סִבְלָה

1, ש"נ, מ"ר סמ' סִבְלֹת, סִבְלוֹת, כנ' סִבְלוֹתֵיכֶם, סִבְלֹתָם, עבודת מַס קשה מֻטֶּלֶת על אדם לעשותה, Frondienst; corvée; forced labour. וישימו עליו שרי מסים למען ענתו בְסִבְלֹתָם ויבן ערי מסכנות לפרעה (שמות א יא, גם שם ב יא, שם ה ד-ה, שם ו ו-ז). — ובמדרש: ראה (משה) משוי גדול על קטן ומשוי קטן על גדול משוי איש על אשה ומשוי אשה על איש משוי זקן על בחור ומשוי בחור על זקן והיה מניח דרגון שלו והולך ומיישב להן (לישראל) סבלותיהם ועושה כאילו מסייע לפרעה (ר"א בנו של ריה"ג, מד"ר שמות א). וישב (משה) להם (לישראל) סבלותם בין איש לאשה בין גדול לקטן בין בחור לזקן א"ל הקב"ה (למשה) אתה ישבת לבני סבלותם חייך שאת עתיד ליישב ולפרש לבני נדריהם בין איש לאשה בין גדול לקטן בין בחור לזקן (מד"ר ויקר' לז). רב הונא כשבעלי דינין באו לפניו היה מקבץ עשרה תלמידים ומושיבם עמו אמר יהיה סבלות הקורה על עשרה (והזהיר, שמות נג.). — ואמר הפיטן: והעונה במצרים לעמו והוציאם לחרות מסבלות (רה"ג, שמע קולי, ספ' שירים בית-הבחירה, הוצ' פיליב). אני חומה ושדי כמגדלות אותם סרסר נורא תהלות בעת פקדני להוציאי מסבלות (אני חומה, יוצ' לשה"ג, מחז' איטלי' א', צ:). — °ובמ"ז, סִבְלוֹתַיִם: חכמה ושכל לו ומדע וחבר הכרו אם הם לפניו לסבלותיים הוא הוא הלא זכה לבן עבדו וחבר הלכות חולין קצרותיים (חרוז מובא במאמר, קבלה על מלאכת השיר, ממחבר בלתי ידוע2, הוצ' ניבויער).



1 משרש סבל, עי"ש. [וצורת הנק' של סֵבֶל.] והנה איש ממדקדקינו לא קבע צורת הנפרד משם זה, גם לא הרד"ק, ולפי הסמי' וכנויי הרבים ממנו שבאו במקרא אפשר נפרד סִבְלָה וגם סְבָלָה. רק בוקסטורף ב- Lex. Heb, קבע סִבְלָה, והחדשים מחכמי אע"ה מניחים שתי הצורות.

2 [עי' דברי המו"ל בהקד', IV הערה 1].

חיפוש במילון:
ערכים קשורים