ש"ז, כנ' נִרְדִי, מ"ר, נְרָדִים, —  שם צמח טוב הריח1 Narde; nard: עד שהמלך במסבו נִרְדִּי נתן ריחו (שה"ש א יב). שלחיך פרדס רמונים עם פרי מגדים כפרים עם נְרָדִים נֵרְדְ וכרכם קנה וקנמון עם כל עצי לבונה מר ואהלות עם כל ראשי בשמים שם ד יג־יד. — ואמר המשורר: הריח מור ואם ריח ורדים ואם רוח מנופפת נרדים ואם רקחי עסיס רמון ועם יין ענבים בין עצי מבחר מגדים משה דרעי, הריח מורי, לקו"ק נב. בבת כרם ידידי על בנות ימים ימי עד נרד אשר טעמו כטעם צוף וזכרו מור ועינו נרד רמב"ע, תרשיש ב עה. ולכל דוה לבב לכו התענגו בצבי כפרים ונרדינו הוא, בודלי'. וריח גן ישאף וישא אל כל אף כפרים והדסים ומחמדי נרדים יעירון כל נרדם ולב חושקים שוסים שם, זמן יקרא. יערי ודבשי בין שפתיך כמו נרדי ומורי בין שני שדיך ר"י הלוי, מה לך צביה. שמניו טובים כריח נרדים חכו ממתקים וכלו מחמדים ראב"ע, אגר' חי בן מקיץ. — ובהשאלה, במליצה: וישמח האיש בבנו ובשלוחו ונרד אהבתו נתן עליו ריחו ויאמר לו בני שב עמי חדש ימים ואשמח בך ובדבריך הנעימים ר"י זבארה, שעשוע' ו. וכמאמר המליץ בשם הנפש השכלית על שאר הכחות לכלם חלקתי מכבודי איש לפי אכלו ובנרדי הודי התבשמו וגם שמו בכליהם ר"י מוסקאטו, נפוצ' יהודה טו. — שִבלת נֵרְדְ2, אחד מסממני הקטרת spica nardi: מור וקציעה שיבולת נרד וכרכום ירוש' יומ' ד ה; בבלי, כרית' ו.. — ובסהמ"א: וחילפי דימא הוא שיבולת נרד שקורין אישפי"ג הלבוש או"ח ריו, ז.