1 עי' הערה לקמן.

2 כך הנסחה המסורה, ותרגמו השבע' ὲξτϱίβησαν במשמ' הרס וחרבן, ואין לברר אם היה כתוב בנסחה שלהם עצם מלה זו ותרגמוה במשמ' זו או היתה שם מלה אחרת. ת"י צדיאו, מלשון שממה. רסע"ג ושעת'ו סכתי, ר"ל בלבלו. ריב"ג: הו מת'ל נתצו באלצד ע"כ. ובעבר': הוא כמו נתץ בצדי. וכך גם רש"י, ורד"ק: ענין הריסה. וכן רֹב החדשים, מי שמקימים הנסחה המסורה, כריב"ג ורש"י, כמו נתץ. אך אין פעל נתץ נאות לדרך, כי אם לבנין וכדומ', וגם אין לפעולה זו מקום לפי הענין, ולכן יש מהחדשי' שגזרו שהכתיב משֻבש. ואולם, לפי הנסחה המסורה יש להחליט כי הכונה בפעל זה דומה למה שנאמר בהפעלים שלפניו ושלאחריו בשלשה הפסוקים האלה, ובהם איוב מתאונן על הפרחח שהם נדחקים סביב לו ומרהיבים ובאים בהמון, ולכן נראה כי גם בפעל נתסו הכונה שהם נדחקו ומלאו את נתיבתי מבלי מעצור למו. אך אין חבר לפֹעל זה במשמ' זו בלשונות האחיות. דוד ילין, בספרו חקרי מקרא, גזרו מן השם נתֹש نتش בערב' ההמונית במשמ' קוץ, בפרט מין קוץ שמשתמשים בו להסקה במשרפות סיד, ואמר כי הכונה כאן: שמו קוצים על דרכי.