נִרְגָּן

1, ש"ז, — אדם רכיל ומסית, מגרה מדון בין איש לרעהו. Verleuder; calomniateur; backbiter: דברי נִרְגָּן כמתלהמים והם ירדו חדרי בטן (משלי יח ח; גם שם כו כב). איש תהפכות ישלח מדון וְנִרְגָּן2 מפריד אלוף (שם יו כח). באפס עצים תכבה אש ובאין נִרְגָּן ישתק מדון (שם כו כ). — ואמר בן סירא: טוב לרע יהפך נרגן ובמחמדיך יתן קשר (ב"ס, גני' יא לא). — ואמר הפיטן: לשון חכמים מרפא מגישים מפרי פיהם ישבעו אנשים נרגן דבריו כמתלהמים חשים שפת אמת יכון בישישים (שמעון בר יצחק, אמרי כזב, יוצ' ב שבועו'). צמח צדקה הצמח לנאמנים צוה להעביר עוונות ראשונים קול הקורא ישבית מדינים קטגור יהס וישתיק נרגנים (רש"י, יי' אלהי הצבאות, סליח' לער"ה). — ואמר המשורר: מנתי וכוסי גביעי וכוסי בלילי משושי וביום לרוחו וחיי באגן עלי כד בתוך גן והרחק לנרגן לשחת ורוחו (רמב"ע, תרשיש, א' של). הֻפרצה סכת גן נחמד מקדם כי בתוכו נרגן רב לקול אל רודם גם ליגון אגן שב והועם אֹדם (ר"י הלוי, יהמו שושנים). לא תקשיב קול מוסר תקשיב לנרגנים תשחק אל יום אחרון גם תבוז לזמנים (עמנו' מחב' א). אולם דבר עצב ירבה כעס ורעם נרגן גם כי יצדק פיו יכשילהו (שלום הכהן, ניר דוד, שיר ט, 167). ומרוח כל נרגן חפץ מדנים (אדם לבנסון, מנחת תודה וברכה). אקחה חמדת נפשי ואשאנה לאחרית ים מקום אין בו נרגן ומלשין (א, מפו, אה"צ כו).



1 מן רגן.

2 [במסורה: חדא מן ג' נונין ארוכין זעירי. ומדנחאי גרסו גם ונרגז.]

ערכים קשורים