1, ש"ז, נֶתֶר, — מין עפר, כעין מלח חריף אֹכֵל. Natron, — והשתמשו בו לכבוס וכדומ', לטהר מהלכלוך ולהסיר הכתמים: כי אם תכבסי בַנֶּתֶר ותרבי לך ברית נכתם עונך לפני (ירמ' ב כב). חֹמֶץ על נֶתֶר (משלי כה כ). — ובתו"מ: נתר ובורית קמוליא ואשלג כדי לכבס בהן בגד קטן בסבכה (שבת ט ה). שבעה סממנין מעבירין על הכתם רוק תפל ומי גריסין ומי רגלים ונתר ובורית קמוניא ואשלג (נדה ט ו). הנכנס למרחץ וכו' חופף את ראשו בנתר ובמימי רגלים אף על פי שעושה תקלה להבאים אחריו (תוספת' ב"מ יא לב). (ר' זירא הלך אצל רב יהודה בבית המרחץ ושמע שהיה אומר לשמשיו) הביאו לי נתר הביאו לי מסרק (שבת מא.). תכפוהו אבליו זה אחר זה הכביד שערו מיקל בתער ומכבס כסותו וכו' ולא בנתר ולא באהל (רב חסדא, מו"ק יז:). נתגעלו (בגדי כהונה) אין מכבסין לא בנתר ולא באהל (זבח' פח.). — נֶתֶר אלכסנדרית, נתר שהיו מביאים מאלכסנדריה: נתר זו נתר אלכסנדרית (תוספת' נדה ח י). — ונֶתֶר אנטפטרית, כנראה ע"ש עיר אנטיפטרס: נתר אלכסנדרית ולא נתר אנטיפטרית2 (נדה סב.). — ובסהמ"א: והנה כאשר יחבר החומץ עם הנתר להסיר כתמי הבגדים הנה בלי ספק הבגד ינקה כי סר ממנו הנגע אמנם שרוף ישרף מחוזק הנתר (ר"י ערמאה, יד אבשלום על משלי, כה, ד"ה מעדה). — ואמר המליץ: היין נתר היגון (משלי חכמים בספ' לקח טוב). — ב) *מין מלח שסגולתו לְכַוֵץ,ְ Alaun;alun;alum; וכְלִי נֶתֶר, כלי עשוי מנתר: כלי חרס וכלי נתר טומאתן שוה (כלים ב א). כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה כלי חרס וכלי נתר (שם י א). אין לי אלא כלי חרס מנין לרבות כלי נתר ת"ל וכלי חרס (ספרא, שמיני ח ז). כלי נתר3 אין לו טהרה עולמית (ר' אמי, ע"ז לג:). — ג) °מין גיר לבן, יחצבוהו מהאדמה וישתמשו בו לכתיבה על הלוח ולסַמן דבר: וגם אבני נתר נמצאו בלחם שר האופים (ספ' הישר מו:). כמו הנתר אשר הוא עפר לבן כאבן רך מחובר מחלקים דקים כקמח וכאבק ואינו מתקשה באש יותר ותועלתו הוא לכתוב בו ולסמן דבר (לינדא, ראשית למודים, ח, 101 לג.). — °ונֶתֶר שחור: נתר שחור הוא שחור רך ומתפרד ויצבע שחור והציירים יסמנו בו (שם לג:). על ידי הרתחה מרובה במים רותחים או במי אפר או נתר (ספ' דיפתיריה 62).