פ"י, נָתַשְׁתָּ, נָתַשְׁתִּי, נְתַשְׁתִּים, נֹתֵשׁ, נֹתְשָׁם, נָתוֹשׁ, לִנְתוֹש, נָתְשִׁי, אֶתּוֹשׁ, יִתְּשֵׁם, — נתש דבר מהאדמה, עֲקָרוֹ, תְּלָשׁוֹ, ausreissen; extriper; to root out: ואת אשר נטעתי אני נֹתֵשׁ (ירמ' מה ד). — ובהשאלה, ואמר בן סירא: ברכת אב תיסד שרש וקללת אם תנתש נטע (ב"ס, גני' ג ט). — וְנָתַשׁ אשרה ממקומה: וְנָתַשְׁתִּי אשיריך מקרבך (מיכה ה יג). — ובהשאלה, נָתַשׁ גוי מארצו, עקרו משם, הגלה, vertreiben; chasser; to exile: וַיִּתְּשֵׁם יי' מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול וישליכם אל ארץ אחרת (דבר' כט כז). וְנָתַשׁ את ישראל מעל האדמה הטובה הזאת אשר נתן לאבותיהם וזרם מעבר לנהר (מ"א יד יה). ראה הפקדתיך היום הזה על הגוים ועל הממלכות לְנִתּוֹשֹ ולנתוץ ולהאביד ולהרוס (ירמ' א י). ואם לא ישמעו וְנָתַשְׁתִּי את הגוי ההוא נָתוֹשׁ ואבד נאם יי' (שם יב יז; גם שם יד-יה; שם כד ו). וּנְתַשְׁתִּים מעל אדמתי אשר נתתי להם (דהי"ב ז כ). — ואמר בן סירא: עקבת גאים טמטם אלהים וישרשם עד קרקע ארץ נסחם מארץ ויתשם וישבת מארץ זכרם (ב"ס, גני' י יו-יז). — ונָתַשׁ בָּתִּים, החריב אותם ממקומם: וערים נָתַשְׁתָּ אבד זכרם המה (תהל' ט ז). — ובהשאלה, ואמר המליץ: היגון והאנחה שוברים כחו והצרות והמצוקות נותשות1 גבורתו (רסע"ג, תפל', ה' שפתי תפתח). ואשאג כליש ואתושך תיש ואחצוב שיש שיר שמירים (תשו' תלמידי דונש, את מי חרפת). — ואמר המשורר: שארית יוסף ואויביהם פלילים נותשים את שרשם ואת פרים אוכלים עד נשארו שדמות כמו לקט שבלים (ר"י הלוי, שארית יוסף). אשר כערים קם ונתש ערים ובחמתו נוחלה נחלתו (ראב"ע, אלוף נעורים).

— נפע', יִנָּתֵשׁ, תִּנָּתֵשׁ, יִנְתְּשׁוּ, — נִתָּשׁ עֵמֶק, שדה וכדומ', נעקרו ממנו הצמחים: וכל העמק וכו' לא יִנָּתֵשׁ ולא יהרס עוד לעולם (ירמ' לא לט). — ובהשאלה: נִתַּשׁ עַם מארצו, נעקר, הָגְלָה: ונטעתים על אדמתם ולא יִנָּתְשׁוּ עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם אמר יי' אלהים (עמו' ט יה). — והמלכות תִּנָּתֵשׁ: וכעמדו תשבר מלכותו וכו' כי תִנָּתֵשׁ מלכותו (דני' יא ד). — ובמדרש: מלמד שהראה הקב"ה לאברהם את האיל ניתש2 מחורש זה ונסבך בחורש זה (ר"ה בר יצחק, מד"ר ויקר' כט) במקור נדפס 'ר"ח בר יצחקי'.

— פִע', *מְנַתֶּשֶׁת: שהיא (הצרעת) מנתשת3 את הגוף שהיא נכנסת בו (מד"ר במד' ז).

— הִפע', *הִתִּישׁ, הִתִּישׁוֹ מן העולם, עקרו, אבדו מן העולם: מתושאל מתישן אני מן העולם (ריב"ל, שם בראש' כג).

— הָפע', תֻּתַּש, — הֻתְּשָׁה הגפן וכדומ', נתלשה: וַתֻּתַּשׁ (הגפן) בחמה לארץ השלכה הקדים הוביש פריה (יחזק' יט יב).