1, ש"נ, מ"ר שִׁבֳּלִים סמ' שִׁבֳּלֵי2, — ראש הקנה של צמחי תבואה בגרעיניו, Ähre; épi; ear: ויחלם שנית והנה שבע שִׁבֳּלִים עלות בקנה אחד בריאות וטבות והנה שבע שִׁבֳּלִים דקות ושדופות קדים צמחות אחריהן ותבלענה הַשִּׁבֳּלִים הדקות את שבע הַשִּׁבֳּלִים הבריאות והמלאות (בראש' מא ה-ז; וכעין זה שם כב כד, שם כו וכו'). והיה כאסף קציר קמה וזרעו שִׁבֳּלִים יקצור והיה כמלקט שִׁבֳּלִים בעמק רפאים (ישע' יז ה). אלכה נא השדה ואלקטה בַשִּׁבֳּלִים (רות ב ב). והמכו ככל יקפצון וכראש שִׁבֹּלֶת ימלו (איוב כד כד). — ובמשמ' ראש ענף של זית, אשכול הזית: מה שתי שִׁבֳּלֵי2 הזיתים אשר ביד שני צנתרות הזהב (זכר' ד יב). — ובתו"מ גם מ"ר שובלין: שבלת שבקציר וראשה מגיע לקמה, אם נקצרה עם הקמה הרי היא של בעל הבית (פאה ה ב). שבלת של לקט שנתערבה בגדיש, מעשר שבלת אחת ונותן לו (שם שם). שתי שבלים לקט ושלש אינן לקט (שם ו ה). מצא בראשו (של מרקוליס) וכו' פרכילי ענבים ועטרות של שבלים וכו' אסור (ע"ז ד ב). והשדרה של שבולת והלבוש שלה וכו' וקנה של שבולת שלשה טפחים וכו' ומלעין של שבלין הרי אלו מטמאין (עקצ' א ב-ג). שיבלת של קמה הרי היא של בעל הבית ושבקציר הרי היא של עניים (תוספת' פאה ב יה). השובלין שבקשין ושבשורות הרי אלו של בעל הבית (שם שם כא). הכניס שובלין לתוך ביתו לעשותם מלילות הרי זה תורם שובלין (שם תרומ' ג יח). עשה להם ציר של קנים שובלין ושל כל דבר פותחין ונועלין בהן בשבת (שם ערוב' יא יב). סיכך בשובלים אם היה הקש מרובה על הדגן כשירה (שם סוכה א ו). נרה שנה ראשונה ושנייה וכו' והיתה עושה קנה זרת ושבלת זרתיים (שם מנח' ט ג). תיפתר בשהיה שם קלח אחד ובו חמש שבולים (ירוש' פאה ג ח). המהבהב שיבולין באור נטבלו (שם מעשר' ד א). אימתי שבלים אומרות שירה בניסן (ר"ה ח.). — *ושבלת שועל3, sorghum; Durra, Mohrhirse; doura(h); durra: החטים והזונין אינן כלאים זה בזה, השעורים ושבולת שועל, הכסמים והשיפון וכו' אינם כלאים זה בזה (כלא' א א). אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים ובשעורין בכוסמין ובשבולת שועל ובשיפון (פסח' ב ה). מה לחם האמור להלן חמשת המינין אף לחם האמור כאן חמשת המינין ואלו הן חיטי' ושעורי' וכוסמים ושבולת שועל ושיפון (ספרי במד' קי). השיפון מין כוסמין, שיבולת שועל מין שעורים (ירוש' חלה א א). — *שבלת נרד, קנה של בשם4: פיטום הקטורת הצרי והצפורן החלבנה והלבונה וכו' מור וקציעה שיבולת נרד וכרכום (ירוש' יומא ד ה; ת"ר, כרית' ו.). ועי' נרד. — *ושבלת הזקן, במשמ' פאת זקן, ציצית שערות שבזקן5: פאת זקנו סוף זקנו ואיזהו סוף זקנו שבולת זקנו (ת"ר, מכות כ:). — ובסהמ"א: מאן דאית ליה מעברתא בדקניה, שזקנו מחולק ומפוצל ויש בין שני שבולות כמין מעבר (רש"י, סנה' ק:). ושבולת הזקן והוא מקום חיבור הלחיים למטה הנקרא בלעז מינטו"ן (ס' החנוך, מצוה רנב). פאת זקנך, היא שבלת הזבן (רד"ק, סה"ש, פאה). והנה האורות האלה הכח"ב שלהם קבלו אור מן האורות אוזן פה חוטם בשבולות הזקן אך השאר לא קבלו אלא מן האור הפה שבולות הזקן (רמח"ל, פתחי חכמה ב, ח:). החוט הכולל כל שבולת הזקן שהוא כלפי פנים צד הצואר כלפי הגרון והחזה (נפתלי ב"ר יעקב אלחנן, עמק המלך, קרית ארבע נח, קה.). בשני שבולת הזקן התולים למטה שלא יתפשטו יותר (שם, רישא דזעיר אנפין נט, קנט). ולכל אחד יש לו שני פאות למעלה ולמטה ועם השערות המכסים הגרון שהיא כתר לאבא ולאמר עם שיבולת הזקן התולה מן הסנטר למטה (שם שם סא, קנט:).