממנשה עדנח ויוזבד וידיעל וכו' ראשי האלפים אשר למנשה שם כא. ויקבץ את כל יהודה ובנימן והגרים עמהם מאפרים ומנשה ומשמעון כי נפלו עליו מישראל לרב בראתם כי יי' אלהיו עמו דהי"ב יה ט. — ו) ובהשאלה בְּדָבָר מָפְשׁט, נָפְלָה עָלָיו תַּרְדֵּמָה, בָּאָה עליו פתאם, אֲחָזַתְהוּ, תְּקָפַתְהוּ: ויהי השמש לבוא ותרדמה נָפְלָה על אברם בראש' יה יב. וילכו להם ואין ראה ואין יודע ואין מקיץ כי כלם ישנים כי תרדמת יי' נָפְלָה עליהם ש"א כו יב. ואלי דבר יגנב ותקח אזני שמץ מנהו בשעפים מחזינות לילה בִּנְפֹל תרדמה על אנשים איוב ד יב-יג. — ואֵימָה, פַּחַד, וכיוצא בזה: והנה אימה חשכה גדלה נֹפֶלֶת עליו בראש' יה יב. תִּפֹּל עליהם אימתה ופחד שמות יה יו. ותאמר אל האנשים ידעתי כי נתן יי' לכם את הארץ וכי נָפְלָה אימתכם עלינו וכי נמגו כל ישבי הארץ מפניכם יהוש' ב ט. וַיִּפֹּל פחד יי' על העם ש"א יא ז. לבי יחיל בקרבי ואימות מות נָפְלוּ עלי תהל' נה ה. שמח מצרים בצאתם כי נָפַל פחדם עליהם שם קה לח. הלא שאתו תבעת אתכם ופחדו יִפֹּל עליכם איוב יג יא. ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נָפַל פחד היהודים עליהם אסת' ח יז. וכל שרי המדינות וכו' מנשאים את היהודים כי נָפַל פחד מרדכי עליהם שם ט ג. והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדלה נָפְלָה עליהם ויברחו בהחבא דני' י ז. — והרוּח, נָחָה עליו, התעורר בקרבו: וַתִּפֹּל עלי רוח יי' יחזק' יא ה. — ויד ה': אני יושב בביתי וזקני יהודה יושבים לפני וַתִּפֹּל עלי שם יד אדני יי' שם ח א. — וצָרָה, הֹוָה וכדומ': ובא עליך רעה לא תדעי שחרה וְתִפֹּל עליך הוה לא תוכלי כפרה ישע' מז יא. בהם יוקשים בני האדם לעת רעה כְּשֶׁתִּפּוֹל עליהם פתאם קהל' ט יב. — וחרפה וכדומ': כי קנאת ביתך אכלתני וחרפות חורפיך נָפְלוּ עלי תהל' סט י. — נָפְלָה תחנתו לפני פלוני, באה אליו ונתקבלה: ועתה שמע נא אדני המלך תִּפָּל-נא תחנתי לפניך ואל תשיבני בית יהונתן הספר ולא אמות שם ירמ' לז כ. אולי תִּפֹּל תחנתם לפני יי' וישבו איש מדרכו הרעה שם לו ז. — נָפְלוּ הימים הראשנים וכדומ', לא באו בחשבון, כאלו לא היו: והזיר ליי' את ימי נזרו והביא כבש בן שנתו לאשם והימים הראשונים יִפְּלוּ כי טמא נזרו במד' ו יב. — נָפַל מִפְּלוֹנִי, גרוע ממנו: גם לי לבב כמוכם לא נֹפֵל אנכי מכם ואת מי אין כמו אלה איוב יב ג. — ונָפַל בעיני עצמו: ויהי כאשר שמעו כל אויבינו ויראו כל הגוים אשר סביבתינו וַיִּפְלוּ מאד בעיניהם וידעו כי מאת אלהינו נעשתה המלאכה הזאת נחמ' ו יו. — נָפַל לִבּוֹ עַל פְּלוֹנִי, התחיל מפחד ממנו: ויאמר דוד אל שאול אל יפֹּל לב אדם עליו עבדך ילך ונלחם עם הפלשתי הזה ש"א יז לב. — נָפְלוּ פָנָיו, כָּעַס, התרגז: ויחר לקין מאד וַיִפְּלוּ פניו ויאמר יי' אל קין למה חרה לך ולמה נָפְלוּ פניך בראש' ד ה-ו. — נָפְלָה יְרֵכוֹ וכדו':  והשביע הכהן את האשה בשבעת האלה ואמר הכהן לאשה יתן יי' אותך לאלה ולשבעה בתוך עמך בתת יי' את ירכך נֹפֶלֶת ואת בטנך צבה במד' ה כא; גם שם כז. נָפַל דמו ארצה, ירד ונבלע ולא נראה: ועתה אל יִפֹּל דמי ארצה מנגד פני יי' כי יצא מלך ישראל לבקש את פרעש אחד כאשר ירדף הקרא בהרים ש"א כו כ. — ז) נָפְלָה הארץ כְּנַחֲלָה לפלוני, באה ברשותו להיות נחלתו: זאת הארץ אשר תִּפֹּל לכם בנחלה ארץ כנען לגבלתיה במד' לד ב. וְנָפְלָה הארץ הזאת לכם בנחלה יחזק' מז יד. ובימים ההם שבט הדני מבקש לו נחלה לשבת כי לא נָפְלָה לו עד היום ההוא בתוך שבטי ישראל בנחלה שפט' יח א. — נָפַל חַבְלוֹ, נִתַּן לו חלקו על פי הגורל: וַיִּפְלוּ חבלי מנשה עשרה לבד מארץ הגלעד והבשן אשר מעבר לירדן יהוש' יז ה. חבלים נָפְלוּ לי בנעימים אף נחלת שפרה עלי תהל' יו ו. — וְנָפַל הגורל: לא נָפַל עליה גורל יחז' כד ו. וַיִּפֹּל הגורל מזרחה לשלמיהו דהי"א כו יד. וַיִּפֹּל הגורל על יונה יונ' א ז. — נָפַל במקום, התישב במקום ההוא: וישכנו מחוילה עד שור אשר על פני מצרים באכה אשורה  על פני כל אחיו נָפָל בראש' כה יח. — נָפַל דָבָר, קָרָה: דבר שלח אדני ביעקב וְנָפַל בישראל ישע' ט ז. ותאמר שבי בתי עד אשר תדעין איך יִפֹּל דבר רות ג יח. — ואמר בן סירא: מעט רעה כרעת אשה גורל חוטא יפול עליה ב"ס גני' כה יט. מיועץ שמר נפשך וכו' כי גם הוא לנפשו יחשב למה זה אליו יפול שם לז ח. — ובתו"מ: נטל מקצת פאה וזרקה על השאר אין לו בה כלום נפל לו עליה ופירש טליתו עליה מעבירין אותה הימנו פאה ד ג. האבן שעל פי החבית מטה על צדה והיא נופלת וכו' מעות שעל הכר נוער את הכר והן נופלות שבת כא ב. — נָפַל בַּיִת וכיוצא בזה, נהרס: הבית והעלייה של שנים שנפלו תוספת' ב"מ יא א. אם נפל הכותל ההמקום והאבנים של שניהם ב"ב א א. — נָפְלוּ לוֹ פֵרוֹת. נְכָסִים, וכיוצא בזה בירושה: מי שהיו לו פירות שביעית שנפלו לו בירושה או שניתנו לו במתנה שבי' ט ט. —וְנָפְלוּ לוֹ בלבד במשמ' זו: האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס כתוב' ח א. נפלו לה עבדים ושפחות זקנים ימכרו וילקח בהן קרקע שם ה. מת יחזרו נכסים למקומן נפלו לו נכסים ממקום אחר יירשו אחיו עמו ב"ב ח ו. כל שיושבת כאן ונפלו לה נכסים במדינת הים כתוב' עח:. האשה שהיא נושאת ונותנת בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאין על שמה ואמרה שלי הן שנפלו לי מבית אבי אבא או מבית אבי אמא ב"ב נב:. ישראל שהיו לו טבלים ממורחין בתוך ביתו שנפלו מבית אבי אמו כהן ואותו אבי אמו כהן נפלו לו מבית אבי אמו ישראל רבה בר אבוה, בכור' יא.. — ונָפְלָה לוֹ יְרוּשָׁה: שמא תפול לה ירושה ממקום אחר ויחזור ויגבה הימנה ר' יוסי, כתוב' ה ז. בני בשביל ששמעתי שנפלה לך ירושה ממקום אחר טול ואת פורע ר' יונה, ירוש' שקל' ה ו. — יִפְּלוּ דָמָיו לְדָבָר, ינתנו לזה הדבר: וקולבונות אילו מה עושין להם נופלין לשקלים ר' מאיר, תוספת' שקל' א ח. מי שלא שקל אישתקד ישקול לשנה הבאה ואילו ואילו נופלין לשירי לשכה שם ג א. וכל כלי שמצאו בו צורך לבדק הבית מניחין אותו והשאר נמכרין ודמיהן נופלין ללשכת בדק הבית משנה שם ה ו. הכסף ינתן לבניו והאשם ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה ב"ק ט יא. המודר הנאה מחבירו שוקל את שקלו ופורע את חובו ומחזיר לו את אבידתו מקום שנוטלין עליה שכר תפול הנאה להקדש נדר' ד ב. המפריש מעות לחטאתו ונאבדו והפריש מעות אחרים תחתיהן לא הספיק ליקח בהן חטאת עד שנמצאו המעות הראשונות יביא מאלו ומאלו חטאת והשאר יפלו לנדבה תמור' ד ג. — נָפַל בּוֹ, בְּהַיֶלֶד, דָּמוֹ, בָּא לו, התראה: פעם אחת הלכתי למדינת קפוטקיא באתה אשה לפני שמלה בנה ראשון ומת שני ומת שלישי הביאתהו לפני ראיתיו שהיה ירוק הצצתי בו ולא היה בו דם ברית אמרתי לה בתי המתיני לו עד שיפול בו דמו המתינה לו ומלה אתו וחיה ר' נתן, חול' מז:. — נָפַל לאומנות, נתפס לזה: האחין השותפין שנפל אחד מהן לאומנות ב"ב ט ד. — וצווי פֹּל, פול: לא אמר אדם לחבירו הילך מאתים זוז ופול1 תחתי לאומנות אלא אומר לו פטריני מן האומנות תוספת' דמאי ו ד. — נָפְלָה הָאִשָּׁה לפני יָבָם וכיוצא בזה, נתחיבה להנשא לו:  ומעשה באשה אחת שנפלה לפני יבם שאין הגון לה ואמרו לו חלוץ לה וכו' יבמ' קו.. — ונָפְלָה פלונית לפני פלוני, היו סבות שגרמו שתנשא לו: פלונית נפלה לפלן מדרש תהל' טז ו. — נָפַל הגורל: הלך (יהושע) והפיל גורלות ונפל הגורל על עכן אמר לו יהושע בגורל אתה בא עלי אתה ואלעזר הכהן שני גדולי הדור אתם אם אני מפיל עליכם גורל על אחד מכם הוא נופל סנה' מג:. כְּסוּת נֹפֶלֶת לִשְׁאֵרוֹ, שהיא נאה לפי השׁאֵר: הרי שיצא חייב לחבירו מנה בבית דין ועליו כסות במאתים לא יאמר לו מכור כסותך והתכסה במנה ותן לי מנה לכך נאמר כי היא כסותה אי אתה רשאי למנוע ממנו כסות שהיא נופלת לשארו ר' נתן, מכי' משפט' יט. שארה [כסותה] כסות שהיא נופל לשארה אם היתה ילדה לא יתן לה של זקנה זקנה לא יתן לה של ילדה ר' יונתן, שם ג. — נָפְלָה דְלֵקָה וכיוצא בזה, קָרָה הַדָּבָר: מעשה שנפלה דליקה בחצירו של יוסף בן סימאי משיחין תוספת' שבת יג [יד] ט. נפלה דליקה בלילי שבת מצילין מזון שלש סעודות משנה שם טז ב. מעשה שנפלה דליקה בתנורי כפר סגנה כלים ה ד. — נְפְלָה קְטָטָה וכיוצא בזה: לא היו ימים מועטים עד שנפלה קטטה בין אשתו של אותו חסיד ובין אמה של אותה ריבה ברכ' יח:. מיד נפל מחלוקת בישראל ועמדו שבט יהודה במריבה והרגו מישראל כתות כתות מד"ר במד' כג. — נָפְלָה הֲבָרָה. התחילו פתאם לדבר על ענין מהענינים: מיד נפלה הברה בעיר באת בתו של אותו האיש ירוש' דמאי א ג.  ועי' עוד הֲבָרָה. — נָפַל דִּבּוּר לתוך פיו, וכדו' עלה פתאם על דעתו דבור זה: השכים ונפל פסוק לתוך פיו הרי זה נבואה קטנה ר' יוחנן, ברכ' נז:. — נָפְלָה הַתְּקוּפָה ביום פלוני, חָלָה: אין תקופת ניסן נופלת אלא בארבעה רבעי היום וכו' ואין תקופת טבת נופלת אלא או בארבע ומחצה או בעשר ומחצה בין ביום ובין בלילה שמואל, ערוב' נו.. אם אתה עומד בסוף המחזור ואתה מבקש לדעת תקופת ניסן אשר בראש המחזור הוי יודע כי התקופה היא נופלת לפני מולד ניסן בט' שעות תרמ"ב חלקים ואתה גורע השעות והחלקים האלו ממולד ניסן ותמצא התקופה נופלת אחר  כ"ט יום ג' שעות קנ"א חלקים ממולד אדר ראב"ח הנשיא העבור ג ד. שלא יפול פסח אלא אחר תקופת ניסן ר"י א"ת, כוזרי ד כט. — לָשׁוֹן נֹפֵל עַל לָשׁוֹן, מלה אחת דומה לאחרת, כמו איש ואשה, נָחָשׁ ונְחֹשֵת, וכיוצא בזה: כשם שניתנה תורה בלשון הקודש כך נברא העולם בלשון הקודש שמעת מימיך אומר גיני גיניא איתא איתתא אנתרופי אנתרופייא גברא גברתא אלא איש ואשה למה שהלשון הזה נופל על הלשון הזה ר' סימון, מד"ר בראש' יח. אמר (משה) אם אני עושה אותו (את הנחש) של זהב אין הלשון הזה נופל על לשון זה אלא הרי אני עושה אותו של נחשת לשון נופל על הלשון וכו' מיכן שניתנה תורה בלשון הקודש ר' אסי, שם לא. — ומצוי בסהמ"א במשמ' העקרית, ונָפָל על האויב: ופסיליאוס נגיד בירושלם נפל עליו באלף איש יוסיפון, רכה. — ובמשמ' התחבר לפלוני: וכל עם יהודה החלו להיות ביראה ופחד כי יתר יושבי הערים נופלים עליו לעזרתו שם רב. — ונָפְלָה לוֹ יְבָמָה: שנפלה לו  יבמה ועמד וקידש את אחותה והזהיר, אחרי. — נָפְלָה אשה לְיִבּוּם: מת אחד מן האחין ונפלה אשתו לייבום ואח"כ מת שני ונפלה אשתו לייבום רמב"ם, יבום וחליצה ז ג. — וּמָשָׁל: נפל שור רבו שוחטיו מֹדר' פנים אחרים על אסת' נוסחה ב, ויאמר חרבונה. — נָפַל במקום פלוני, בא שמה במקרה: ראובן כהן נפל אצלינו היום שנים רבות ונתארח במקומינו תשו' גאו' מו"מ קע"ח, בי"ת ה 127. ששמעתי כי נפלו במקום אדוני המלך שני אנשים מאנשי ארצנו מנחם ב"ס, אגר' ר' חסדאי להכוזרי. ובימי אבותינו נפל אצלינו איש ישראל נבון דבר היה מתיחס בשבט דן שם. — ובלשון המחקר, במשמ' התהוה, קרה: כי כל דבר מאלו הדברים אי אפשר לו מבלתי סבה ועלה ואינו ענין נפל כאשר הזדמן ר"ש א"ת, מו"נ ב יט. שאתה כבר ידעת שגידי איש הכלב והחמור ועצביהם לא נפלו כאשר הזדמן שם. שהרעות הנופלות לא ימלטו משתהיה התחלתם במקבל בעצמו או מחוץ רלב"ג, הקד' לפי' משלי. ויש גם כן מי שיחיש התכלית בכל הפעולות כאפיקורס וסיעתו החושבים שהעולם נפל במקרה ר"י אלבו, העקר' א ט. והכלל אמרנו שאם יעשה מעשה שיש בו חפץ יקרא בשם מלאכה בין שנפל בכונה בין שנפל שלא בכונה אך לא יתחייב אלא אם נפל ממש בכונה ר"א הקראי ג"ע, ענין שבת א. כי לא נפל הענין כן דרך מקרה רק לרצון מכוון מאתו יתברך שו"ת רשב"א, א ט. וזה יאות לדת אמת מכוונת וכו' ושלא נפלו מצותיה ועניניה בדרך מקרה הוא, מאמר על ישמעאל יט. — מחלה נופלת: והשקוי הנופל בסבת קשי הטחול יותר בטוח מאותו שיפול בסבת קשי הכבד קאנון ג יד ד ג. — ונָפַל סָפֵק, נָפְלָה קִנְאָה, מַחֲלֹקֶת, מְבוּכָה, וכיוצא בזה: ושיחקרו על הדבר ויבחנוהו בחינה אחר בחינה עד שלא יפול בלב אדם ספק כי יש בו צד דמיון או צד כשפים ר"י א"ת כוזרי א ח. ועליה נפלה הקנאה והחמדה בין הבל וקין שם ב יד. המפורסמות והם המצות הגלויות וכו' שנתפשטו ברוב האומות ונפלה הסכמת העולם עליהם הוא, רוח חן ו. לדחות המבוכה הגדולה הנופלת בלבות על אורך הגלות ר"י בר אנטולי מלמ' התלמיד', תולדות. ואתחיל בעיון השכל האפשרי לדעת אם הוא נפש או חלק מנפש כי בזה נפלה חלוקה גדולה בין המחברים ר' הלל מוירונא תגמ' הנפ' א ז. וביצירת אדם לא מאדם נפלה מחלוקת בין חכמים שעה"ש לאבי הרלב"ג ד א. וזכרנו הספקות הנופלות בו מצד העיון רלב"ג, מלחמ' ה' ו יז. ובזה נפלה הטעות בין חכמי התכונה ר"א הקראי, ג"ע, ענין קדוה"ח ג. הבדלים רבים יש בין פסח מצרים לפסח דורות אכן בקצתם נפלה הספקה אם ישוה פסח דורות לפסח מצרים אם לאו שם, ענין פסח ח. כי אפי' בענין המציאות לא השיגו ולא באו עד תכליתו וזה כי נפלה מחלוקת גדולה בין הפילוסופים ר"י  מפיסא, מנח' קנא' 19. אפס כי נפלה מחלוקת במהות זה השכל הפועל אם הוא נבדל כדעת ן' סינא או אם הוא מעצם שכלו של אדם ר"י מוסקטו, נפוצ' יהודה יג. ישאלוני משפטי צדק על אדות דין ודברים שנפלו בין החכם הנעלה וכו' עם הכבודה והצנועה וכו' שו"ת תורת חסד עו. — וקצת במשמ' אֶפְשָּׁר, שַׁיִּךְ, וכיוצא בזה: וההפרש השלישי אשר הוא שכל בלתי הרגשי לא תבקש לו עלה וסבה ולא תפול בו מחשבה מנחם גיצני הגולה. מכת' לקהל' קהיר, לקו"ק נספח 50. והענין הנרצה באלהים לא יכחיש אותו מי שיש לו דעת אך תפול ההכחשה בה' מפני שהנבואה מופלאה נכריה ביחידים כל שכן בהמון ר"י א"ת, כוזרי ד טו. הטענה התשיעית אשר טען הפלוסוף וכו' שאי אפשר שיהיו כל הדברים נופלים תחת ההוייה רלב"ג, מלחמ' ה' ו א כח. וכן שמנו שורש אחד שהוא יתברך מסולק מן החסרונות לבאר שמחויב המציאות לא יפול עליו השינה והשכחה והליאות ודומיהן ר"י אלבו, העקר' א טו. שאין לומר שלא יפול תחת היכולת לברוא יש מאין אלא יש מיש שם א כג. אבל השכל הפועל שהוא שר העולם יתואר בנערות וזקנה כי להיות נברא יפול תחת הזמן ויפול  עליו נערות וזקנה מצד הזמן שם ב יט. כי בכל פעל יפול בו הנעימות מב' פנים שם, הקד' כי הפועל יורה על הענין יפול בזמן כאמרנו עשה ויעשה רש"ע פלקירא, ראש' חכמ' ב ג. כי דרךהחקירה היא דרך יגיעיית ויפול בה הלאות ר"א ביבאגו, דרך אמונה מט.. אע"פ שאין היסח הדעת נופל בענין זה הריטב"א ר"ה כג:. אבל הזהב והכסף ושאר החפצים הם כלים שההפסד נופל בהם מהרבה טעמים ר"ז הלוי, פי'משלי ג יד. ואנחנו נודה על דבריו בזה כי חלוקתו אמתית והכרחית ולא תפול תשובה עליה כי האמת מעצמו נכר ר"י מפיסא, מנח' קנא' 114. כי אף אם תפול האהבה מהאדם אל השם ית' בסבת התועלת המקובל ממנו וכו' רפאל מנורצי, מרפא' לנפש כב.. — נָפַל תחת החושים, שהחושים משיגים אותו: עניני הנשמה אינם ענין מחשבה לבד אלא כח א' מעשית אמנם שהיא דק שאינו נופל תחת החושים רמח"ל, חוקר ומקובל 10. — ובהנדסה, קַו נופל, וכיוצא בזה: כל קו ישר הנופל על קו ישר א' יעשו על ידי פגישתן או ב' זויות ניצבות משני צידי קו הנופל או צדה ומרווחת שהן כדי שתי זויות נצבות ר' יצחק הישראלי, יסוד עולם א ב, ובחכמת הלשון, הַמִּלָּה נֹפֶלֶת על דבר פלוני, היא משמשת בענין פלוני, ישתמשו בה לקרא בה דבר פלוני: וזו המלה לא תפול על דבר הנוגע בלשון עברי תשו' דונש על רסע"ג, סי' 47. ובלשון הערב נופלת החתימה על הענין הזה ר"י א"ת השרש' לריב"ג חתם. — והלשון נֹפֵל: וכל דבר קשה על אדם נופל בו לשון קצור נפש רש"י, במד' כא ד. וכל שאי אפשר לעשות על ידי זולתו נופל בו לשון גאות הוא, שמות טו א. כל לשון הלואה כשנופל  על  המלוה נופל בלשון מפעיל הוא, דבר' טו ו. לשון בקיקה נופל על גפן הוא, נחום ב ג. ואין נופל כאן לומר לא רוככו בשמן הוא, ישע' א ו. ודע שלשון עצם נופל על דבר גשמי כמו שאמרנו ועל דבר שאינו גשמי כמו השכלים הנפרדים ר"י א"ת, רוח חן י. מלת רצון כולל דברים רבים ונופל על דברים רבים ר"ש א"ת יקוו המים 119. שם חכמה נופל בלשון עברי על ד' דברים הוא נופל על השגת האמתות אשר תכלית כוונתם השגתו ית' שמו וכו' ונופל על ידיעת המלאכות אי זו מלאכה שתהיה וכו' ונופל על קנות מעלות המדות וכו' ונופל על הערמה והתחבולה הוא, מו"נ ג כד. תמונה שם מוסכם לצורת הדבר המתואר פסל וכל תמונה ונופל על תכונת אי זה דבר שיהיה אע"פ שאינו חמרי ר"א הקראי, עץ חיים כג. השמיעה נופלת על שני פנים ממה שענינה הכנה והשתכלות בדבר וכו' ר"ז הלוי, פי' משלי א ה. כי לא יפול לשון אמת על הנחת המשפטים וכו' אבל על הגמולים נופל לשון אמת ר"י אלבו, העקר' א ח. וזה הלשון לא יפול על הנולדים מזכר ונקבה שיבראון אחר ששבו אל עפרם אלא על הנולדים מן העפוש שם ב א. — טעם הלשון נופל וכו': ואם לא תפרשהו כך אין  טעם הלשון נופל על השם רש"י, בראש' ה כט. — ולשון נֹפֵל על לשון: נחש נחשת וכו' לשון נופל על לשון רש"י, במד' כא ט. לא שיהיה לשון זה נופל על זה רד"ק, מכלול, שדה"פ ח:. מעדה בגד וכו לשון נופל על לשון ר"י ערמאה, יד אבשלום על משלי כה כ. ועי' עוד לשון. — נָפַל על דבר, הרגיש בו, עלה הדבר על דעתו: ואולי שמשה רבינו קיים הדעת הזה מעצמו מפני שנפל עליו מתוך עיונו וכו' שעיונו של משה רבינו ע"ה הביאו לדעת הזה כמו שנפלו עליו קצת מקדמוני הפילוסופים ר"י אברבנאל, מפע' ה' א א. שסדר הבריאה שנזכר בתורה לא יפול בו שום אדם מתוך סברתו שם ב. — נָפְלָה עינו על דָבָר, ראתהו: הזהרו במחשבותיכם ורעיוניכם שלא תמשילו לבורא יתעלה תבנית ולא תדמוהו בדמות ולא דמיון מפני שלא נפלו עיניכם על דמות ולא על צורה בעת שדבר עמכם ר"י א"ת, חו"ה, היחוד י. — נָפַל רְאוֹתוֹ על דבר, במשמ' זו: כמו גבהי ההרים ועמקי הנחלים והנהרות אחר שיפול הראות על תכליותיכם רש"ט פלקירא, ראש' חכמ' ב ו ג. — ובדקדוק נָפְלָה אות מהמלה וכדומ': לפי שהמים שבמגן נופלת בצירוף ובמעשה כדכתיב וגנותי על העיר הזאת תשו' דונש על רסע"ג, סי' 54. ואני חושב כי היוד בבלתי גם כן נוספת כאשר היא בזולתי הלא תראה אותה נופלת גם כן באמרו אין קדוש כיי' כי אין בלתך ונפלה יוד זולתי ויוד בלתי מן ואלהים זולתי לא תדע ומושיע אין בלתי בעבור התקבץ שני נחים נסתרים ואלה השני יודין הם למדבר והוא האלהים ר"י א"ת, הרקמה ד. — וְנָפַל, במשמ' מה שכבר היה: כי הפועל הנופל ר"ל הוא החולף הוא ראוי ר"ל כבר יצא אל ההויה ואשר לא נפל עדין ר"ל העתיד הוא באפשר לא נודע היהיה אם לא וכו' ומה שהוא קודם עתה הוא חולף כבר נפל וחלף ומה שיהיה ממנו אחר עתה הוא העתיד לא נפל ולא חלף שם, א.

— הִפע', הִפִּיל, הִפִּל, הִפִּילוֹ, הִפִּילָה, הִפַּלְתָּם, הִפַּלְתִּי, הִפַּלְתִּיו, הִפַּלְתִּים, הִפִּילוּ, הִפִּילוּ, הִפִּלֻהוּ, הִפַּלְנוּ, מַפִּיל, מַפִּילִים, לְהַפִּיל, לַנְפִּיל, הַפִּלְכֶם, הַפִּילֶהָ, הַפִּילוּ, אַפִּיל, תַּפִּיל, תַּפֵּל, יַפִּיל, וַיַּפֵּל, יַפִּלֵם, נַפִּילָה, תַּפִּילוּ, תַּפִּלוּ, יַפִּילוּ, יַפִּילוּן, — א) עָשָׂה שְׁיִּפֹּל, בכל המשמ' של הקל: וַּיַּפֵּל יי' אלהים תרדמה על האדם ויישן בראש' ב כא. ואם שן עבדו או שן אמתו יַפִּיל לחפשי ישלחנו תחת שנו שמות כא כז. או בכל אבן אשר ימות בה בלא ראות (הכהו) וַיַּפֵּל עליו וימת במדב' לה כג. והיה אם בן הכות הרשע וְהִפִּילוֹ השפט והכהו לפניו כדי רשעתו דבר' כה ב. ושאול חשב לְהַפִּיל את דוד ביד פלשתים ש"א יח כה. וכל העם אשר את יואב משחיתם לְהַפִּיל החומה ש"ב כ יה. וכל מעין מים יסתמו וכל עץ טוב יַפִּילוּ מ"ב ג כה; גם שם ו ה; שם יט ז. הִפַּלְתִּי עליה פתאם עיר ובהלות ירמ' יה ח. וְהִפַּלְתִּים בחרב לפני איביהם שם יט ז. וכרתו מבחר ארזיך וְהִפִּלוּ על האש שם לב ז. וְהִפַּלְתִּי חלליכם לפני גלוליכם יחזק' ו ד. בחרבות גבורים אַפִּיל המונך שם לב יב. ודרכו קשתם לּהַפִּיל עני ואביון תהל' לז יד; גם שם עג יח; שם קו כו-כז; שם קמ יא. כי רבים חללים הִפִּילָה ועצמים כל הרגיה משלי ז כו. עצלה תַּפִּיל תרדמה ונפש רמיה תרעל שם יט יה. ירום לבבו וְהִפִּיל רבאות ולא יעוז דני' יא יב. — הִפִּיל החרב וכדומ' מיָדוֹ: ושברתי את זרעתיו וכו' וּהִפַּלְתִּי את החרב מידו יחזק' ל כב. והכיתי קשתך מיד שמאולך וחציך מיד ימינך אַפִּיל שם לט ג. — הִפִּיל מִדְּבָרָיו, לא עשה ככל הדברים: ויגדל שמואל ויי' היה עמו ולא הִפִּיל מכל דבריו ארצה ש"א ג יט. מהר קח את הלבוש ואת הסוס כאשר דברת ועשה כן למרדכי היהודי היושב בשער המלך אל תַּפֵּל דבר מכל אשר דברת אסת' ו י. — לא הִפִּיל מִמַּעֲשָׁׂיו, לא החסיר, עשה הכל: והשחיתו מאבותם וכו' לא הִפִּילוּ מעלליהם ומדרכם הקשה שפט' ב יט, — וְהִפּיל תחנתו לפני פלוני: ואמרת אליהם מַפִּיל אני תחנתי לפני המלך לבלתי השיבני בית יהונתן למות שם ירמי' לח כו; גם שם מב ט. כי לא על צדקתינו אנחנו מַפִּלִים תחנונינו לפניך כי על רחמיך הרבים דני' ט יח. — הִפִּיל פָּנָיו בִּפְלוֹנִי, רָגַז עליו: שובה משבה ישראל נאם יי' לוא אַפִּיל פני בכם כי חסיד אני נאם יי' לא אטור לעולם ירמ' ג יב. — הִפִּיל אוֹר פְּנֵי פְלוֹנִי, הלעיבו, הרגיזו: אשחק אליהם לא יאמינו ואור פני לא יפּילוּן איוב כט כד. — הִפִּיל הארץ בנחלה לפלוני: כל ישבי ההר וכו' אנכי אורישם מפני בני ישראל רק הַפִּלֶהָ (את הארץ) לישראל בנחלה יהוש' יג ו. וּבְהַפִּילְכֶם את הארץ בנחלה תרימו תרומה ליי' יחז' מה א. — ואת הגוים: ראו הִפַּלְתִּי לכם את הגוים הנשארים האלה בנחלה יהוש' כג ד. ויגרש מפניהם גוים וַיַּפִּילֵם בחבל נחלה וישכן באהליהם שבטי ישראל תהל' עח נה. — הִפִּיל גּוֹרָל: והוא הִפִּיל להן גורל וידו חלקתה להם בקו ישע' לד יז. יחלקו בגדי להם ועל לבושי יַפִּילוּ גורל תהל' כב יט. והגורלות הִפַּלְנוּ על קרבן העצים הכהנים הלוים והעם להביא לבית אלהינו לבית אבתינו לעתים מזמנים שנה בשנה לבער על מזבח יי' אלהינו נחמ' י לה; גם שם יא א. וַיַּפִּילוּ גורלות משמרת לעמת כקטן כגדול מבין עם תלמיד דהי"א כה ח. בחדש הראשון וכו' הִפִּיל פור הוא הגורל לפני המן מיום ליום ומחדש לחדש אסת' ג ז;  גם שם ט כד. ויאמרו איש אל רעהו לכו וְנַפִּילָה גורלות ונדעה בשלמי הרעה הזאת לנו וַיַּפִּילוּ גורלות ויפל הגורל על יונה יונ' א ז. — הִפִּיל גּוֹרָלוֹ בתוכם, התחבר אליהם, השתתף אתם: גורלך תַּפִּיל בתוכנו כיס אחד יהיה לכלנו משלי א יד. — הִנְפִּיל, לַנְפִּיל, במקום לְהַנְפִּיל: ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן וְלַנְפִּיל ירך במד' ה כב. — ואמר בן סירא: אל תרשיעך בעדת שער ואל תפילך בקהלה ב"ס, גני' ז ז. — ובתו"מ: אמר לו עבדו הפלת את שיני וסמית את עיני והוא אומר לא הפלתי ולא סמיתי שבוע' ה ה. נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים רשב"י, ברכ' מג:. הפיל שתי עיניו כאחת מכי' משפט', נזיק' ט. — הִפִּיל עצמו על הצבור, דָרַשׁ מהצבור לפרנסו: לא כל הימנו שיעשיר את בניו ויפיל עצמו על הציבור כתוב' מח.. — הִפִּיל נחלה ביום אתה מפיל נחלות ואי אתה מפיל נחלות בלילה רבה בר חנינא, סנה' לד:. — וגורל: בשעה שאמר הקב"ה ליהושע חטא ישראל אמר לפניו רשב"ע מי חטא אמר לו וכי דילטור אני לך הפל גורלות הלך והפיל גורלות ונפל הגורל על עכן סנה' מג:. — הִפִּיל לִבּוֹ של פלוני: ולמה נענש אלימלך על ידי שהפיל לבן של ישראל עליהן מד"ר רות א. — ובפרט הִפִּילָה הָאִשָׁה הַמְעֻבֶּרֶת, יצא מכריסה כעין וָלָד או ולד מת: היתה בחזקת מעוברת וראתה והפילה אחר כן דבר שאינו ולד תוספת' נד' א ז. המפלת אור לשמונים ואחד ב"ש פוטרין מן הקרבן וב"ה מחייבין אמרו ב"ה לב"ש מאי שנא אור לשמונים ואחד מיום שמונים ואחד אמרו להם ב"ש לא אם אמרתם במפלת יום שמונים ואחד שכן יצא בשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן תאמרו במפלת אור לשמונים ואחד שלא יצא בשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן כרית' א ו. גירשה מותרת לינשא לאחר ורשאי השני לשהות עמה עשר שנים ואם הפילה מונה משעה שהפילה יבמ' ו ו. איזהו בכור לנחלה ואינו לכהן הבא אחר הנפלים שיצא ראשו חי ובן תשעה שיצא ראשו מת והמפלת כמין בהמה חיה ועוף ר"מ, בכור' ח א. המפלת סנדל או שליא או שפיר מרוקם שם. המפלת ואין ידוע מה היא תשב לזכר ולנקבה נדה ג ו. עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש לא הפילה אשה מריח בשר הקודש וכו' אבות ה ה. שנכנסה בה עין רעה והפילה עוברה ר' הושעיה, מד"ר בראש' מה. — ב) °בחכמת הלָשּׁוֹן, הִפִּיל כך וכך על דָּבָר השתמש בו: ואפשר שיהיה משפטה (של ה"א הממנו, מ"א כ לג) דבקה בויחלטו ותהיה כנוי ללשון ר"ל להפיל לשון הנקבה על אמרתו אחי הוא ר"י א"ת, הרקמה, ו 43. ומפילים הלשון דרך שאלה על ראש העם באמרו אבן מאסו הבונים ר"י א"ת, השרשים לריב"ג, שרש אבן. וְהִפִּיל מִלָּה עַל דָּבָר במשמ' זו: כי העברים מפילים לב על הלב ועל החכמה ועל הדעת שם, שרש ביב. והערב גם כן מפילים בלשון הזה על הדקות שם, שרש חשר. ואפשר שיהיה דומה ללשון הערב שמפילין הטפיחה על ההפלטה שם, שרש טפח. וכבר הפילו הלשון הזה לדיבור ואמרו יביע אומר הנה יביעון בפיהם שם, שרש נבע. אבל הערב מפילים הלשון הזה על רועי קטני הצאן שם, שרש נקד. והוא דומה ללשון הערב שמפילים הלשון על המתנה המועטת שם, שרש שלל. שדוד לא הפיל שם מעשים רק על השפל ר"ש א"ת, יקוו המים יב. כי בעל דיננו המאמין קדמות העולם יפיל שם האפשר באמרו העולם אפשר המציאות על בלתי הענין אשר יפילהו עליו המדבר הוא, מו"נ א עד. כי לשון הגדה וספור לא יפילום העברים יחד אלא על בעל שכל שם ב ה. והפילו הלשון הזה על האשה עצמה רחם רחמתים לראש גבר פירוש עלמה ושתי עלמות רד"ק, שרש רחם. והשם מלאכה אצל הקודמים שם משותף יפילהו על חכמה עיונית ויפילוהו גם כן על כל המעשים המלאכתים מלות הגיון יד. כי השמות אשר יחשבו בלשון העברי שמות לאל ית' לבד הנה כבר אפשר אצלם להפילם על נמצאים זולתו וכו' וכבר יפילוהו על האנשים הנכבדים וכו' וכבר יפילוהו על הצלמים ראב"ד, אמו"ר 83. והפיל בכאן מלת כל הכוללת כל נמצא אשר יכסוף וישתוקק אל טובו ית' יוסף ש"ט, כבוד אלהים יג.. — ובדקדוק הפיל אות מהמלה וכדומ': ויש שיפילו הרבה עיני הפעלים העלולי העין כאשר יאמרו מהם פעלתי ופעלתם כמו וגלתי וששתי ר"י א"ת, הרקמה כה 158. וברוב הפילו גם הדגש להקל רד"ק, מכלול, שדה"פ ע:. 

— הִתפ', הִתְנַפֵּל, הִתְנַפַּלְתִּי, מִתְנַפֵּל, וָאֶתְנַפַּל, — הִתְנַפֵּל עַל פְּלוֹנִי: על דבר הכסף השב באמתחתינו בתחלה אנחנו מובאים להתגלל עלינו וּלְהִתְנַפֵּל עלינו ולקחת אתנו לעבדים בראש' מג יח. — וְהִתְנַפֵּל לפני פלוני, השתטח על הארץ לפניו כדי להתחנן לפניו: וָאֶתְנַפַּל לפני יי' כראשנה ארבעים יום וארבעים לילה דבר' ט יח. וָאֶתְנַפַּל לפני יי' את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה אשר הִתְנַפָּלְתִּי שם כה. וכהתפלל עזרא ובהתודתו בכה וּמִתְנַפֵּל לפני בית אלהים עזר' י ח. 

— פִלְעֵ', נִפְלַל, כמו קל: ושלחתי בה דבר ודם בחוצותיה וְּנִפְלַל1 חלל בתוכה בחרב עליה מסביב יחזק' כח כג. 

— נִפע', *יִנָּפֵל, תִּנָּפֵל הַפַּת, תהיה פת נִפּוּלִים: המצווחת לתנור בשביל שלא תינפל הפת תוספת' שבת ו (ז) יד.