*, ש"נ, — שה"פ מן נָפַל: נותן לעניים בכדי נפילה (רשב"ג, פאה ה א). אחד שור ואחד כל בהמה לנפילת הבור (ב"ק ה ז). המקבל שדה מחברו ולא עשתה וכו' אם יש בה כדי נפילה1 (ר' יהודה, ב"מ ט ה). כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים (רב, יבמ' ל.). סימנין קשין הן אצל נפילה (רב אשי, חול' נא:). — ונפילה לפני האויב במלחמה: וכל המבקש לחזור (מן המלחמה) הרשות בידן לקפח את שוקיו שתחלת ניסה נפילה2 (ספר' דבר' קצח). — ובמשמ' ירידה רוחנית, שפלות: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתסמכינו מנפילתינו ותזקפנו מכפיפתינו (ר' אחא, ירוש' ברכ' א ח). — ואמר הפיטן: כטפסרי מעלה כטעם בטהרה בטבילה, כנוצצי מעלה בנעימה בנמיכות בנפילה (ר"י אבן אביתור, תתכן ישראל). קומם עדתך מנפילתה המטויה בכחך הגדול ובזרועך הנטויה (ר' יצחק בר מאיר סליח' לשני קדמאה, ישראך עמך). — °נפילת אפים בתפלה: כשהוא עושה נפילת פנים אחר תפלה יש מי שהוא עושה קידה ויש מי שהוא עושה השתחויה (רמב"ם, תפל' ה' י"ד). מנהג פשוט בכל ישראל שאין נפילת אפים בשבתות ובמועדים (שם טו). — ובמשמ' מִקְרֶה, התהוות דבר שלא היה קודם: ויודיענו שרש הדבר ויסוד כל המעשה איך היתה נפילת ישראל במקום ההוא (של ארץ הכוזרים) וכו' (מנחם ב"ס, אגר' ר' חסדאי להכוזרי). שהשם יתברך פועל אלו הדברים מפני שהוא יודע נפילתם טרם בואם (רלב"ג, מלחמ' ה' ב ד). — ובחליי הגוף: העלול הוא נפילה יקרה לכחות בחרות וכו' (פרקי משה ז). — °נפילת אות מהמלה: ואנחנו זוכרים בשער הסמוך לזה מעט מנפילת אותיות התוספות בשמות ופעלים (ר"י א"ת, הרקמה ה).
1 כך בנוסח' הדפו' ובכ"י ניפלהּ, וכך במדב"מ. ובקצת כ"י מפלה.
2 כך הנסחה כאן וכך גם במשנה סוטה ח ו. ועדיפה נסחת הירוש': שתחלת נפילה ניסה.